עירית אשקלון נ' סודמי

בפני

כב' שופט אלון אינפלד

הכרעת דין

אני מזכה את הנאשם מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום

פתיחה

יש לשמוח על כך שמעטים מאוד הם המקרים בהם בית המשפט מזכה נאשם, תוך קביעה כי עד תביעה, הממונה על אכיפת חוק, שיקר בבית המשפט, וראית התביעה המרכזית זויפה. התנהגות כזו של שוטרים או פקחים נדירה. בדרך כלל, אם מתברר קיומו של ספק ספקה של אפשרות כי יחידה חוקרת נהגה כך, תפסיק התביעה את ההליך נגד הנאשם.

מקרה חריג זה אינו מלמד על הכלל. אולם ,מציאות בה הנאשם זוכה, בין השאר, בזכות העובדה כי השכיל להקליט את שיחתו עם איש מרות, אשר שיקר לאחר מכן אודות תוכן אותה שיחה, מחייב בדיקה על ידי הרשויות המוסמכות. זאת, כדי למנוע כשלים בעתיד שעלולים להביא לעיוות דין מהסוג החמור ביותר.

הנאשם דנן הואשם כי ביום 21.5.06, החזיק בגינתו, מאחורי הבית, 8 בלוני גז מלאים, פחי זפת ויריעות זפת, ללא אישור מכבי אש, באופן המהווה מפגע.

הנאשם טען בתשובה לכתב האישום כי הנכס אינו בחזקתו, ואין הוא אלא בחזקת דייר אצל בני משפחתו. הוא מסר כי ה"דבר" נשוא כתב האישום שייך לגיסו, אולם בכל מקרה, גם לגיס ניתן אישור על ידי מכבי האש. הנאשם טען עוד כי נציג העירייה בביקור ראשון אף פגש את גיסו, המחזיק במקום את בלוני הגז לצורך העסק שלו. אולם, לדבריו, עיריית אשקלון "מחפשת" דווקא אותו "ואני מבין למה". לדבריו, לאחר שראה כי מתנכלים אליו בכוונה, החל לתעד השיחות עם נציגי העירייה.

כפי שיפורט בהמשך, מתקבלת עמדת המדינה כי אכן מדובר ב"מפגע", אך זיכויו של הנאשם מתחייב בכל זאת. בראש ובראשונה משום שהנאשם הוכיח באופן פוזיטיבי, מעבר למאזן ההסתברות, כי בלוני הגז הוצבו במקום על ידי גיסו אשר החזיקם למטרה עסקית. המדינה לא הוכיחה מעבר לספק סביר כי הנאשם מחזיק בנכס, מעבר למעמדו כדייר במקום, או כי הוא קשור לבלוני הגז, מעבר להיכרותו כמי שמתגורר בבית.

מעבר לכך, במקרה זה הוכח לכאורה כי עד התביעה העיקרי, פקח מטעם העירייה, שיקר ביודעין בעדותו בבית המשפט. עוד הוכח לכאורה, כי בדו"ח שעליו מבוסס כתב האישום נערך תיקון של התאריך, לאחר עריכתו, מבלי לתעד את השינוי בשום מקום. זאת, תוך יצירת מצג כאילו העבירה תועדה וצולמה ביום מסוים, אף שתועדה חודשיים קודם לכן.

לא ברור המניע למעשה זיוף משונה זה, שהרי אין מחלוקת בדבר היות אותם בלונים בתאריך כלשהו באותו מקום. לא ברור המניע של המפקח לומר דברים שאינם אמת בבית המשפט. אולם, אף בהעדר מניע ברור, המעשים כשלעצמם הוכחו.

במקרה זה, נוכח עדות השקר לכאורה וההתנהגות השערורייתית של הרשות, ראוי היה אף לזכות את הנאשם מחמת ההגנה מן הצדק. זאת, למרות שהנאשם, שלא היה מיוצג, לא טען זאת, והמדינה לא השיבה לעניין זה באופן מפורש. אולם, משנוהל המשפט עד תומו, ומתברר שיש לזכות את הנאשם לגופו של עניין, לא יהיה זה הוגן כלפי הנאשם להידרש לטענת "סף" בדבר קיומה של הגנה מן הצדק, כאילו אין הזיכוי נובע אלא מטעם "טכני".

