ת"ק 44546-03-15 שלום נ' ליבין

התביעה הנדונה עניינה דרישת תשלום בגין עזרה בניהול הליכים משפטיים, אשר לטענת התובעת נתנה לנתבע.

רקע כללי: 

הנתבע פוטר מעבודתו וסבר כי לא קבל את כל הכספים המגיעים לו ממעבידו. בתחילה קבל הנתבע עזרה מצד ג' שהכין עבורו כתב תביעה שהוגש לבית הדין לעבודה. אותו אדם חלה והנתבע נזקק לעזרה נוספת. חברתה של התובעת, שהכירה גם את הנתבע, הציעה את עזרתה של התובעת וזו אכן קיבלה על עצמה את המשך הטיפול בתביעה. בסופו של יום נחתם הסכם פשרה בין הנתבע למעבידו, שצורף כנספח לכתב התביעה (להלן: "הסכם הפשרה"), לפיו קיבל הנתבע סך של 60,000 ₪ בתשלומים. על הסכם הפשרה, שקיבל תוקף של פסק דין (לטענת הצדדים) חתומים המעביד, עורך הדין של המעביד, הנתבע והתובעת כ"מייצגת הנתבע".

תמצית טענות הצדדים:

תמצית טענות התובעת:

לטענת התובעת, פנתה אליה חברתה שהינה גם מכרה של הנתבע, וסיפרה לה שהנתבע זקוק לעזרה בתביעה שהגיש לאחר שנעשה לו עוול. התובעת, לטענתה, נענתה לבקשת חברתה והסכימה לעזור לנתבע. לטענתה, הכינה עבורו כתב תשובה לכתב הגנה וסייעה לו בהכנת הסכם הפשרה.

התובעת הוסיפה, כי בגין עזרה זו אמור היה הנתבע לשלם לה 10% מהסכום שיקבל בעקבות התביעה. הסכם הפשרה עמד על סך של 60,000 ₪, כך שהתמורה המגיעה לה בגין העזרה עומדת על סך של 6,000 ₪.

לטענתה, היא נענתה לבקשת הנתבע לשלם לה סכום זה בתשלומים בהתאם לתשלומים שנקבעו בהסכם הפשרה. בפועל שילם לה הנתבע רק חלק מהסכום המוסכם, ובתביעה זו דורשת היא את היתרה.

תמצית טענות הנתבע:

הנתבע אינו כופר בכך שביקש את עזרתה של התובעת בהליך המשפטי כנגד מעבידו. הוא טען, כי כתב התביעה הוכן על ידי צד ג' שנפל למשכב . לטענתו, התובעת הכינה לו כתב תביעה מתוקן שהוגש לבית המשפט ביום האחרון בו ניתן היה להגישו. עוד לטענתו, בדיון התייחס השופט לכתב התביעה המקורי אשר לא הוכן על ידי התובעת. למסקנה זו הגיע התובע בעקבות השוני בסכומי התביעה בשני כתבי הטענות. בעוד כתב התביעה המקורי עמד על סכום של 85,000 ₪, כתב התביעה המתוקן עמד על סך של 105,000 ₪. בסופו של יום הגיעו הצדדים להסכם פשרה, כאשר הנתבע סמך על התובעת שעה שהחליט להסכים לתנאים שנקבעו בהסכם הפשרה.

לטענת הנתבע, הוא לא קיבל את כל אשר ביקש ובמיוחד הפריע לו שלא קיבל את תלושי המשכורת המלאים ועל ידי כך נמנעה ממנו הקצבה המלאה בגין "הבטחת הכנסה" , והוא אף נדרש לשלם לביטוח לאומי. כמו כן, לטענתו, לא קיבל הוא פדיון ימי חופשה.

לעניין התשלום לתובעת, טען הנתבע, כי התובעת דרשה לקבל 10% בעת שהגיעו לבית המשפט ועמדו להיכנס לדיון. במצב זה, לטענתו, לא הייתה לו הרבה ברירה, והוא הסכים לשלם אך לא אישר או התנגד לתמורה שדרשה התובעת (10%).