בטול החלטת המדינה ומתן צו לאפשר המשך הליך איחוד משפחות בין עותר הנשוי לתושבת כפר ג'ת

הרקע העובדתי והדיוני:

ענינה של עתירה זו בבקשת העותרים לבטל את החלטת המשיבה לפיה סורבה בקשת העותרים לאיחוד משפחות וכן בקשתם לבטל את ההחלטה הדוחה את בקשת העותר 2 לקבלת היתר שהיה בישראל. 

עתירה זו הינה המשך לעתירה קודמת שנדונה בבית משפט זה, עת"מ 1551-06-09 (להלן: " העתירה הראשונה"). שם ניתן פסק דין ביום 29/9/09. בהמשך, ביום 18/1/10, ניתנה החלטה נוספת בהליך לפי פקודת בזיון בית משפט לאחר שנדונה טענת העותרים לפיה אין המשיבה מקיימת את פסק דינו של בית המשפט. בהחלטה שניתנה קבע בית משפט זה, אגב ביקורת על התנהלות המשיבה,  כי ההליך הנכון בו על העותרים לנקוט הוא בדרך של הגשת עתירה חדשה. בהתאם הוגשה עתירה זו. יצוין כי העתירה הוגשה בירושלים, שם התקבלה ההחלטה האחרונה בעניינם של העותרים, שהיא ההחלטה נשוא עתירה זו. על פי החלטת כב' הנשיאה ביניש הועברה העתירה לדיון בפני בבית המשפט בחיפה. 

הרקע העובדתי פורט בפסק הדין שניתן בעתירה הראשונה ובהמשך בהחלטה שניתנה במסגרת ההליך לפי פקודת בזיון בית משפט.  העותרת 1 היא אזרחית ישראלית המתגוררת בכפר ג'ת. העותר 2 הוא תושב הרשות הפלסטינאית מהכפר עתיל שבנפת טול כרם. ביום 9/4/1996 נישאו העותרים ומאז נולדו להם ארבעה ילדים המתגוררים עם אימם בג'ת.

מאז נישואיהם מנסים העותרים להסדיר את כניסתו של העותר לישראל ומעמדו. לאחר מספר שנים בהן לא נענו פניותיהם והעותר אף נדרש לצאת את הארץ עתרו העותרים לבג"צ. לאחר שהוגשה העתירה הוסכם בין העותרים למשיבה כי המשיבה תבחן את פניית העותרים ולעת ההיא, ועד לשנה וחצי ממועד שהודע לבג"צ, לא ינקטו הליכים לגירוש העותר מהארץ (כך על פי הודעת המשיבה מיום 31/3/04 במסגרת בג"צ 3695/04). ביום 7/11/04 אושרה בקשת העותרים לאיחוד משפחות. מאז ניתנו לעותר היתרי כניסה לישראל כאשר כל היתר ניתן לתקופה קצובה של
חודשיים עד שישה חודשים (כך למשל ההיתר מיום 14/8/08 - 3/2/09). לקראת פקיעתו של ההיתר האחרון פנו העותרים בבקשה לחידוש ההיתר ונענו כי בקשתם נדחתה מטעמים ביטחוניים והן מאחר ונמצא כי מרכז חייו של העותר הוא בכפר עתיל.

העותרים פנו בהשגה למשיבה וצרפו ראיות לפיהן מרכז חיי העותר הוא בכפר ג'ת. במקביל פנו במכתב למפקד הצבאי כדי לברר את "הטעמים הביטחוניים" בגינם לא חודשה לעותר אשרת השהיה בישראל. ביום 24/2/09 השיב המפקד הצבאי כי מבדיקה במערכת הממוחשבת עולה כי לא קימת מניעה ביטחונית או משטרתית לכניסת העותר 2 לישראל והציע לעותרים לפנות שוב למשרד הפנים.

מצוידים במכתב המפקד הצבאי פנו שוב העותרים למשיבה ואולם פנייתם לא נענתה וגם לא התקבלה כל החלטה בהשגה שהגישו. לאחר שלא נענו פניותיהם פנו העותרים לבית משפט זה במסגרת העתירה הראשונה.

