עיריית י-ם לא ביטלה את הדו"ח השגוי- תפצה ב-4,180 שקלים

1.         ביום 29/3/05 נערך דו"ח חניה של עיריית ירושלים. הדו"ח נערך לרכב מס' רישוי 16-738-33, רכב פרטי רנו, בצבע לבן, בגין חניה בלתי חוקית ברח' ארלוזרוב 20 בירושלים. סכום הדו"ח הוא 100 ש"ח.

2.         התובע טוען כי הוא מצא את הדו"ח מודבק לשמשת מכוניתו מסוג רנו בצבע לבן. הוא לא בדק מיד את התאמת מס. הרכב למס הרישוי של רכבו. לרכבו של התובע מדבקה המתירה לו לחנות באזור זה שהוא מקום מגוריו.

3.         התובע טוען כי אין זו הפעם הראשונה שמודבקים לרכבו דו"חות שגויים.

4.         לפיכך, פנה התובע לעיריית ירושלים במכתב מיום 13/4/05 וביקש לבטל את הדו"ח.

5.         המכתב נוסח כך משום שהתובע סבר אז כי מדובר בדו"ח ששייך לרכבו.

6.         ביום 18/6/06 פנה התובע במכתב לתובע העירוני ושטח לפניו את טענותיו. באותו מכתב העלה התובע את טענתו כי מדובר במספר רישוי של רכב אחר וכי אינו מצליח לקבל ממשרד הרישוי אישור באשר לבעלות ברכב שמספרו רשום בדו"ח.

7.         ביום 19/6/06 התקבל ממשרד הרישוי מכתב כי אכן התובע מעולם לא היה רשום כבעלים של הרכב שמספרו נרשם בדו"ח.

8.         ביום 21/6/06 קיבל התובע מכתב ממחלקת גביית חובות בעיריית ירושלים כי הנושא הועבר לבדיקת התובע המשפטי (בינתיים גביית הקנס מעוכבת).

9.         ביום 22/1/07 נשלח אל התובע מכתב ממנו עולה כי הדו"ח הוסב על שם התובע מאחר ופנה בדרישה לבטל את הדו"ח.

10.       חלק זה של התשובה אינו מתיישב עם המציאות כפי שהיא עולה מאישור משרד הרישוי.

11.       משהמציא התובע אישור ממשרד הרישוי כי מעולם לא היה הבעלים של הרכב, היה על הנתבעת לפעול בהגינות המחייבת רשות ציבורית ולבטל מיד את הדו"ח.

12.       הנתבעת מנסה באותה תשובה, וכך גם עמדתה כיום, "לתפוס" את התובע במכתבו הראשון, כאילו הודה בכך שהדו"ח ניתן לרכב השייך לו.

13.       צר לי כי הנתבעת בחרה לנהוג כך.

14.       לא עזרה לתובע פניה מפורטת נוספת לנתבעת ביום 1/3/07.

15.       לפניה זו נענה במכתב מיום 22/1/09, היינו כעבור כשנתיים, בה נדרש לשלם את הדו"ח האמור.

16.       התובע, שחשש כי יופעלו כנגדו אמצעי גביה, כפי שנאמר במכתבי הנתבעת, שילם את סכום הקנס המקורי ותוספת הפיגורים, סך הכל 180 ש"ח זאת ביום 2/2/09 ופנה בתביעה זו שלפני בה הוא דורש השבת הסכום ששולם וכן פיצוי עבור הטרחה ועגמת הנפש.

 17.      לא מצאתי הצדקה כלשהי להתנהגות הנתבעת מלבד ניסיון ציני לנצל את טעותו הראשונית של התובע שנעשתה מתוך שגגה ובתום לב.

18.       בפני הנתבעת היו מונחים כל המסמכים הנדרשים כדי לבטל את חיוב התובע בקנס עבור דו"ח שניתן לרכב אחר שאין לתובע קשר עם רכב זה.

19.       סבורני, כי במקרה זה, ראוי לחייב את הנתבעת בסכום הוצאות שישקף את הסתייגותו של בית המשפט מהתנהגותה.