ת"ק 57355-06-14

בפני תביעות הדדיות של בעלי הדין בקשר לתאונת דרכים שהתרחשה ביום 12.6.14, שבה היו מעורבים רכב התובע ורכב הנתבע.

התובע עותר לסכום של 2,450 ₪ שהוא מורכב מתיקון לרכב בסך 2,000 ₪, הוצאות שמאות 400 ₪, ואגרות בית משפט 50 ₪.

הנתבע בתביעה שכנגד עותר לסכום של 3,310 ₪ בגין תיקון הרכב ועוד 1,000 ₪ בגין אובדן ימי עבודה.

ביום 22.12.14 התנהל דיון הראשון בתיק זה, והנתבע לא התייצב. בעת הדיון בימ"ש שמע את התובע בלבד, והוא ציין בפני בית המשפט שהרכב לא תוקן ואם יתוקן העלות 1,900 ₪ ומשום ש הרכב שווה רק 4,000 ₪ הוא לא ראה לנכון לבצע את התיקון.

אחרי שמיעת הדיון בימ"ש נתן פס"ד בסכום כולל הוצאות בסך 2,900 ₪.

פסה"ד בוטל עקב בקשת הנתבע והדיון התחדש בנוכחות בעלי הדין ביום 27.4.14.

התובע חזר על טענותיו:

הוא עמד כ- 20 מטר מרמזור בחניה כפולה והמתין לאשתו עד שתצא מחנות סמוכה.

לפי דבריו הרכב היה דומם. אולם, כאשר ראה את אשתו מתקרבת הניע את הרכב והחל בנסיעה קדימה לקראתה. עד ההתנגשות עם הנתבע הוא לא הבחין בו כלל, ואז לטענתו רכב הנתבע סטה ימינה וכך ארעה ההתנגשות.

גרסת הנתבע שונה: הוא נהג מונית שירות בעלת 10 מקומות, והתקרב לרמזור כאשר הוא אכן הבחין בתובע בצד ימין בחניה כפולה כבין 10 ל- 15 מטרים מהרמזור.

התנועה עמדה בפקק אך התובע רצה לפנות שמאלה, איבד סבלנות וחתך את דרכו של הנתבע.

"השערה שלי שכנראה לא הצליח להיכנס רצה לפנות שמאלה לכיוון הקניון, איבד סבלנות, חתך ונכנס בי עם הכנף שמאלי קדמי שלו. אני בעת התאונה עמדתי". (עמ' 5 בין השורות 2-3)