ביטול כתב אישום בשל אי קיום חובת יידוע החשוד בשפה הערבית

זוהי החלטה בטענות  המקדמיות שהעלה ב"כ הנאשם בפתח ישיבת  ה-15.11.09:

1.       ב"כ עו"ד פרחאת העלה בפתח הדיון שתי טענות מקדמיות: האחת, שלנאשם נשלח פורמאלית מכתב יידוע לפי סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי (להלן-החסד"פ) אך מדובר במכתב "ריק" שלא כלל את פרטי תיק החקירה. לכן לא עמדה המאשימה בחובת היידוע ולא התאפשר לנאשם מהותית שימוע. יצוין כי אין חולק שמכתב היידוע נשלח לנאשם בדואר רשום אך לא התקבל על ידו. בהקשר לטענה זו עורר בית המשפט מיוזמתו את השאלה האם ביידועו של הנאשם, שאינו קורא עברית, שלא בשפה הערבית, שהיא שפתה הרשמית הנוספת של המדינה, יצאה המדינה ידי חובתה  וביקש כי הצדדים יתייחסו גם אליה. הטענה השנייה של הסניגור היא שהנאשם לא נחקר תחת אזהרה לגבי עבירת ההפקרה שהיא העבירה החמורה בכתב האישום ולפיכך יש למחוק את האישום נגדו מטעמי הגנה מן הצדק.

2.       אבהיר כבר כעת כי החלטתי לבטל את כתב האישום מן הטעם שלנאשם לא נשלחה הודעת יידוע בשפה הערבית. מכיוון שכך אינני מוצא צורך להיכנס לשאר הטענות שהובאו בפניי,למעט טענת הפגם בנוסח ההודעה שנשלחה. טענות נוספות אלה יכול שייטענו, כמובן, אם וכאשר יוגש כתב האישום מחדש. כל שייאמר בעניין בהמשך, לרבות הבאת תמצית טיעוני הצדדים לעניין הטענות הנוספות, הוא בבחינת למעלה מן הצורך.

 3.        לנאשם מיוחסת בכתב האישום עבירה של הפקרה לאחר פגיעה לפי סעיף 64 א (ב) לפקודת התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן הפקודה) וכן עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה לפי סעיפים 10(א) ו-38(1) לפקודה. כמו כן, מואשם הנאשם בעבירות של נהיגה ללא ביטוח לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל 1970 ובעבירה של קשירת קשר להונות, עבירה לפי סעיף 440 לחוק העונשין.

4.          כתב האישום הוגש לביהמ"ש ביום 9.2.09 ובשל עיכובים שונים שאינם תלויים בנאשם התקיימה הקראתו בפני כב' השופטת בן אור ביום 26.4.09 . באותו מועד ביקש הסניגור לדחות את התשובה לצורך קיום מו"מ עם התביעה והשגת מסמכים שונים. בדיון הבא שהתקיים ביום 18.6.09 שוב ביקש הסניגור בהסכמת התובע לדחות את הדיון על מנת להמשיך במו"מ עם התביעה. דחייה נוספת לצורך המשך המו"מ התבקשה גם בישיבה שלאחריה ביום 10.9.09. בקשה נוספת לדחיה לשם המשך המו"מ, כדי למצות הזדמנות אחרונה בטרם מענה לכתב האישום, נענתה גם בישיבה מיום 21.10.09, לאחר שהתיק הועבר למותב זה. בישיבה מיום 15.11.09 מסרו הצדדים כי המו"מ הממושך ביניהם לא צלח ובאותו שלב העלה הסניגור את טענותיו המקדמיות .

5.         תגובת המאשימה לטענות הנאשם היא  כדלקמן:

לעניין החסר במכתב היידוע נטען, כי כל שחסר במכתב היידוע שנשלח לנאשם הוא מספרו של תיק המשטרה ("הפ.א."-פרטי אירוע ). לעומת זאת, צוין במכתב היידוע מספר תיק הפרקליטות ודרכי ההתקשרות עם הפרקליטות כך שהנאשם, לו חפץ בכך, יכול היה להתקשר ולברר את הפרט החסר. לטענת המאשימה סעיף 60א מצמצם את דרישתו לגבי תוכן ההודעה לחשוד לכך שחומר החקירה בעניינו הועבר לפרקליטות לאו דווקא בציון מספר הפ"א בגוף ההודעה.

