עתירה לבג"צ היא יצירה מוגנת בזכויות יוצרים והעתקתה מזכה בפיצויים

השאלות נשוא תביעה זו שבפניי, הן, האם הועתקה עתירה אשר אותה הגיש עו"ד סגל לבג"צ, מעתירה אשר הוגשה שנתיים קודם לכן, על ידי עו"ד גולדהמר, ואם כן, האם העתקת עתירה אשר הוגשה לבג"צ על ידי עותר אחר, מהווה הפרה של זכויות היוצרים, והפרה של חוק עשיית עושר שלא במשפט, חוק עוולות מסחריות, פקודת הנזיקין, ובמידה ואכן כך, מה הוא שיעור הפיצוי המגיע בגין הפרות אלו.

רקע עובדתי:

משרדו של התובע אשר ייצג מספר רשויות מקומיות הגיש ביום 25.08.04 עתירה לבג"צ אשר מספרה בג"צ 7805/04. עיקרה של העתירה היה מכוון כנגד שר הפנים, וועדת חקירה לגבולות שיפוט חיפה, קריית אתא, נשר והשטחים חסרי מעמד מוניציפלי, הכלואים ביניהם, ורשויות מקומיות אחרות.

העתירה הוגשה בשם עירית קרית מוצקין, עיריית קרית ביאליק ועירית קרית ים, כאשר הרקע הוא קביעות של הועדה לעניין מתחם בתי הזיקוק במפרץ חיפה, והשלכות קביעות הוועדה על רשויות אילו.

ביום 19.3.06 הנתבעת מס' 2 באמצעות הנתבע 1 הגישה עתירה באותו עניין, ממש כנגד אותם גורמים ועל רקע החלטות אותה וועדה, מספרה בג"צ 2461/06.

למען הנוחיות, תקרא העתירה הראשונה - עתירת גולדהמר והעתירה השנייה עתירת סגל.

לטענת התובע, העתירה השניה הועתקה כמעט מילה במילה מתוך העתירה אותה הגיש כשנתיים לפני כן.

העתקה זו, מהווה הפרת זכויות יוצרים מחד. מאידך, באמצעותה התהדר הנתבע, זכה לפרסום, וכל זאת שלא כדין, ללא קבלת רשות או היתר ומבלי לציין, כי מדובר בהעתקת העתירה המקורית. בנוסף אף גרף ממון בגין כך והתעשר שלא כדין.

כתב הגנה הוגש בשם שני הנתבעים אם כי יש לציין כבר עתה, כי בשלב מאוחר יותר הנתבע 2 והתובע הגיעו להסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין.

לטענת הנתבעים בכתב ההגנה, התובע לא גילה כל עילת תביעה נגדם. המסכת העובדתית בשתי העתירות היא זהה, ומטבע הדברים גם הנימוקים המשפטיים. לתובע אין כל זכות יוצרים במסמכי בי-דין בכלל ובעתירה לבג"צ בפרט. אין מדובר ביצירה ספרותית הזכאית להגנה. מדובר במסמך משפטי סטנדרטי רגיל ולכן לא נוצרות בו שום זכויות יוצרים. אין בו שום מאפיין אישי, מדובר במסמך הפתוח לעיון הציבור וכל אחד החפץ לצטט ממנו או להעתיק רשאי לעשות כן, וכך אין הפרה של זכיות יוצרים.

עוד טענו הנתבעים, כי גם אם מלכתחילה היו זכויות יוצרים, הרי מרגע שהוגש המסמך לבית המשפט, התובע ויתר עליהן.

הנתבעים סוברים, כי לא היה כל מקום שיבקשו רשות לביצוע ההעתקה, חלק או חלקים מהעתירה, ובנוסף לכך, התובע לא הראה כי אי קבלת ההסכמה גרמה לו נזק כלשהו.

על כן גם אין מקום לכל שאר הטענות והעוולות הנטענות כלפי הנתבעים, ויש לדחות התביעה על הסף.

נסיון גישור בין הצדדים לא עלה יפה למרבה הצער. וכך גם לא היתה הסכמה להגשת סיכומי טענות. ועל כן היה צורך לשמוע ראיות.

התובע והנתבע הם אלו אשר העידו, וכל אחד מהם צירף לתצהיר העדות הראשית את העתירות על נספחיהן ומסמכים נוספים .

סיכומי התובע:

התובע סוקר את הרקע העובדתי להגשת העתירה, וכן את שלושת פסקי הדין הדנים בהעתקת כתבי טענות של עו"ד, והם : ת"א 7417/05 (מחוזי- י-ם) משרד עו"ד סורוקר - אגמון נגד עו"ד ארטמן, פסק הדין ניתן על ידי כבוד השופטת שידלובסקי אור , ת"א 72672/04 (שלום ת"א) עו"ד עזגד נ. משרד עו"ד שפיגמן ושות', ת"א 38116/65 (שלום ת"א) עו"ד קלדרון נ. עו"ד גולן, שני פסקי הדין ניתנו על ידי כבוד השופטת דליה מארק-הורנצ'יק.

לדעת התובע, המסקנה העולה מכל אחד מפסקי הדין הנ"ל היא, כי כתב טענות המוגש לבית המשפט מהווה יצירה ספרותית המוגנת על פי חוק זכויות יוצרים, ובעניינינו, חל הדין הקודם לחקיקת חוק זכויות יוצרים תשס"ח -2007.

התנאים הנדרשים הם תנאי הכתב והמקוריות, ובכך עמדה העתירה אותה הגיש התובע.