ביהמ"ש לחב' הביטוח - אין לצפות ממבוטח שיעקוב אחר הימצאות רכבו בכל שעות היממה

1.                   1.                   עניינה של תביעה זו, הוא לתשלום תגמולי ביטוח בגין גניבת רכב שבבעלות התובע שהיה מבוטח אצל הנתבעת, במועד בו נטען כי ארעה הגניבה.

2.                   2.                   לפי כתב התביעה, הרכב נגנב לאחר שבנו של התובע החנה את הרכב בחניה שבפתח ביתו בשעות לפנות בוקר ביום שישי 24.6.05 וזאת לאחר שהפעיל את אמצעי המיגון. הבן, גילה להפתעתו, ביום שישי לפנות ערב, כי הרכב נגנב.

3.                   3.                   הנתבעת, דחתה את בקשת התובע לשלם לו תגמולי ביטוח בגין הגניבה (להלן -"הגניבה"; "האירוע") וטענה כי האירוע הביטוחי לא אירע וכי הגניבה בויימה, ע"י בנו של התובע. לחילופין נטען, כי לא קויימו הוראות חוזה הביטוח הואיל ולא הופעלו אמצעי מיגון, עובר לגניבה.

בנסיבות אלו, התובע ו/או בנו שהורשה לעשות שימוש ברכב לפי הפוליסה, הפרו את חובתם על פי סעיפים 24-22 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן - "החוק"), בכך שמסרו לה עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנה עובדות בנוגע לאירוע הביטוחי והדבר נעשה בכוונת מרמה. לפיכך טענה הנתבעת, לפי הוראות סעיף 25 לחוק היא פטורה מתשלום תגמולי ביטוח לתובע.

בחינת המסכת העובדתית:

4.                   4.                   מטעם התובע הוגש תצהירו של התובע ותצהיר של בנו נעם, שנטען שנהג אחרון ברכב, בטרם הגניבה (להלן - " נעם").

5.                   5.                   התובע העיד, כי הוא שהה בחו"ל יחד עם אישתו במועד הגניבה ולא ידע מה קרה (עמ' 7 שורה 8). לדבריו, נודע לו על הגניבה מבן אחר שלו - גואל, אליו התקשר התובע מספר ימים לפני שובו ארצה. הדברים גם עולים מהודעתו של התובע לחוקר (נ/7, עמ' 2 שורות 16-15, ומההקלטה של ההודעה). מעדות התובע עולה, כי שיחה בינו לבין נעם, התקיימה רק עם שובו ארצה (עמ' 7 שורות 22-21).

6.                   6.                   לדברי התובע, ברכב הותקנו אמצעי מיגון כנדרש לפי הפוליסה, בהתקנת משבת מנוע המופעל ע"י שלט. בנוסף נטען, כי התובע דאג להתקנת איתורן ברכב, אף שלא היה חייב בכך לפי תנאי הפוליסה, הואיל וממקום עבודתו דאגו לכך (עמ' 8 שורות 13-9). התובע לא ידע לומר, אם היה דיווח לאיתורן על הגניבה, בסמוך לאחר שאירעה. לדבריו, הוא לא סבר שהיה מקום לפנייתו לאיתורן לאחר הגניבה אף שהוא מניח, שאם קיים איתורן, ניתן לאתר רכב (עמ' 8 שורות 24-22). בנו נעם, גם הוא העיד בשאלת דיווח לאיתורן משנשאל על כך בחקירה נגדית ואמר שלא ידע שצריך לדווח לאיתורן. לדבריו, הוא סבר שדי בכך שדווח לסוכן הביטוח על הגניבה והוא ידווח לאיתורן (עמ' 5 שורות 18-15).

7.                   7.                   נעם העיד על פעולותיו עובר לתאונה: "הגניבה היתה ביום חמישי או שישי... יצאתי בערב שישי קניתי סיגריות, חזרתי בסביבות שלוש לפנות בוקר של יום שישי. בשישי שבת נשארתי בבית. נסעתי ביום ראשון לאחותי" (עמ' 4 שורות 13-10). על הגניבה העיד נעם: "יש לנו בבית קומה אחת.... החניתי את הרכב מול הבית, בצד של הכביש הקרוב לבית... זה מול הכניסה. שמתי לב שהרכב לא נמצא לפני שש בערב. לא זוכר את השעה..." (עמ' 5 שורות 10-5).

לדברי נעם, לאחר שגילה שהרכב איננו, עם צאתו לחזית הבית בשעות לפנות ערב ביום שישי, הוא מיהר להתקשר לאחיו גואל, כדי  לברר אם הוא זה לקח את הרכב מהבית (עמ' 7 שורה 1). גירסתו זו מתיישבת עם ביצוע שתי שיחות טלפון ע"י נועם לאחיו גואל, כפי שעולה מרישום שיחות יוצאות , נ/4. בנ/4 נרשמה שיחה יוצאת אחת  בשעה 18:32 ושיחה שניה בשעה 18:56 למספרו של גואל. דהיינו, בסמוך ביותר לשעת גילוי הגניבה, לפי גירסתו של נעם. 

