ביה"ד: החלטת הממונה לתת הכשר לפיטורי עובדת הרה היתה סבירה

1.         לפנינו ערעור על החלטת הממונה על פי חוק עבודת נשים , התשי"ד-1954         (להלן: " הממונה"; המשיבה 1 בתיק) במסגרתה ניתן אישור לפיטורי המערערת שהיתה הרה אותה עת (להלן: " ההחלטה").

2.         רקע עובדתי :

א.        התובעת (להלן: גם "המערערת") הועסקה כקוסמטיקאית במכון קוסמטיקה אשר בבעלות המשיבה 2 בהרצליה (להלן: "המכון"), מיום 01/09/07 ועד ליום 15/05/08, עת פוטרה מעבודתה.

ב.         עם הודעת הפיטורים, הודיעה המערערת למשיבה 2 על הריונה ובהתאם, הגישה המערערת ביום 29/05/08 בקשה לקבלת היתר לפיטורי המערערת, משר העבודה והרווחה.

ג.         עדות המשיבה 2 נשמעה בפני נציגי הממונה ביום 29/07/08 בנוסף, צרפה המשיבה 2 תצהיר מטעם הגב' אילנה פנחס שעבדה במכון יחד עם המערערת בתקופה הרלוונטית (להלן: "אילנה פנחס"/"פנחס").

ד.         המערערת העידה בפני הממונה ביום 03/09/08 והחלטת הממונה בעניינה ניתנה ביום 30/11/08.

ה.        ביום 11/12/08 הגישה המערערת בקשה לעיון מחדש בהחלטת הממונה וצרפה מסמכים נוספים לתמיכה בטענותיה.

ו.         ביום 15/12/08 הוציאה הממונה מתחת ידה החלטה מתוקנת לאור טעות קולמוס שנפלה בהחלטתה מיום 30/11/08 ביחס לזהות מוסר גרסת המעבידה- המשיבה 2 (ראה מש/19) ובנוסף, דחתה את בקשת המערערת לעיון מחדש (ראה מש/20).

ז.         המערערת הגישה הערעור שלפנינו ביום 29/01/08.

3.         המערערת עותרת כאמור לביטול החלטת הממונה במסגרתה אושרו פיטוריה החל מיום 07/07/08.  הממונה טענה כי הערעור הוגש באיחור ומשכך, דינו להידחות ובנוסף טענה כי אין בית הדין משמש ערכאת ערעור על הממונה וכי זו האחרונה נתנה החלטה סבירה שאינה מצדיקה התערבות בית הדין בעניין, המשיבה 2 הצטרפה לטענות הממונה ומשכך, נדון בטענותיהן כמקשה אחת.  להן נפרש טענות הצדדים בהרחבה.

4.         טענות המערערת :

א.        התיישנות:

הערעור שהגישה המערערת לא התיישן שכן, המועד להגשת ערעור הוא 45 ימים מקבלת החלטת הממונה. החלטת הממונה הסופית והמתוקנת ניתנה אך ביום 15/12/08 ומשכך, עמדה המערערת במועדים הקבועים בחוק.

ב.         הממונה השתהתה שיהוי של ממש במתן החלטתה כך שלמערערת נגרם עינוי דין. החלטתה הראשונה של הממונה ניתנה אך בחודש נובמבר 2008 כשישה חודשים לאחר הגשת הבקשה להיתר פיטורים שהגישה המשיבה 2.

ג.         בכתב התביעה טענה המערערת כי  כפי הנראה, המשיבה 2 ידעה על דבר הריונה עובר לפיטוריה שכן שוחחה על כך עם אחת מלקוחות  המכון והמשיבה 2 שהאזינה לשיחה בינהן שמעה כי המערערת בהריון. בדיון שהתקיים בפנינו טען בא כוח המערערת כי ההודעה בדבר ההריון נמסרה במעמד הפיטורים.

ד.         המערערת שימשה כקוסמטיקאית במכון אולם בצעה עבודות נוספות החורגות מהגדרת תפקידה הפורמלי, עבודות מזכירות, נקיון, טיפול בנושאי כספים ומטלות אישיות שונות עבור המשיבה 2.

ה.        המשיבה 2 היתה מרוצה מתפקודה של המערערת. תקופה קצרה עובר לפיטוריה, ביום 06/05/08 הזמינה המשיבה 2 את המערערת לביתה ומסרה לה כי מעוניינת להרחיב את תחומי אחריותה במכון, תחומים שבפועל היו באחריות המערערת עוד קודם, בהתאם, הודיעה המשיבה 2 כי תדאג להעלאת שכרה של המערערת והחתימה אותה על מסמך המאשר ההסכמות ביניהן. במעמד זה, החתימה המשיבה 2 את המערערת על מסמך נוסף לפיו קבלה כל זכויותיה על פי דין וכי לא תהיינה לה כל דרישות כספיות מהמשיבה 2. בנוסף, התחייבה המערערת שלא לעבוד במכון אחר בתחומי הרצליה למשך שנה ממועד חתימת המסמך (ראה נספח 9 לכתב ההגנה שהגישה המשיבה 2).

ו.         המערערת בקשה לדון עם המשיבה 2 בדבר ההסכמות אליהן הגיעו ובדבר תוספת השכר כאמור ונדחתה בלך ושוב עד ליום 14/05/08 או אז הודיעה לה המשיבה 2 כי לעסק תכנס שותפה חדשה ומשכך, החלטה בנושא סמכויותיה והעלאת שכרה תדחה עד לקבלת עמדת השותפה.

ז.         ביום 15/05/08 לאחר סיומו של יום העבודה, הודיעה המשיבה 2 למערערת במפתיע כי היא מפוטרת, באותה שיחה, הודיעה המערערת למשיבה כי היא בהריון.