יוקדם ויוער כי במסגרת תיק זה היה הליך ההוכחות חריג במקצת, כפי שיפורט בהמשך. תחילה העיד עד התביעה המפקח מר מכלוף וקנין בחקירה ראשית ונגדית. התובעת ביקשה לדחות את החקירה החוזרת, נוכח דברים מפתיעים שעלו בחקירה הנגדית, במרכזם העובדה כי התברר שהעד למעשה שיקר בבית המשפט ביחס לפרטים מסוימים. אחריו העיד מנהל האזור מטעם העירייה, מר עופר גל. בישיבה לאחר מכן העיד המפקח בחקירה חוזרת, והשיב על שאלות הבהרה.

בפרשת ההגנה העיד גיסו של הנאשם, מר יורם נגר, אשר טען בעדותו כי הבלונים שלו, והוא קיבל אישור ממכבי האש להחזיק את בלוני הגז. לאחר מכן העיד הנאשם וניתנה הוראה בדבר סיכומים בכתב. אולם, לאחר החלטה זו, ביקשה התביעה להעיד שני עדי הזמה. האחד, איש כבאות אשר התייצב כדי להפריך את הטענה כי בלוני הגז קיבלו אישור, והשני מנהל סוכנות "פזגז" באשקלון, אשר חיזק את הטענה כי אין לבלונים אישור, אך מאידך גיסא חיזק מאוד גם את הטענה כי הבלונים שייכים לגיס, ולא לנאשם. לאחר הדברים האלה, ביקש הנאשם להשלים את החקירה הנגדית של שני עדי התביעה עקב ראיות חדשות שהתבררו לו, והדבר נעשה בהתחשב, בין השאר, בכך שהנאשם אינו מיוצג.

במהלך חקירת העדים הוגשו מסמכים שונים, במרכזם דו"חות שונים שהכין המפקח בקשר לעבירה נשוא כתב האישום, וקלטת השיחה של המפקח והנאשם - נ/1.

עוד יש להקדים הערה טכנית, רוב הפרוטוקול נרשם ברישום רציף של מספרי העמודים. זאת, למעט הדיון האחרון שהתקיים בבית משפט אחר, ובתוכנה חדשה. לפיכך, להלן, התייחסות לעמודי פרוטוקול סתם, תכוון לעימוד של רוב הפרוטוקול, והתייחסות לעימוד של הדיון האחרון, יעשה במפורש.

האם הנאשם הוא ה"מחזיק" של הנכס?

בניגוד לטענת המאשימה בסיכומיה, הנאשם לא הודה בתשובה לכתב האישום כי הוא "המתגורר" בנכס, בה' היידוע. הוא הודה כי הוא התגורר במקום בתקופה הרלוונטית, אך בתור דייר בלבד, ללא שליטה על הנעשה בנכס. התביעה לא הביאה כל ראיה, כי הוא רשום כמחזיק בנכס, או נוהג מנהג בעלים במקום, באופן המחייב לראותו כמחזיק בצוותא, מבחינה משפטית, עם המחזיק בפועל של בלוני הגז בנכס.

אמנם, עצם המגורים בבית, הנוכחות בבית בעת ביקור הפקח, בשילוב עם הבקיאות בנסיבות אחזקת בלוני הגז, מקימים יחד ראיה לכאורה לחובת הנאשם. ראיה נוספת לחובת הנאשם מתקבלת מהאזנה לקלטת השיחה של הנאשם עם המפקח – נ/1. מהאזנה לשיחה זו עולה כי הנאשם לא טען לפני המפקח כי אל לו לרשום דו"ח נגדו משום שהבית אינו שלו. מהשיחה משתמע, אך הדבר לא נאמר במפורש, כי הנאשם לוקח אחריות על בלוני הגז, במובן זה שהוא הציע לפגוש את המפקח במשרדי המחלקה המשפטית בעירייה, כדי לשכנע שאין מדובר ב"מפגע".