שטיין נ' תמיר

לפני בקשה להעברת הדיון בתובענה שבכותרת לבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים.

ביום 3.6.18 הגיש התובע תביעה כספית בסך 1,231 ₪ כנגד הנתבע לבית המשפט לתביעות קטנות בכפר סבא. בתביעה נטען, כי התובע רכש רכב מהנתבע וכעבור ימים התברר לו כי יש קשיים בהתנעת הרכב. התובע טוען, כי לא היה גילוי נאות מצד הנתבע באשר למצב הרכב, וכי לאחר שהנתבע סרב לקחת אחריות לתקלה, תיקן הוא, על חשבונו, את הרכב.

ביום 24.6.18 התקבלה לתיק בית המשפט בקשת הנתבע להעברת התביעה לבית משפט לתביעות קטנות בירושלים. זאת, לנוכח העובדה שמקום מגוריו בירושלים. בו ביום התבקשה תגובת התובע לבקשה.

ביום 26.6.18 התקבלה תשובת התובע לבקשה בזו הלשון: "במענה לבקשת הנתבע, להעתיק מקום לירושלים, זוהי תגובתי: לא די שהנ"ל גרם לי נזק במודע, הרי שע"י העברת הדיון לירושלים, איאלץ להפסיד יום עבודה, טרחה והוצאות נסיעה. לכן אבקש להותיר מקום הדיון בכפר סבא."

תקנה 2(א) לתקנות שיפוט בבית משפט לתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז- 1976 קובעת, כי:

"תביעה תוגש לבית המשפט שאזור שיפוטו הוא אחד המקומות המנויים להלן, והוא על אף האמור בכל הסכם שבין בעלי הדין; ואלה הם:

(1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2) מקום יצירת ההתחייבות;

(3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4) מקום המסירה של הנכס;

(5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים;

(6) בתביעה שכנגד - מקום הגשת התביעה המקורית".

בענייננו, בחינת כלל החלופות המנויות בתקנה 2(א) לתקנות מלמדת, כי הסמכות המקומית לדון בתובענה אינה מסורה לבית משפט זה, כי אם לבית המשפט לתביעות קטנות המחוז ירושלים. למעשה, התובע בעצמו ציין בכתב התביעה, כי מבשרת ציון היא המקום שנועד, או היה מכוון, לקיום ההתחייבות, מקום המסירה של רכב ומקום המעשה את המחדל בשלו תובעים.