כיצד יתייחסו בתי הדין לעבודה להיעדרות תובע שהינו עובד זר מן ההליך ?

השופטת נילי ארד

פתח דבר

1.   המערער תושב תורכיה הגיש תביעה נגד המשיבה - מעסיקתו לתשלום זכויותיו בגין תקופת עבודתו וסיומה. במסגרת עדות ראשית ובתמיכה לבקשה לפטור מאגרה, הגיש המערער תצהירים אשר נעשו שלא על פי הנדרש בדין. המערער לא התייצב בבית הדין להיחקר על תצהיריו, בישיבות קדם משפט אף לא במועד ההוכחות. בנסיבות אלה הורה בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (השופט שמואל טננבוים ונציג ציבור מר מרדכי כהן; עב' 8233/06) על מחיקת התביעה. מכאן הערעור שלפנינו.

בטיעוניהם לערעור, ייחסו באי-כוח הצדדים השלכות רחבות היקף להליכים ממין זה שלפנינו, בכל הנוגע לזכות בעלי הדין להליך הוגן, זכות הגישה של מהגרי עבודה לערכאות וזכות המעסיק למיצוי יומו בבית הדין.

נפתח איפוא בעובדות המקרה, נפנה למסכת הנורמטיבית בסוגיות שהובאו לפתחנו ונחתום בהכרעתנו במקרה הנדון מושא הערעור.

השתלשלות העניינים

2.   המערער - מהגר עבודה מתורכיה הועסק על ידי המשיבה (להלן גם: החברה) בעבודות בנייה. כשלוש שנים לאחר סיום עבודתו בחברה, בתאריך 4.9.06 הגיש המערער תביעה נגד החברה לתשלום רכיבים אלה: הפרשי שכר, פיצויי פיטורים, פיצוי בגין הלנת שכר והלנת פיצויי פיטורים, דמי הבראה, פדיון חופשה, תשלום בגין ימי חג, ניכויים שלא כדין, תמריץ אי היעדרות והפרשות לקרן פנסיה ולקרן תרבות ורווחה מכח ההסכם הקיבוצי בענף הבנייה.

3.  ביום 19.9.06 הגיש המערער בקשה לדחיית מועד תשלום אגרת בית הדין, לפי תקנה 6 לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), תשכ"ט - 1969 (להלן גם: תקנות סדרי הדין). הבקשה הייתה מבוססת על תצהיר מטעם המערער, נושא תאריך 24.8.06 חתום בתורכיה שלא כדין, וללא חתימת אימות של בא-כוחו. בהחלטת רשמת בית הדין האזורי, מוניקה מרגלית, התקבלה הבקשה לדחיית מועד תשלום האגרה "עד תום ההליכים בתביעה" (בש"א  8060/06).

4.      4.      במסגרת כתבי בי-דין שהגישה, המציאה החברה לב"כ המערער בתאריך 3.1.07 מסמכים שהיו מצויים ברשותה והרלבנטיים לתביעה.

5.      5.      ביום 19.4.07 הגיש ב"כ המערער תצהיר עדות ראשית מטעם המערער. אף תצהיר זה נחתם בתורכיה שלא כדין ובנוכחות בא-כוחו בלבד.

6.      6.      המערער לא התייצב לישיבת קדם משפט שנועדה ליום 12.4.07. אף לא התייצב לישיבה הנדחית של קדם משפט שהתקיימה ביום 5.7.07. באותו מעמד הצהירה באת-כוחו, כי יתייצב למתן עדות בישיבת הוכחות, אשר נקבעה, בהתאם, לתאריך 24.1.08.

7.      7.      בתאריך 27.12.07 ניתנה החלטת משרד הפנים לפיה כניסתו של המערער לישראל תאושר בכפוף להפקדת ערבות בסך 10,000 ש"ח ל"הבטחת יציאתו" מהארץ (להלן: הערבות).

בתאריך 21.1.08, שלושה ימים לפני המועד שנקבע לדיון הוכחות, הגיש המערער לבית הדין האזורי "בקשה דחופה לדחיית מועד דיון" בטענה כי לא עלה בידיו לגייס את סכום הערבות הנדרש ובעתירה ליתן לו הזדמנות נוספת לשלם את  הערבות, או להגיש השגה על החלטת משרד הפנים לביטול סכום הערבות או הפחתתו (להלן: הבקשה).

8.   בהחלטה מיום 23.1.08 דחה השופט שמואל טננבוים את הבקשה בהיעדר עילה, תוך שקבע כי הדיון נקבע במעמד הצדדים ביום 5.7.07 ומשלא שוכנע "כי בתקופה של כחצי שנה לא ניתן להסדיר את שאלת כניסתו לישראל של התובע".

אי לכך, התייצבו באי-כוח הצדדים לדיון ההוכחות שהתקיים למחרת היום. באותו מעמד הודיע ב"כ המערער (להלן בפרק זה גם: התובע) כי לא יעלה בידי שולחו לעמוד בתשלום סכום הערבות, על כן גם בעתיד לא יתייצב התובע לחקירה על תצהירו. בנסיבות אלה, ובמענה לטיעוני החברה - הנתבעת, הודיע ב"כ התובע על משיכת תצהיר עדות ראשית המצורף לכתב התביעה, ובהתאם - על ויתור "חלק מרכיבי התביעה המחייבים עדותו" של התובע; עוד הודיע ב"כ התובע כי הוא מצמצם את תביעתו לרכיבים שחובת ההוכחה בהם מוטלת על החברה המעסיקה ושאינם במחלוקת, בהתבסס על המסמכים שהוגשו מטעמה.

החברה התנגדה נחרצות למהלכיו של ב"כ התובע, בטענה כי כל רכיבי התביעה שנויים במחלוקת וכי התנהלותם של התובע ובא-כוחו מונעת ממנה הזדמנות הולמת למיצוי זכויותיה על פי הדין.

9.      9.      בפסק דין מיום 10.6.08 הורה בית הדין האזורי על מחיקת התביעה, ללא צו להוצאות. זאת, בהתאם להוראת תקנה 49(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991 בגין אי התייצבות התובע לדיון הוכחות, ותוך שקבע כך: "במקרה דנן, לא הופיע התובע לדיון בשלב כלשהו, לא בשלב קדם המשפט ולא בשלב ההוכחות. לא שוכנענו, כי קיימת עילה של ממש לאי התייצבותו של התובע בשלב ההוכחות. אין בפנינו כל אסמכתא לכך שהתובע לא יכול היה להשיג את סכום הערבות כתנאי לכניסתו לארץ. מדובר בערבות שאמורה להיות מוחזרת ולא בתשלום כספי. יצוין, כי בישיבה מיום 24.1.08 לא ביקשו ב"כ התובע לדחות את הדיון על מנת לאפשר לתובע לגייס את סכום הערבות.

ההלכה בע"ע 1127/00 כוחה יפה מקום שבעל דין עשה את כל הנדרש על מנת ולהציג את עניינו בפני בית הדין על פי סדרי הדין המקובלים. הלכה זו אינה אמורה לשנות את סדרי הדין מקום בו לא שוכנע בית הדין, כי לא ניתן היה לקיים את ההליך על פי סדרי הדין המקובלים ולמנוע פגיעה בזכויותיה הדיוניות של הנתבעת. זכותה של הנתבעת לחקור את התובע על גירסתו ולנסות להפריכה. זכות זו נמנעה ממנה. לא מצאנו בנסיבות הענין, כי יש לקיים את ההליך רק על סמך מסמכים וללא שמיעת עדותו של התובע עצמו, כשעיקרי הדברים שנויים במחלוקת". 

                                                הערעור