8.                   8.                   בעניין תוכן שיחתו של נעם עם גואל, נרשם בהודעה ע"י החוקר מטעם הנתבעת 0להלן-"החוקר") כי נעם אמר בהודעתו ש גואל לקח את הרכב. בחקירתו הנגדית, הכחיש נעם שוב ושוב, כאילו הוא אמר זאת לחוקר (עמ' 7 שורות 6-2). משמיעת קלטת החקירה של נעם למדתי, כי בניגוד להודעה שנרשמה ע"י החוקר והוגשה כראיה (נ/1) אכן כדברי נעם, הוא לא אמר זאת לחוקר. 

9.                   9.                   החוקר אישר בחקירתו הנגדית, שהדברים שנרשמו על ידו בהודעה נ/1, כאילו נעם אמר לו שגואל לקח את הרכב, אינם נכונים. לדברי החוקר, הוא לא תיקן את ההודעה נ/1, הואיל ונועם חתם עליה (עמ' 11 שורה 11). יחד עם זאת, הוא דאג לדבריו לתיקון הטעות בדו"ח החקירה שהוכן על ידו וע"י חוקר נוסף, בו נרשם כי גואל לא לקח את הרכב. נותרה תמיהה, מדוע זה ניסתה הנתבעת בחקירה נגדית של נעם, להציג בפניו גירסה לא נכונה שנרשמה ע"י החוקר, אף שמדו"ח החקירה שלה עצמה, כבר עולה שאין יסוד לגירסה זו. 

10.               10.               הנתבעת טוענת, כי גירסתו של נעם בדבר נסיבות הגניבה מופרכת, בשל הודעתו "המגומגמת" בתשובותיו לחוקר ובפרט לנוכח סתירות בין תשובותיו לחוקר, לבין תצהירו ועדותו. זאת בעיקר בנוגע לפעולותיו של נעם, לאחר אירוע הגניבה הנטען, הן ביחס למועד נסיעתו לאחותו המתגוררת בקיבוץ חולדה והן ביחס לאופן הנסיעה.

11.               11.               התעוררה מחלוקת בין בעלי הדין, בנוגע לתוכן ההודעות שנרשמו ע"י החוקרים ונכונותם ולפיכך הוגשו לתיק בית המשפט, הקלטות של החקירה. יוער, כי החוקרים אישרו בעדותם כי אינם רושמים את כל תוכנה של החקירה בהודעה, כי אם תקציר ממנה.

12.               12.               הואיל ושני חוקרים ביצעו את החקירה, התרשמתי כי כל אחד מטיל את האחריות על חברו למחדלים ברישום ההודעות או הדו"ח, ככל שהתגלו כאלה. לפיכך, לנוכח טענת התובע בדבר רישום שגוי ומטעה של ההודעות, שלדבריו הן שהביאו לסתירה, לכאורה, בגירסתו של  נעם, האזנתי להקלטות של החקירות.

13.               13.               מההקלטה עולה, כי נעם לא אמר לחוקר שהוא נסע לאחותו כבר ביום שישי כפי שנירשם ע"י החוקר בהודעה וכפי שטען החוקר בחקירתו הנגדית , כאשר לדברי הנתבעת יש בכך כדי לפגוע במהימנותו. כך גם, בניגוד לדברי החוקר בעדותו ולדו"ח החקירה, מההקלטה עולה שנעם לא אמר לחוקר שהוא נסע באוטובוס לאחותו. להיפך הוא הנכון. בהקלטה, נשמע החוקר שואל את נעם כיצד הגיע לאחותו באומרו: " האם באוטובוס?" ונעם משיב: "לא, בטרמפים" (דקה 37:25 בהקלטה ).

14.               14.               הנתבעת, ביקשה לתמוך את טענתה בדבר גירסה מבולבלת של נעם, בהתבססה על הודעתו של התובע לחוקר באומרו שנעם היה ב"שישי-שבת" אצל אחותו בקיבוץ חולדה. בכך לטענת הנתבעת, יש כדי לחזק את חוסר האמינות של נעם. אני דוחה את טענת הנתבעת בקשר לכך. התובע, העיד כי הוא לא היה בארץ במועד האירוע וכל ידיעותיו הן מפי בניו, נעם וגואל. לפיכך, יש להעדיף את גירסתו של נעם על כך שנסע לאחותו ביום שבת ולא ביום שישי וזאת בטרמפים, כפי שעולה מההקלטה.

15.               15.               על הנתבעת, מוטל נטל ההוכחה בנוגע למירמה, בדבר ביום הגניבה, כדבריה.

אין לתת מישקל רב לפעולותיו של נעם, לאחר שגילה את דבר הגניבה, אלא לצורך               בחינת מהימנותו. בבחינת התנהגותו או מחדליו של נעם, יש להתרכז דווקא, בנוגע               לזמנים בטרם הדיווח על הגניבה. זאת מבלי לגרוע מקביעתי כי נעם היה עקבי                בגירסתו על נסיעתו לאחותו, ביום שבת ולא ביום שישי כפי שעלה מעדותו               ומההקלטה של חקירתו.