העליון: עובר אינו יכול לרכוש זכויות של דייר מוגן

השופט א' רובינשטיין:

א.       בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים רביד, אפעל-גבאי ושטרנברג-אליעז) מיום 30.6.09 בתיק ע"א 2494/08, בו התקבל ערעור המשיבים על פסק דינו של בית משפט השלום (סגן הנשיא שמיע) מיום 3.7.08 בתיק ת"א 8768/04. הסוגיה המשפטית העיקרית שמעורר התיק היא מעמדו של עבר במעי אמו לעניין דיירות מוגנת.

רקע והליכים קודמים

ב.       המשיבים הגישו תביעה לסילוק ידם של המבקשים מדירה בבית חנינה (להלן הדירה). דירה זו נשכרה על ידי אביו של המבקש 1 (להלן המבקש)  ביום 1.6.68 בשכירות מוגנת, ולמרבה הצער הלך האב לעולמו - כנמסר, נרצח בפיגוע - ביום 5.6.71, בטרם בא המבקש לאויר העולם. המבקש (כיום בן 39) טען למעמד של דייר מוגן בשתי קונסטרוקציות שונות: (1) נטען, כי אמו של המבקש היתה דיירת מוגנת, וכיון שהמבקש גר עמה בדירה עובר לפטירתה הרי אף הוא דייר מוגן לפי סעיף 20(ב) לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב), תשל"ב - 1972 (להלן החוק); (2) נטען, כי אף אם לא היתה אמו של המבקש דייר מוגן (אלא דייר נגזר הבא מכוח דייר מוגן לפי סעיף 20(א) לחוק), הנה המבקש, כעבר, חי עם אביו בדירה בטרם מות האב - ומכוחו הוא דייר מוגן נדחה לפי סעיף 27(1) לחוק.

ג.       בית משפט השלום דחה את תביעת המשיבים. מחד גיסא נקבע, כי אמו של המבקש היתה דיירת נגזרת בלבד, ולפיכך אין המבקש יכול לטעון לדיירות מוגנת בגין המגורים עמה. מאידך, נקבע כי די בתקופה בה "התגורר" המבקש כעבר בדירה יחד עם אביו המנוח, כדי להביא לזכאות לפי סעיף 27(1):

"בית המשפט סבור שבנסיבות שלפנינו בהן הנתבע גר למעשה בדירה כעובר ברחם אימו, אולם לא יצא לאוויר העולם לפני פטירת האב (הדייר המקורי) כתוצאה מכך שהאב נרצח בפיגוע רצחני יש להחיל עליו את הגנת החוק ולהתייחס אל הנתבע כבנו של הדייר המקורי שכן, במהלך החיים הרגיל (אילולא רציחת האב) היה הבן נולד בדירה וחי בה עד היום" (עמ' 10).

בית המשפט ביסס את קביעתו על תכלית החוק (הגנה על ילדי הדייר), ועל היקש לסעיף 3(ב) לחוק הירושה, תשכ"ה - 1965, שלפיו "מי שנולד תוך 300 יום לאחר מות המוריש, דינו כדין מי שהיה בחיים במות המוריש, זולת אם הוכח שהורתו היתה אחרי כן". עוד הוסף, כי ככל שייטען שהמבקש לא גר בדירה משך התקופה הנדרשת בחוק (ששה חודשים) בסמכות בית המשפט לקצר תקופה זו לפי סעיף 28(א) לחוק, הקובע כי "בית המשפט רשאי, אם בנסיבות העניין היה זה צודק לעשות כן, לקבוע שאדם היה לדייר לפי סעיפים 20 עד 27 אף אם לא נתמלאו התקופות הקבועות באותם סעיפים" .

ד.       ערעור שהגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי התקבל ביום 30.6.09. הוזכר, כי סעיף 1 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב - 1962 מורה "כל אדם כשר לזכויות ולחובות מגמר לידתו ועד מותו" - ומכאן, כי עבר אינו יכול לרכוש מעמד של דייר מוגן. נקבע, כי הוראת סעיף 3(ב) לחוק הירושה היא חריג לכלל זה, אך בהיעדר חריג סטטוטורי דומה בחוק הגנת הדייר אין מקום להיקש. הוזכרה גם "המגמה הנוהגת בפסיקה להעדיף מתן פרשנות מצמצמת להוראות חוק הגנת הדייר בשל פגיעתו הקשה בזכות הקניין של בעל הבית ועל רקע השינויים המהותיים שחלו במציאות הישראלית בתחום זה" (פסקה 9). עוד נקבע, כי הוראת סעיף 28(א) לחוק עניינה קיצור התקופות הקבועות בסעיפים 27-20 - אך אין היא יכולה להועיל למבקש, כיון שלעבר אין כשרות לרכישת זכויות. ולבסוף, נקבע כי אין מקום לשנות מקביעת בית המשפט קמא, כי אמו של המבקש היתה בעצמה דיירת נגזרת ולא דיירת מקורית - ולפיכך אין המבקש יכול לטעון לזכאות מכוח המגורים עמה.

טענות הצדדים

ה.       בבקשה הנוכחית נטען בהרחבה, כי פרשה זו מעוררת שאלות משפטיות בעלות חשיבות, המצדיקות מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123), ובפרט שאלת כשרותם של עברים לרכוש זכויות לפי חוק הגנת הדייר. מנגד נאמר, כי:

"שאלת מעמדו של המבקש 1 אינה אלא שאלה נגזרת לשאלה מרכזית יותר והיא שאלת מעמדה של אם המבקש בדירה, האם המדובר בדיירת נגזרת או שמא המדובר בדיירת מקורית" (סעיף 5 לבקשה).

