ת"ק 34041-07-14 רופא נ' תעבורה אחזקות בע"מ ואח'

עניינה של התביעה שבפני בתאונת דרכים שארעה ביום 31.12.13

המדובר בתאונה, אשר אירעה עת נסע התובע עם רכבו בכביש 6 מאחורי רכב מסוג משא תומך עם מנוף, כאשר מסיבה בלתי ידועה התפוצץ צמיג אחורי בנגרר הרכב, השתחרר מהמשאית והתגלגל ישירות אל רכב התובע ופגע בו בחוזקה.

כתוצאה מן הפגיעה, נגרמו לרכב הנזקים המפורטים בחוות דעת השמאי.

הנזקים תוקנו, הנתבעות פיצו את התובע בגין נזקיו הישירים והלה עתר לחיוב בגין נזקיו העקיפים לרבות אובדן ימי עבודה, ואובדן הנחת העדר תביעות במסגרת פרמיה עתידית.

בדיון שבפני טענה נציגת הנתבעת 2, כי יש להסתפק בחיוב בגין הנזקים הישירים בלבד.

מנגד טען התובע, לאובדן הנחת העדר תביעות למשך 3 שנים, בסך 2,100 ₪, כמו כן תבע לפיצוי בגין אובדן ימי עבודה, על סך 3,000 ₪.

לתובע ניתנה שהות בת 7 ימים להמציא ראיות לעניין רכיב אובדן ימי עבודה, ולרכיב אובדן הנחת העדר תביעות.

עם המצאת המסמכים על ידי התובע, הודיעה הנתבעת 2 כי היות והיא החברה המבטחת את התובע גם כן, בוצע זיכוי של התובע בגין הפסד הנחת העדר תביעות, שנגרמה לו כתוצאה מהתאונה נשוא תביעה זו.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בראיות אותם צרף התובע ובפרוטוקול, אני מוצאת כי יש לחייב את הנתבעת 2, בגין הוצאות התובע בניהול ההליך שבפני בלבד, ואלו נימוקיי:

באשר לטענת התובע, כי הפסיד שני ימי עבודה עקב התאונה נשוא תביעה זו – התובע צירף דוח מע"מ מפורט של חברה שבבעלותו, לחודשים נובמבר-דצמבר 2013 וטען כי הוא הנהנה העיקרי מהכנסות החברה. כן, הוצגו האסמכתאות להעסקתו כמרצה במכללה האקדמית בית ברל.

אין די באמור, בכדי להוכיח הפסד ימי עבודה כנטען (כך, למשל לא הוצגה מערכת שעות ממנה ניתן ללמוד, כי נבצר מן התובע מללמד בימים הרלוונטיים במכללה וכי כתוצאה מכך נגרם לו אובדן הכנסה, כן לא הוצג תלוש שכר קודם או עוקב, ממנו ניתן היה ללמוד על הפחתת שכר בחודש דצמבר 2013 כתוצאה מן התאונה).

לפיכך, אני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח ראש נזק זה.

לעניין זה יפים דברי כב' השופטת שטרסברג-כהן, כפי שהובאו בע"א 2781/93 דעקה נ' בית חולים "כרמל", חיפה, פ"ד נג(4) 526 (1999) ולפיהם:

הכלל הראייתי הבסיסי הרווח במשפט האזרחי בשיטתנו המשפטית, כבשיטות משפט רבות אחרות, הוא כי נטל ההוכחה רובץ על התובע ומידת ההוכחה היא עודף הסתברות, בבחינת הכלל עתיק היומין "המוציא מחברו עליו הראיה". על-פי כלל זה, יזכה התובע בתביעתו אם ירים את נטל הוכחתה בשיעור העולה על 50%. שאז, תוטל החבות או האחריות במלואה על הנתבע. לא עמד בכך, יפסיד את כל תביעתו. כלל זה הוא לכאורה יעיל, הוגן, רציונלי, אחיד וישים לכל משפט אזרחי" .

יוער, כי לעניין המחלוקת שהתעוררה בנושא תשלום רכיב המע"מ, הרי שהיות והתובע הינו עצמאי אשר מקזז את תשלום המע"מ, אין עילה לחייב את הנתבעת בתשלום.

סוף דבר, מן הנימוקים המפורטים לעיל, אני מוצאת לחייב את הנתבעות בהוצאות התובע בלבד. הואיל וחלק מן הפיצוי, לרבות זיכוי בגין הנחת העדר תביעות, בוצע רק לאחר הגשת התביעה והדיון, אני מחייבת את הנתבעות, יחד ולחוד, בהוצאות התובע בניהול ההליך, בסך 850 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.