ת"ק 51536-11-14 פרץ נ' קניון חיפה בע"מ ואח'

לפני תביעה בסך 12,000 ₪ בגין נזק גוף שנגרם לתובע עקב תאונה מיום 27.10.13.

בפתח הדברים יובהר כי התובע עורך דין במקצועו ולכן ניתן היתר לייצוג הנתבעות באמצעות עורכי דין מטעמן.

לטענת התובע, ביום 27.10.13 בשעות הערב טייל יחד עם רעייתו בקניון חיפה. לפתע, החליק על "דבר מה רך", כדבריו, והשתטח אפיים ארצה. כתוצאה מהנפילה נחבל בראשו בעוצמה ונגרם לו חתך מעל הגבה הימנית אשר הוביל לדימום מסיבי. רעייתו של התובע ועובדת מחנות סמוכה סייעו לו לקום והוא נסע ישירות לקבלת טיפול רפואי בסניף קופת חולים מכבי במרכז חורב. התובע מציג מכתב שחרור מיום התאונה לפיו התקבל לטיפול בשעה 19:53, אובחן חתך עדין אך עמוק באזור קו השיער של הגבה ובוצע חיטוי ותפירת החתך בהרדמה מקומית. הומלץ על שטיפות מקומיות והורדת תפרים כעבור שבוע. התובע שוחרר לביתו בשעה 20:45. ביום 25.12.13 נבדק התובע על ידי נוירולוגית בשל תלונות בדבר טשטוש ראייה וכאבים מקומיים באזור הפציעה. הבדיקה הנוירולוגית נמצאה תקינה.

התובע מצרף לתביעה תצהיר של רעייתו התומך בטענתו לפיה החליק על דבר מה רך.

התובע טוען כי הנהלת הקניון וחברת האחזקה הפועלת בו אמונות על שלום המבקרים ובטיחותם ולכן עליהן לדאוג לתקינות השטח הציבורי ולמניעת מפגעים. התובע אינו יודע לומר מדוע נפל, שכן "הכל קרה בשניות" לדבריו וכל מעייניו היו נתונים לטיפול בפציעה. משום כך, התובע עותר לחייב את הנהלת הקניון ואת חברת הניקיון והאחזקה בנזק שנגרם לו.

לטענת הנתבעות, במסגרת היחסים החוזיים ביניהם סוכם כי ככל שתושת אחריות בגין הארוע על מי מהם, הנתבעת 3 תישא בתשלום לתובע. בנוסף, הודיעה הנתבעת 3 כי משיקולים כלכליים בחרה שלא להפעיל את פוליסת הביטוח העומדת לה אצל הנתבעת 4 ולכן מבקשת להתגונן מפני התביעה באופן עצמאי. הנתבעת 3 טוענת כי הינה דואגת לתחזוקת הקניון, כי מדובר במקום נקי בו ישנם עובדי ניקיון במקום משך כל שעות הפעילות וכי לא התקבל אצלה כל דיווח בזמן אמת, בדבר מפגע במקום או בדבר נפילתו של התובע. מטעם הנתבעת 3 התייצב מר חיים בן סימון, מנהל התפעול בקניון, והבהיר כי לאחר שהתקבלה תלונת התובע, בדקו את מצלמות האבטחה אך לא הצליחו לראות דבר. בנוסף ציין כי בכל קומה בקניון נמצא עובד ניקיון עם עגלה וסייר. לדבריו, איש מהגורמים לא נתקל במקרה ולא קיבל דיווח לגביו בזמן אמת.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את הראיות שהוצגו הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

מהימנות ואמינות התובע אינם מוטלים בספק בעיניי ולא צריכה להיות מחלוקת כי אמנם נפל בנסיבות המתוארות על ידו בכתב התביעה.

גרסה זו מוצאת ביטוי במסמכים הרפואיים שצורפו, בתצהירה של רעייתו ובטענותיו העקביות במסגרת התכתובת שנוהלה עמו עובר להגשת התביעה המול הנתבעות.

יחד עם זאת, אין די בגרסה זו כדי להשית אחריות לפתחן של הנתבעות.

כידוע, הטלת אחריות לפתחו של נתבע בגין עוולת הרשלנות מחייב את התובע להתגבר על שלוש משוכות עיקריות –

א. קיומה של חובת זהירות החלה על המזיק כלפי הניזוק, הן במישור המושגי והן במישור הקונקרטי.

ב. הפרת החובה.

ג. הוכחת נזק וקיומו של קשר סיבתי בין החובה שהופרה לנזק שנגרם.