פרבר נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ ואח'

לפני תביעה כספית ע"ס 3933 ₪ בגין נזקים לכאורה שנגרמו ע"י רכב של הנתבע 2 לרכב התובע.

לטענת התובע, תוך כדי עצירה , עקב פקק תנועה כשהרכב שלו היה במצב של עצירה ,נסע נתבע 2 לאחור באופן פתאומי ופגע ברכבו בחזית וגרם לו נזקים.

התובע צירף חוות דעת שמאי.

הנתבעים הגישו כתב-הגנה בו טענו כי ,נתבע 2 האט את הרכב בשל עומס תנועה, כאשר נפגע בחלקו האחורי מרכב התובע , אשר לא שם לב לנעשה בכביש , ולא הספיק לעצור, ופגע בחלק האחורי של רכבו של הנתבע.

התקיים דיון בפני ביום 09.07.15 בו העידו הנהגים של שני הצדדים.

התובע טען בעדותו כי, התאונה קרתה כשרכבו היה במצב עצירה בשל פקק תנועה. התובע הוסיף כי הרכב של הנתבע תומרן קדימה ואחורה , ופגע בו תוך כדי נסיעה לאחור.

לעומתו , טען הנתבע 2 כי, התובע לא שמר מרחק ופגע בו כאשר עצר בטור של מכוניות עקב פקק תנועה. נתבעת 1 ביקשה לדחות את התביעה, מאחר וטענת התמרון הועלתה לראשונה בדיון ולא הופיעה בכתב התביעה .

דיון והכרעה:

כלל בהליך אזרחי כי המוציא מחברו עליו הראייה, היינו התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו.

חובת ההוכחה המוטלת על בעל דין הנושא בנטל השכנוע היא עמידה ברמה של מאזן הסתברויות, על בעל הדין להוכיח כי גרסתו סבירה יותר ומתקבלת על הדעת יותר מהגרסה שכנגד.