ת"ק 2620-04-13 חמזה נ' זועבי

1.לפני תביעה כספית ע"ס 20,000 ₪.

לטענת התובעת, הנתבעת פנתה אליה וביקשה שתעסיק אותה במכון הקוסמטיקה שבבעלות התובעת.

לטענת התובעת, הנתבעת פנתה אליה וביקשה שהתובעת תשאיל לה ערכת שיוף שמחירה 4,095 ₪, והתובעת נענתה לבקשת הנתבעת.

הנתבעת הפסיקה להגיע לעבודה ובנוסף המשיכה להחזיק בערכת השיוף בביתה וסירבה להחזירה לתובעת.

2.הנתבעת הגישה כתב הגנה בו טענה כי אכן היא עבדה במכון של התובעת לתקופה של שבוע ימים.

התובעת לא יכלה לשלם לנתבעת את שכרה והיא הסכימה שהערכה תבוא במקום השכר המגיע לה ולכן היא לקחה לעצמה את הערכה.

3.התקיים דיון בפני ביום 26.6.14 בו העידו שני הצדדים והתרשמתי מעדויותיהם באופן בלתי אמצעי.

בין הצדדים התגלע סכסוך עבודה שמקומו לדיון בבית הדין לעבודה ולא בפני פורום זה, אלא שהשתכנעתי כי הערכה נלקחה שלא כדין, תוך עשיית הנתבעת דין לעצמה. במקום להגיש תביעה בגין זכויותיה הנטענות נגד התובעת בבית הדין לעבודה, החליטה היא על דעת עצמה לקחת את הערכה.

לא שוכנעתי מדברי הנתבעת שהתובעת הסכימה לתת לה את הערכה במקום שכר העבודה.

התובעת טענה שמחיר הערכה 4,095 ₪, לפי הצעת מחיר ולא לפי חשבונית רכישה, אך לעומתה טענה הנתבעת כי מחיר הערכה הינו 1,168 ₪.

לפי הצעת מחיר נגדית:

אין ספק ששתי הצעות המחיר הינן עבור ערכה חדשה, בעוד שהערכה שעסקינן הינה ערכה משומשת.

מצאתי לנכון לחשב את הממוצע בין שתי הצעות המחיר דהיינו

2,632 ₪ = 4,095 ₪ + 1,168 ₪.

2