בטול צו לפי פק' בזיון בימ"ש בערעורם של קבוץ יגור ואח'

השופט ר. שפירא [אב"ד]:

הרקע העובדתי והמחלוקת בתמצית:

בפנינו שני ערעורים שהדיון בהם אוחד.  המערער בע"פ 22335-08-09 הוא קיבוץ יגור. המערערות בע"פ 4328-10-09 הן חברת סטופ מרקט בע"מ וחברת סטופ מרקט יגור בע"מ, המפעילות את המרכול בשם "סטופ מרקט"  שבכניסה לקיבוץ יגור. המשיבה בערעורים היא מדינת ישראל - הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז חיפה.

הערערים בשני הערעורים שאוחדו  מערערים על החלטת בית משפט השלום בחיפה, כב' השופט שמעון שר (להלן: "בית משפט קמא") שניתנה ביום 29/7/09 בתיק צ"א 2618/07 אשר קיבלה את בקשת המשיבה ונתנה צו לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט לאחר שנקבע כי המערערים מפרים את הצו שניתן ע"י בית המשפט המחוזי ביום 13/11/07  במסגרת פסק דין בע"פ 2508/07 ותוקן ע"י בית המשפט העליון ביום 3/4/08 בהחלטה שניתנה ברע"פ 10961,11923/07 ביחד עם ע"פ 285/08. 

טענות המערערים הם שהצו שניתן ע"י בית המשפט המחוזי ותוקן ע"י בית המשפט העליון אינו ברור במובן זה שלא ברור מהצו מה היא " תוצרת חקלאית" המותרת למכירה במרכול שבנדון ובהתאם לא ניתן לקבוע כי המערערים או מי מהם מפרים את הצו שניתן.

בנוסף, וללא כל קשר לטענות לעניין הצו שניתן וההליך לפי פקודת בזיון בית משפט, מבקשים המערערים לעכב כל החלטה שיש בה כדי להביא להפסקת פעילותו של המרכול מאחר ולטענתם הם מצויים בשלבים מתקדמים של הסדרת חוקיות פעולתו של המרכול ובנסיבות אלו סגירתו ערב אישור הצפוי להתקבל להפעלתו תגרום למערערים וכן לעשרות משפחות עובדי המרכול נזק שאינו מידתי. לטענה זו אתייחס בנפרד בהמשך.

לאחר ששמענו את טעוני  ב"כ הצדדים אציע לחברי להרכב לקבל את הערעור ולקבוע כי דין החלטתו של בית משפט קמא להתבטל, אם כי לא מהטעם שטענו הצדדים בפנינו אלא מהטעם שההליך לפי פקודת בזיון בית משפט אינו ההליך הראוי והנכון לנושא שבנדון. בד בבד נבהיר כי הצו נשוא ההליך שבפנינו ברור ואין מקום לטענות בעניין בהירותו של הצו. 

ההליך הנכון לבירור המחלוקת:

בטרם אתייחס למחלוקות בעניין פרשנות הצו, כפי שהובאה בפנינו ע"י כל הצדדים, אבהיר כי לטעמי לא היה מקום כלל לנקוט בהליכים לפי פקודת בזיון בית משפט.

הצו שניתן בעניין המרכול שבנדון הוא צו בהתאם להוראות סעיף 239 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה -1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה"). מדובר בצו הפסקה שיפוטי האוסר שימוש במקרקעין בדרך של מכירת תוצרת שאינה בגדר של " תוצרת חקלאית" כמשמעו בחוק התכנון והבניה,  כפי שיפורט בהמשך.  סעיף 239 לחוק התכנון והבניה מצוי בפרק י' לחוק שעניינו " עבירות ועונשים". מכאן שמצויים אנו במסגרת דיונית של הליך פלילי.

סעיף 240 לחוק התכנון והבניה קובע כדלקמן:

"מי שאינו מקיים צו שניתן לפי סעיף 239 ושהומצא לו, דינו - מאסר שנה, ואם נמשכה העבירה אחרי מסירת הצו, קנס כאמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, לכל יום של עבירה."

מדובר אם כן בעבירה שעניינה אי קיום צו שבגינה יש להעמיד את העבריין לדין ולגזור את עונשו בהתאם. יצוין כי הוראות דומות קיימות גם  בסעיף 210 לחוק התכנון והבניה.

סעיף 2 לפקודת בזיון בית המשפט קובע כדלקמן:

"בפקודה זו יהא למונח "בית משפט" הפירוש דלקמן מלבד אם ענין הכתוב יחייב פירוש אחר -
"בית משפט" פירושו כל בית משפט אזרחי, לרבות בית משפט עירוני ובית משפט לקרקעות. "

ניתן אם כן ללמוד מלשון הסעיף כי היעוד של הליכים לפי פקודת בזיון בית משפט הינו לנקיטת סנקציה במסגרת של הליך אזרחי כנגד מי שמפר צווים והוראות בתי משפט.  פקודת בזיון בית משפט לא באה כדי להמיר הליכים פלילים בעבירות שעניינן אי קיום צו שיפוטי, עבירות שיש לבררן במסגרת ההליך הפלילי.