וינטר נ' אדרי

בפניי תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים מיום 16.5.17 שבה היו מעורבים רכב התובע ורכב הנתבעת, בחניון תת קרקעי, בבניין בגב ים, הרצליה.

התובע עותר לסכומים הבאים:

נזק על פי דו"ח השמאי- 5346 ₪.

שכר טרחת שמאי- 713 ₪.

ואילו התובע מעמיד את סכום התביעה שלו על סך 6722 ₪. אין הסבר מדוע סכום התביעה אינו 6059 ₪.

התובע טוען שנסע ישר בחניון, במהירות סבירה והגיע לצומת. הנתבעת הגיחה מצד ימין שלו תוך כדי פנייה שמאלה בפראות ובמהירות מופרזת. כך התובע מסר לביהמ"ש:

"בגלל המהירות הפראית שלה היא נעצרה, אני הספקתי לעצור עצירה ראשונית, שנינו היינו אחד מול השני, שאני אומר לה את נורמלית? איך את נוהגת? כאשר החלונות סגורים. היא נלחצה, לחצה על דוושת הגז במקום על הברקס ופגעה בי פגיעה ממוקדת" (עמוד 1 שורות 13-15 לפרוטוקול).

התובע, לא הביא את הרכב לבדיקה אלא חודשיים לאחר האירוע, והנתבעת טענה שיתכן כי הרכב של התובע קיבל מכה נוספת בין התאונה לבין הבדיקה.

התובע מסביר את השיהוי בכך, שבעלי הדין החליפו מסרים במשך התקופה, בצורה תרבותית וידידותית, ורק כאשר הוא דרש את הכסף הנתבעת סירבה לשלם. אז התובע ראה שיהיה לו צורך להערכה מקצועית.

הנתבעת על פי גרסתה, טוענת שאכן הגיעה לצומת, עצרה והסתכלה לשני הכיוונים אך לא הבחינה בתובע כלל וכלל. לדעתה, הוא זה שנסע במהירות ולא היא. הנתבעת גם מכחישה את גרסת התובע שכאילו שני כלי הרכב עצרו ואז היא נלחצה ולחצה על דוושת הגז תוך טעות. לטענתה, האירוע לא דמה לכך. הנתבעת מסרה את עדותה לקרות האירוע כך:

"הגעתי לכיוון הפנייה, יש שם מראה מגדילה, נעצרתי, לא ראיתי אף רכב, הסתכלתי לשני הצדדים, התחלתי לגלוש ונתקענו ביחד. לא היה מצב ששנינו נעצרנו ואז לחצתי על הגז." (עמוד 2 שורות 4-6 לפרוטוקול).

הנתבעת גם טוענת שצילמה את רכב התובע בעת התאונה, וניתן לראות פגיעה מינורית בפגוש הקדמי של הרכב. כמו-כן, היא טענה שהתובע נסע ללא אורות ושדה הראיה בחניון לקוי, עקב העדר תאורה מספקת.