בן נעים אבי נ' בטוח לאומי-סניף באר שבע

פסק דין

1.בפני תביעתו של מר בן נעים אבי אשר הוכר כמוגבל בניידות הזכאי לרכב, אלא שאין במשפחתו אדם העומד בהגדרת "נהג מורשה" על פי הסכם הניידות, ורק אחייניותיו מוכנות לשמש בתפקיד זה, והן מתגוררות למעלה מ-500 מטר ממקום מגוריו (כ-1,000 מטר).

לתובע אין קשר עם בני משפחה אחרים.

2.הסוגיה המשפטית העומדת בפנינו היא פרשנותו של הסכם הניידות בשאלת זכאותו של אדם שאין לו קרוב משפחה כהגדרתו בהסכם לקבל "נהג מורשה". הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

3.התובע, יליד שנת 1951, אינו בעל רישיון נהיגה, נכה הסובל ממגבלות רפואיות רבות וקשות, נזקק באופן קבוע לכסא גלגלים לשם ניידות. התובע חי בגפו.

4.התובע הגיש בקשה לקבלת הלוואה עומדת לרכישת רכב בהתאם לסעיף 5(ג)(2) להסכם הניידות.

הנתבע דחה את תביעת התובע מאחר ולתובע אין רישיון נהיגה ואחיין/אחיינית אינם מנויים בהגדרת מורשה נהיגה שהינו קרוב משפחה, בהסכם הניידות.

5.התובע בסיכומיו טוען כי עמדת הנתבע עמדת בסתירה לתכלית ולמטרה של הסכם הניידות ואף מביאה להפליית התובע אל מול נכים אחרים.

6.התובע מציין כי העובדה שאין לו הורים או ילדים היכולים לשמש לו כמורשה נהיגה, אסור שתעמוד לחובתו. התובע מפנה לפסיקה אזורית שפירשה לטובת התובעים מרחק בין בתים שאינם עונים להגדרה הדווקנית של הסעיף להסכם אך עונים על תכליתו.

7.התובע טוען כי לבית הדין סמכות להעביר ביקורת שיפוטית גם על תוכן הסכם הניידות בהיותו אקט שלטוני, וזה המקרה הקלאסי בו על בית הדין להתערב ולפרש את המונח "קרוב משפחה" באופן התואם את תכלית ההסכם ומטרתו.

8. הנתבע בסיכומיו טוען כי לא אחת נפסק כי לבית הדין אין סמכות להעניק זכויות למוגבל בניידות מעבר לאמור בהוראות הסכם הניידות, ואילו רצה המחוקק להעניק לבית הדין שיקול דעת בעניין היה קובע זאת מפורשות בהסכם הניידות עצמו.

9.הנתבע מוסיף וטוען כי חרף ההבנה למצבו של התובע, לא ניתן להתעלם מההוראות הברורות של הסכם הניידות בעניין הגדרת "קרוב משפחה" ו"מורשה נהיגה".

10.עוד טוען הנתבע כי לא בכדי נקבעה בהסכם הניידות הגדרה ספציפית לעניין המרחק האווירי בין מקום מגורי המבוטח לבין מקום מגורי מורשה הנהיגה, וגם בהגדרה זו אחייניותיו של התובע אינן עומדות.

הכרעה

11.בסעיף 2 להסכם הניידות, מוגדר "מורשה נהיגה" שהינו "קרוב משפחה" כדלקמן:

"בן זוג, בן, בת ובני זוגם, אב, אם לרבות הורה מאמץ וחורג, אח או אחות, סב או סבתא, נכד או נכדה שבידו רישיון נהיגה בר תוקף והוא והמוגבל בניידות גרים בקביעות באותו בניין, או בבניינים שהמרחק האווירי ביניהם אינו עולה על 500 מטרים, או בבניינים הקרובים ביותר זה לזה בתחום אותו יישוב."

דחיית הנתבע מבוססת על שני נימוקים – ראשית, אחיינית אינה מנויה בהגדרת "קרוב משפחה" ושנית, המרחק האווירי בין בית האחייניות לבין בית התובע עולה על 500 מטרים.

12.לאחרונה, ניתח בית הדין הארצי את מעמדו ופרשנותו של הסכם הניידות. בעב"ל 655/07 רוסו נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 7/2/10) מפי סגנית הנשיא כב' השופטת נילי ארד ששבה והזכירה כי:

"הסכם הניידות הוא "יוצא חלציו של חוק הביטוח הלאומי" [עב"ל 1248/00 יששכר יהודה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לט 212 והאסמכתאות שם (להלן: עניין יששכר יהודה)]. לאור תכליתו של הסכם הניידות יש בו "צד המתקרב לדבר חקיקה" והוראותיו הן בגדר חקיקת משנה [ראו בהתאמה: עבל 1365/04 אסתר ארוש – המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם), 18.10.06 (להלן: עניין אסתר ארוש)]; עבל 773/08 קלאודיו אלי – המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם), 6.7.09 (להלן: עניין קלאודיו אלי);עבל 1533/02 תקוה איילון – המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם) 3.3.05 (להלן: עניין תקוה איילון)].

כפועל יוצא מכך, מעמדו של הסכם הניידות על תיקוניו הינו בגדר "חיקוק" כמשמעותו בחוק הפרשנות, תשמ"א – 1981 והוראותיו הן בנות פועל תחיקתי, בהיותן נורמות משפטיות המפורסמות ברשומות והמכוונות לציבור מבוטחים שאינו מסוים. בהתאם, פיקוחו של בית-הדין לעבודה על הסכם הניידות "כמוהו ('מתקרב') כפיקוח על חקיקת משנה" [דב"ע מז/0-77 המוסד לביטוח לאומי – לבין, פד"ע יט 75; עניין יששכר יהודה]."