ת"ק 7583-11-14 אלבז נ' מזרחי ואח'

בפניי תביעת נזקי רכוש לרכב.

לטענת התובע פגע בו הנתבע מס' 2 כשהוא נמצא ברכב הנתבע מס' 1 בנסיבות שבמהלכן חזר ברברס ופגע ברכבו בצד ימין.

הנתבעים באופן תמוה לא הגישו כתב הגנה, אך אפשרתי להם להתגונן במעמד הישיבה מיום 22/06/15.

עוד עלי לציין כי, לנתבע מס' 2 לא היה רישיון נהיגה בר תוקף ובנסיבות אלה סירבה חברת הביטוח שלו לתת לו כיסוי ביטוחי ובעניין זה הציג התובע מסמך המורה על דחיית פנייתו.

הנתבע מס' 2 טען מספר טענות:

טענה ראשונה היתה כי אין לו אחריות לקרות אירוע התאונה. הוא תיאר את נסיבות התרחשות התאונה כדלקמן:

"... אישתי היתה בפנים ואני חניתי בצד, זה היה כביש שירות אבל היה מרווח. נסעתי רברס לטובתו כדי שהוא יוכל לעבור אבל לא היה לו זמן להמתין, נע קדימה ונוצר כנראה חיכוך בין הרכבים. החיכוך היה בטמבון האחורי ימני שלו. שפשוף קל. לרכב שלי לא היה נזק".

אם כן, גרסתו של הנתבע 2 – התובע הוא זה שאשם בתאונה בכך שלא היה לו זמן להמתין וניסה לעבור למרות שהוא שיפר את חנייתו ברברס ובכך נגרמה התאונה.

למרות גרסתו זו, נכון היה הנתבע 2 לתקן את רכבו של התובע וכאן באה טענה נוספת של הנתבע 2, כי התובע למעשה הגדיל את נזקו או תבע נזקים שלא נגרמו בתאונה שכן הנזק הוערך ע"י גורם מטעמו (מכלמוביל) בלא יותר מ- 400 ₪ והמוסך של התובע ביקש 1,100 ₪, כך שהנזק לו טוען היום התובע הוא מופרך ולא נגרם בתאונה.

אני דוחה את טענותיו אלה של הנתבע 2 וזאת לאור העדר חומר ראייתי התומך בטענותיו וכן לאור חוסר הסבירות בטענותיו.

ראשית, אינני נותן אמון כי התובע הוא אשם בתאונה ואני סבור שהתאונה נגרמה כתוצאה מאשמתו של הנתבע 2 אשר העיד כי חנה במקום שאסור היה לו לחנות בו וכאשר חזר ברברס פגע ברכב התובע.