ביה"ד הכיר בסרטן שבמיתרי הקול של הבדרן ספי ריבלין כפגיעה בעבודה

1.         התובע, בדרן ושחקן ותיק וידוע, הגיש תביעה להכיר בגידול סרטני במיתרי הקול, כפגיעה בעבודה כמשמעה  בחוק.

2.         הצדדים הסכימו על מינוי מומחה, על פי העובדות המפורטות בתצהיר התובע.

3.         תצהיר התובע הועבר במלואו למומחה.

            בתצהיר מפורטות הופעות והצגות רבות שבהן השתתף התובע במהלך השנים.

4.         בית הדין מינה כמומחה יועץ רפואי את ד"ר בן טובים ראובן.

אלה השאלות שהופנו למומחה:

"א.      מהי מחלתו של התובע במיתרי הקול?

  ב.       האם יש לראות את מחלתו של התובע כמחלת מקצוע?

  ג.       האם יש קשר סיבתי בין מחלת התובע לבין עבודתו כפי שתוארה בהחלטה דלעיל?

  ד.       אם התשובה לשאלה הקודמת היא חיובית- האם מחלתו של התובע היא תוצאה של תהליך תחלואתי, או שהיא תוצאה של ארועים זעירים (מיקרוטראומות) פגיעות זעירות וחוזרות למיתרי הקול של התובע שניתן לאתר בזמן ובמקום?

  ה.      אם קבעת כי היו פגיעות זעירות- האם יש לראות במחלת התובע תוצאה של אותן פגיעות קטנות וחוזרות, שבמצטבר גרמו להופעת המחלה ממנה סובל המבוטח?

במילים אחרות היתה כל פגיעה כנ"ל בעלת אופי בלתי הפיך ( irreversible ) כך שבהצטרף אליה פגיעות זעירות דומות וחוזרות, נוצר המצב הקיים?

  ו.        אם התשובה לשאלה הקודמת חיובית- האם תנאי עבודתו של התובע כפי שתוארו בהחלטה, השפיעו על התפתחות המחלה הרבה פחות מאשר נתוניו האישיים (גורמי סיכון) של התובע, אם היו כאלה?".

5.         להלן חוות דעת המומחה מיום 29.10.08 (כתוב בטעות 98).

                        " דיון

            3 גורמים אתיופתוגניים (ידועים/אפשריים) להתפתחות השאת הלרינגיאלית במקרה דנן, והם : ABUSE VOICE , עישון ורפלוקס גסטרו - אזופאגיאלי ( GERD ).

            כאשר הגורם הישיר/ והדומיננטי הינו ה- ABUSE VOICE וזאת משום שהעובדה הבולטת והקרדינלית, כשבמהלך שנות המעקב בא.א.ג./איכילוב נצפה קשר ישיר בין מחד השימוש בקול (ככלי עבודה) לבין הופעת הצרידות - וממצאים לרינגיאליים פתולוגיים, ובין ומאידך היעלמות/ ורגרסית הממצאים ולעתים INTEGRUM   AD לאחר VOICE REST . והממצאים הלרינגיאליים היו רב גווניים, קרי: בצקת/אודם/לויקופלקיות/קרטוזיס וכד', ולאחר מנוחת דיבור מוחלטת - נצפתה רגרסיה עד היעלמות הממצאים הנ"ל - וחוזר חלילה.

            ותמונה זו - של הישנות מול רגרסיה (לאחר מנוחת הדיבור) נצפתה לאורך כ-15 שנות מעקב.

            וכנ"ל, ב-2003 - הפסקת מעקב וב-2006 - הופעת צרידות קשה ובביופסיה - שאת ממאירה.