מעבר לכך, מדגישה המאשימה, כי מאחר שמכתב היידוע ממילא לא נדרש, נחלשת טענת הנאשם בעניין זה.

עוד לטענת המאשימה, קיום המו"מ בין ב"כ הנאשם לבין המאשימה לאחר הגשת כתב האישום "מרפא" למעשה את הפגם שבאי קיום שימוע מאחר שכל טענות הנאשם  נבחנו בהרחבה ובנפש חפצה ולאחר בדיקה עניינית לא מצאה המאשימה מלשנות את נוסח כתב האישום .

באשר לשאלת שפתו של המכתב, מודיעה המאשימה כי פנתה בעניין תרגום נוסח המודעה לערבית לפרקליטות המדינה וכי נבחנת האפשרות לעשות כן ברמה הארצית בכל יחידות הפרקליטות.

לגבי הטענה שהנאשם לא נחקר כלל בעניין עבירת ההפקרה המיוחסת לו, טוענת המאשימה כי אין המדובר כלל בטענה מקדמית מאלה המנויות בסעיף 149 לחסד"פ אלא בשאלה ראייתית הנוגעת לקבילותה ומשקלה של הודעת הנאשם, ככל שזו תוגש לבית המשפט בשלב ההוכחות.

בנקודה זו מבהירה המאשימה, כי עמדתה היא שאין בדין הפלילי הוראה המחייבת את המאשימה לעמת את הנאשם מול החשדות המיוחסים לו בטרם יוגש כתב אישום. אמנם, כעניין שבמדיניות, דורשת הפרקליטות מיחידות החקירה לברר את החשדות ולעמת את החשוד עם המיוחס לו ככל הניתן והגשת כתב אישום ללא עימות כאמור היא חריג. אולם, בשל חלוף הזמן סברה המאשימה שאין מקום לשוב ולחקור את הנאשם

   6.      טענותיו המשלימות של הסניגור:

את עיקר טענותיו ממקד הסניגור בפגם שנפל לדעתו באי חקירת הנאשם על עבירת ההפקרה. לשיטתו אי החקירה אכן נופלת בגדר "פגם או פסול בכתב האישום" לפי סעיף 149 (3) לחסד"פ. הסניגור מפנה בעניין זה לפסק הדין שניתן ע"י כב' השופטת רייך שפירא מבימ"ש השלום בת"א -יפו  בת"פ 6967/03 מ"י נ' יצחק אפרים יזום וליווי פרויקטים בע"מ (פורסם בנבו, החלטה מיום 4.11.05 ) שבו נמחקו מכתב האישום אישומים שלגביהם לא נחקרו הנאשמים ע"י הרשות החוקרת.  הסניגור המלומד חוזר על טענתו כי הנאשם לא נחקר תחת אזהרה לגבי שאלת ההפקרה לא בכותרת ההודעות שמסר ולא בגופן  ומבקש להכריע עובדתית בשאלה אם כך היה ע"י כך שבית המשפט יעיין בהודעות כבר בשלב זה. טענת הסניגור היא שאילו נחקר הנאשם ישירות על גרסתו בעניין ההפקרה יכול שהדבר היה משפיע על ההחלטה לגבי הגשת כתב האישום בסעיף זה. זאת ועוד אי קיומו של שימוע במקרה זה מנע לדבריו מן הנאשם להעלות את הטענה בפני התביעה עובר להגשת כתב האישום. לגבי המו"מ הממושך שהתנהל עם התביעה לאחר הגשת כתב האישום ובו השמיע ב"כ את טענותיו טען הסניגור בדיון בע"פ כי "תיתכן טענה שקויים "שימוע דה פקטו" אבל בנסיבות שבהן תלוי ועומד כתב אישום המאשימה "לא הקשיבה בנפש חפצה". ממכלול טענות אלו ביקש ב"כ הנאשם למחוק את כתב האישום.

7.         דיון והכרעה .

באשר לקיומה של חובת היידוע של חשוד לגבי האפשרות שיוגש נגדו כתב אישום  סעיף 60א לחסד"פ מצמצם את הוראותיו בעניין לקביעות הבאות:

                                                            א)   רשות התביעה שאליה הועבר חומר חקירה הנוגע  

                                                                  לעבירת פשע תשלח לחשוד הודעה על כך לפי הכתובת

                                                                  הידועה לה, אלא אם כן החליט פרקליט מחוז או ראש