ת"ק 18320-08-14

התובע 1 (להלן: "התובע") הינו בעלה לשעבר של הנתבעת והתובעת 2 (להלן: "התובעת") הינה אשתו של התובע.

אין חולק כי בתאריך 1.8.09, לאחר גירושי בני הזוג, שכרה הנתבעת מהתובעים בית בזכרון יעקב לתקופה של שנה אחת, כאשר לנתבעת האופציה להאריכו לתקופה של שנה נוספת (סע' 5א' להסכם השכירות, כפי שצורף לכתב התביעה).

כן אין חולק כי מידי שנה השתמשה הנתבעת באופציה הנתונה לה והאריכה את החוזה לתקופה נוספת של שנה אחת, כאשר בפעם האחרונה הוארך החוזה בתאריך 17.9.13, לתקופה של שנה אחת, החל מאוגוסט 2013, וכאשר נקבע בהסכם הארכה כי השכירות תימשך בהתאם לתנאים של החוזה המקורי (פרט לגובה שכר הדירה).

יש לציין כי הסכם הארכה נחתם רק על ידי התובעת, כאשר במהלך שמיעת ההוכחות הסתבר כי התובעת כלל אינה הבעלים הרשום של המושכר וזה רשום רק על שם בעלה, התובע.

אולם, הצדדים להסכם לא ייחסו לכך משמעות במהלך כל תקופת השכירות, כך שלא ייקבעו על ידי בפסק דיני ממצאים לעניין זה.

מן הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש, עולה כי הנתבעת ביקשה לעזוב את המושכר טרם תום תקופת השכירות והודיעה על כך לתובע ובפועל פינתה את המושכר באמצע חודש אפריל 2014.

לטענת התובע, כפי שהעיד בביהמ"ש, לא נתן הסכמתו לפינוי המוקדם (עמ' 2 ש' 6 לפרוט').

אולם, בהמשך עדותו, הינו מאשר כי הסכים לפינוי המוקדם של המושכר, כפוף לכך שהנתבעת תמציא "מישהו שייכנס בנעלייך" (עמ' 3 ש' 13 לפרוט').

כך אף נטען במפורש בכתב התביעה.

משמע, שאותו שוכר חילופי ישלם את דמי השכירות המופחתים, אותם שילמה הנתבעת וזאת עד לסוף יולי 2014 ולאחר מכן ישלם השוכר החילופי את דמי השכירות הראויים, עפ"י מחיר השוק.

הנתבעת טענה בכתב הגנתה ואף בעדותה בביהמ"ש כי המציאה שוכרת חילופית, היא הגב' סיגל דסה, שהסכימה לתנאים המפורטים לעיל, בדבר דמי שכירות מופחתים עד סוף יולי ולאחר מכן, לתקופה של שנה נוספת – דמי שכירות ראויים.

ברם, התובע לא הסכים להארכת תקופת השכירות ללא תנאי, וזאת מעבר לחודש יולי 2014 והתנה תנאים אותם לא היתה הגב' דסה יכולה ומוכנה לקבל.