עקיבא נ' אוזקנר ואח'

התובע הינו הבעלים של רכב מ.ר. 1985167 אשר ביום 24.4.14 ניזוק ע"י רכב מ.ר. 4337916 נהוג ע"י נתבעת 1 ומבוטח ע"י נתבעת 2.

אין מחלוקת בין הצדדים, שהנם שכנים, כי רכב התובע חנה ליד ביתו וכי רכב הנתבעת פגע ברכבו ביציאה מחניית בית הנתבעת. לאחר האירוע, הותירה הנתבעת פתק על רכבו של התובע לפיו: "שלום, אולי אני שרטתי לך את האוטו, ויקי מלר" (ת/2).

ביום 27.5.14 נבדק רכב התובע ע"י שמאי אשר מצא נזקים ברכב התובע כדלקמן: "מגן אחורי, דופן מטען אחורית שמאל ודלת קדמית שמאלית נמצאו ניזוקים וטעונים תיקון". בהתחשב בהיקף הנזק, אשר הוערך ע"י השמאי ב- 4,637 ₪, ובערך הרכב 5,600 ₪, דווחה למשרד התחבורה השבתת הרכב. לאור האמור קבע השמאי את נזקי התובע בקיזוז ערך השרידים בסך 5,096 ₪.

התובע פנה לנתבעות לקבלת פיצוי בהתאם. הנתבעות חלקו על היקף הנזק וטענו כי לא כל הנזק ברכב, בגינו הורד מהכביש, נגרם בתאונה. הנתבעות הסכימו לפצות את התובע בסך של 1,400 ₪ (1,000 ₪ בגין הנזק ו-400 ₪ בגין שכ"ט השמאי). בהתאם נשלח שיק לתובע.

התובע לא קיבל עמדת הנתבעות והגיש תביעתו ע"ס 4,976 ₪ כדלקמן: 4,096 ₪ (הנזקים בהתאם לחוו"ד השמאי בניכוי 1,000 ₪); 480 ₪ הפרש שכ"ט שמאי ו-400 ₪ בגין עוגמת נפש וטרחה.

בדיון שהתקיים טען התובע כי השיק ע"ס 1,400 ₪ לא נפרע ולכן ביקש להוסיף סכום זה לתביעה. בהסכמת הנתבעות הסכום הוסף, כפוף להצהרת התובע כי השיק לא נפדה.

התובע והנתבעת העידו. כמו כן, צורפו תמונות שצילמה הנתבעת מיד לאחר האירוע (נ/1) ותמונות שצילם שמאי התובע (ת/1).

לאחר ששבתי ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי העדים ועיינתי במוצגים, באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה בחלקה.

בתמונות שצילמה הנתבעת מיד לאחר התאונה, נראית פגיעה בדופן שמאל ברכב התובע, עם מעיכה קלה באיזור פס הקישוט, שריטה מעליו ושפשוף קצר יותר מתחתיו. בתמונות שמאי התובע נראית פגיעה דומה, אם כי על פני הדברים פגיעת המעיכה בתמונות השמאי נראית חמורה יותר. כמו כן, נראות פגיעות נוספות בדופן שמאל – במגן אחורי מצד משאל ומעל הגלגל השמאלי אחורי. הנתבעת העידה כי לא גרמה לפגיעות נוספות אלו. עוד העידה כי רכב התובע היה פגוע "מכל הכיוונים". התובע אישר כי היו ברכבו פגיעות נוספות שאינן קשורות לתאונה (ע' 2 ש' 26-29). עם זאת, טען כי הנזק לכל אורך דופן שמאל נגרם בתאונה הנדונה.