נטען, כי שגו שתי הערכאות בקבען, כי אמו של המבקש לא היתה דיירת מקורית. והוסף, כי נוכח זכיית המבקשים בבית משפט השלום, היו מנועים בשעתו מערעור על קביעתו של בית משפט השלום בעניין זה, ויש מקום לאפשר להם לערער.

ו.       תגובת המשיבים (מיום 17.11.09) עוסקת ברובה בטענה בדבר מעמד אמו של המבקש בדירה. בהקשר זה נטען, בין היתר, כי נוכח ההלכה שנקבעה בעניין שפי (רע"א 1711/98 שפי נ' עזבון המנוחה שושנה שדז'ונסקי ז"ל, פ"ד נד(1) 394), העובדה שהאם חיה יחד עם הדייר המוגן אינה הופכת אותה לדיירת מקורית - מה גם, שלא הונחה תשתית עובדתית המאפשרת את החלת עמדת המיעוט של השופט אנגלרד באותו עניין. בכל הנוגע לאפשרות לרכוש זכויות של דייר מוגן כעבר, חוזרים המשיבים על עמדת בית המשפט המחוזי - וטוענים, כי עבר אינו יכול לרכוש זכויות, לרבות זכויות של דייר מוגן.

ז.       בדיון בפנינו (ביום 15.3.10) הדגיש בא כוח המבקשים, בעיקר, כי לשיטת בית המשפט המחוזי תינוקות מתחת לגיל חצי שנה לא יוכלו לרכוש מעמד של דייר מוגן, וכי גישה זו אינה עולה בקנה אחד עם רצון המחוקק לדאוג לילדיו ואף לנכדיו של דייר, ונוצר מכוחה מצב לפיו קרובי משפחה רחוקים יכולים לגבור על ילדו היתום של דייר מקורי - ולבסוף, כי סעיף 28 לחוק בא לאפשר לבתי המשפט גמישות בהתאמת כלליה של העברת זכות הדיירות המוגנת לתכלית הסוציאלית של החוק. בא כוח המשיבים טען, בין היתר, כי התיק אינו מעורר שאלה המצדיקה מתן רשות ערעור, כי אין לאפשר פרשנות מרחיבה לסעיף 28 לחוק ולבסוף - כי אין מקום להיקש לחוק הירושה, ואין ניתן להעניק לעבר זכויות שהמחוקק לא העניק לו. 

דיון והכרעה

ח.       לאחר העיון, ונוכח מקוריות השאלה בדבר כשרותם של עברים לרכוש זכויות של דיירות מוגנת, שככל הידוע לא נדונה בעבר בבית משפט זה, אציע לחברי ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור - אך לא להיעתר לערעור לגופו. אך נקדים ונאמר, כי אף לשיטת המבקשים (בדבריהם המצוטטים מעלה) השאלה "המרכזית" היא "שאלת מעמדה של אם המבקש בדירה". שאלה זו כשלעצמה אינה מצדיקה רשות ערעור בגלגול שלישי - ואף לגופו של עניין אין מקום לגביה להתערב בקביעת שתי הערכאות הקודמות. שני בתי המשפט יישמו כראוי את שנקבע בעניין שפי, והטעימו כי לא "הונחה בענייננו תשתית עובדתית מספקת להוכחת הלכת שיתוף הנכסים... אין בידי לקבל את הטענה שאם הנתבע (המבקש - א"ר) הינה דיירת מקורית" (עמ' 9 לפסק דינו של בית משפט השלום). בית המשפט המחוזי אף הטעים, כי בסיכומי המבקשים בבית משפט השלום "לא נטענה טענה זו" (פסקה 12).

ט.       על רקע תשתית עובדתית זאת באשר לאמו המנוחה של המבקש, אין מקום לדון בשאלה האם האם היתה דיירת מקורית - לא לכך נועד הערעור השני (רע"א 6474/99 צוקרמן נ' פאלוך (לא פורסם); בע"מ 4899/09 פלונית נ' פלמונית (לא פורסם)). ובכל מקרה, אף אילו הוכח שיתוף בין בני הזוג, ספק אם לפי דעת הרוב בעניין שפי היה דבר זה כשלעצמו מזכה את אם המבקש במעמד של דיירת מקורית (ראו גם רע"א 9360/06 וינבך (אקרמן) נ' האוניברסיטה העברית ירושלים (לא פורסם); רע"א 10346/06 ארז נ' מדינת ישראל-משרד הביטחון (לא פורסם)).

האם יכול עבר לרכוש מעמד של דייר מוגן

י.       השאלה המרכזית - והיחידה - בה נותר לדון היא, האם רכש המבקש מעמד של דייר נדחה לפי סעיף 27(1) לחוק (בעקבות סעיף 20(ב)) מכוח "מגוריו", כעבר, בדירה יחד עם אביו. התנאים לזכאות זו הם מגורים עם הדייר המקורי לפחות שישה חודשים סמוך לפטירתו; המשך מגורים בדירה עם דייר מוגן אחר (כאן, האם, דיירת נגזרת), והיעדר דירה אחרת בזמן פטירתם. אכן, במישור האנושי, יכול האומר לומר, וכי מאי נפקא מינה? והרי אילו זכה המבקש לחיות בכפיפה אחת עם אביו בעודו בחיים חייתו -כאשר שניהם בעודם בחיים חייתם - היה זוכה בדיירות מוגנת כדייר נדחה; ואם כן מדוע ייגרע חלקו בנסיבות המשפחתיות העצובות הללו? ואולם, אנו בגדרי החוק ענייננו, וכפי שנראה, משעסקינן בהגנת הדייר ולאחר שהמבקש נהנה הימנה עשרות שנים - גם במאזני הצדק אין פגיעה יתרה בהכרעתו של בית המשפט המחוזי.