מתווך לא זכאי לדמי תיווך כאשר הוא מחתים לקוח על מסמך בו לא כלולים כל פרטי הנכס

פ ס ק - ד י ן

התובעת, גב' שלומית מזרחי, הגישה תביעה כספית ע"ס של 25,100 ש"ח כנגד הנתבעים, גב' מיכל זמירין (להלן: הנתבעת) וכנגד מר יהודה שמעוני (להלן: הנתבע), שעניינה אי תשלום דמי תיווך.

על פי הנטען בכתב התביעה, חתמה הנתבעת על הסכם הזמנת שירותי תיווך בגין הדירה ברחוב סביון 17 רמת גן (להלן: הדירה), ממנו עולה כי התחייבה לשלם לתובעת אחוז אחד בצירוף מע"מ מהסכום שיתקבל ממכירת הדירה.

הנתבע חתם על הסכם לפיו התחייב לשלם 2% בצירוף מע"מ מהסכום של רכישת הדירה (להלן: ההסכם עם הנתבע).

בכתב התביעה העלתה התובעת פרשה של עסקה שבסופו של דבר לא יצאה אל הפועל, ובגינה היא דרשה את התשלום בסך של 5,100 ש"ח מאת הנתבעת. בסיכומיה בחרה התובעת לזנוח טענה זו.

התובעת התמקדה למעשה בטיעוניה אך ורק בעבור העסקה השנייה, היא עסקת המכר שבין הנתבעת לנתבע.

התובעת לא סיכמה את טענותיה אף לעניין פיצויי עוגמת נפש, ובעניין זה טענותיה אף לא הוכחו, ולפיכך אני דוחה את ראש נזק זה.

נשאלת אם כן השאלה: האם התובעת זכאית לדמי תיווך בגין עסקת המכר של הדירה.

סעיף 14 לחוק המתווכים ומקרקעין, תשנ"ו 1996 (להלן: החוק), קובע כי מתווך במקרקעין יהיה זכאי לדמי תיווך מאת לקוח, אם נתקיימו כל אלה:

1.      1.      הוא היה בעל רישיון לפי חוק זה בעת שעסק בתיווך.

2.      2.      הוא מילא אחר הוראות סעיף 9 לחוק.

3.      3.      הוא היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב.

טוענים הנתבעים בסיכומיהם שהתובעת לא הוכיחה שמתקיימת בה דרישת סעיף 14 (1) לחוק. לא מצאתי מקום להידרש לעניין זה, שכפי שהובהר בהרחבה להלן, לאור העובדה שסברתי שיש מקום תחילה לדון בשאלה 'האם התובעת הייתה הגורם היעיל שהביא להתקשרות בין הצדדים בהסכם מחייב'.

לאחר ששמעתי את הצדדים ולאחר ששקלתי את השיקולים הרלוונטיים, אני סבור שהתובעת לא הייתה הגורם היעיל בעסקה נשוא התביעה.

אכן, אין חולק על כך שהנתבעת פנתה לתובעת בבקשה שתפעל למכור את דירתה. הנתבעת פנתה לתובעת כפי שפנתה למתווכים אחרים, וכפי שפעלה למכירת הדירה בדרכים אחרות, ככל שיכלה.

הנתבעת - שעדותה הייתה מהימנה ואמינה בעיניי - ציינה שהתעקשה שלא תהיה בלעדיות לתובעת בכל הקשור לדירתה.

בסיכומיה טוענת התובעת שניתן ללמוד - לאור האמור בתצהיר הנתבעת - כי אדם סביר היה דורש בחזרה את המפתח, וזאת כאמור לאור הטיעונים הקשים כנגד התובעת, אולם האמנתי לתובעת ולדבריה בחקירתה הנגדית, שלא מצאה מקום להטיל בתובעת דופי ולא מצאה לנכון לבקש חזרה את המפתח.

כאמור, עדותה של הנתבעת הייתה אמינה, קוהרנטית, ולא נסתרה כלל בחקירתה הנגדית.