כפי שפורט בעתירה הראשונה, על אף החלטת המשיבה שלא לאשר את כניסת העותר לישראל, המשיך המפקד הצבאי להעניק לעותר היתרי כניסה לישראל. ההיתר האחרון שניתן קודם למתן פסק דינו של בית משפט זה בעתירה הראשונה ניתן לעותר ביום 25/8/09 ותוקפו היה לשלושה חודשים. ההיתר כלל אישור לעסוק בסחר. למעשה המשיך העותר להיכנס לישראל בניגוד להחלטת המשיבה ואולם על פי היתר מהמפקד הצבאי. רק לאחר שבמהלך שמיעת העתירה התברר כי לעותר היתר כניסה לישראל פעלה המשיבה לביטול אותו היתר.

בפסק הדין שניתן ביום 29/9/09 נקבע כי נפלו פגמים בהליך קבלת ההחלטות אצל המשיבה, ככל שהדבר נוגע לבקשות העותרים. העתירה לסעד העיקרי שעניינו מתן מעמד בישראל לעותר 2 נדחתה. בית המשפט הורה להחזיר את עניינם של העותרים ובקשתם לאיחוד משפחות, וכן אתבקשתו של העותר להיתר כניסה לישראל, לדיון אצל המשיבה. נקבע כי על המשיבה לזמן את העותר לשימוע, במסגרתו יש לבחון את כל ההיבטים הקשורים בבקשתו של העותר 2 ולאחריו תיתן המשיבה את החלטתה לפי מיטב שיקול דעתה.

עוד נקבע בפסק הדין שניתן בעתירה הראשונה  כדלקמן: " עד להשלמת ההליך יוחזר לעותר ההיתר שניתן לו בעבר להיכנס לישראל (יצוין כי ההיתר האחרון שניתן לו ע"י המפקד הצבאי הוא מיום 25/8/09 ועד ליום 22/11/09). מובן כי אין באמור לעיל כדי למנוע מגורמי הביטחון לנקוט בכל פעולה נדרשת לסיכול סיכון בטחוני מידי, ככל שיעלה לשם כך צורך."

בשולי פסק הדין, הסב בית המשפט את תשומת לב המשיבה לכך שבעוד שהמשיבה קובעת כי העותר יהיה מנוע כניסה לישראל מטעמים ביטחוניים, וזאת על בסיס חוות דעת של שירות הביטחון הכללי, ממשיך המפקד הצבאי להעניק לו אישור כניסה לישראל. מדובר ב"אישור סוחר" המאפשר לו להיכנס לישראל לצורך עסקיו.

בהמשך לפסק הדין שניתן בעתירה הראשונה הגישה המשיבה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין בטענה שהעותר אינו מתייצב לשימוע. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 11/10/09. בהמשך נערך לעותרים שימוע ביום 26/10/09. ביום 1/12/09 ניתנה ע"י המשיבה החלטה הדוחה את פנית העותרים (להלן: " ההחלטה").  עתירתם הנוכחית מופנית כנגד ההחלטה שניתנה ביום 1/12/09.

טענות הצדדים:

טענות הצדדים פורטו בהרחבה בעתירה ובכתב התשובה ואפרטן בתמצית בלבד. 

העותרים טוענים כי למעשה נערך להם שימוע שהוא שימוע למראית עין, לכאורה כדי לעמוד בהנחיות בית משפט זה כפי שפורטו בפסק הדין שבעתירה הראשונה.  עוד טוענים העותרים כי המשיבה לא שקלה את השיקולים הנדרשים לעניין, כפי שפורטו בפסק הדין שניתן בעתירה הראשונה, לרבות מתן המשקל המתאים לזכות לקיום ולשלמות התא המשפחתי, אל מול השיקול הבטחוני שבסמכות המשיבה לשקול. עוד טוענים העותרים כי לקראת השימוע נאמר להם כי הטענה כנגד העותר היא כי הוא עוסק ביצור אמל"ח ומכאן הטענה היא למניעה בטחונית, בעוד שבהחלטה שהתקבלה נרשם כי מרכז חיי העותר 2 הוא בכפר עתיל שבשטחי הרשות הפלסטינאית. טענה זו לא הייתה חלק מהליך השימוע ולא ניתנה לעותר האפשרות להתמודד עם הטענה ומכאן שנפגמה זכות הטיעון. בכל הנוגע לטענה בדבר הסיכון הבטחוני מציין העותר 2 כי על אף האמור בפסק דינו של בית משפט זה במסגרת העתירה הראשונה המשיך המפקד הצבאי ליתן לו היתר סוחר לכניסה לישראל. מכאן שמתן ההיתר מהוה ראיה כי אין למעשה כל סיכון בטחוני מכניסתו של העותר לישראל.