פלונית נ' מרכז רפואי שערי צדק ואח'

התובעת הגישה תביעתה זו נגד בית החולים "שערי צדק" בירושלים, לאחר שלטענתה החליקה על רצפה רטובה בבית החולים ונחבלה.

בכתב התביעה טענה התובעת, כי ביום 30.7.16 בסביבות השעה 12:30, בעת ששהתה לצד בעלה שהיה מאושפז לצורך ניתוח, החליקה על רצפה רטובה, בקרבת המקלחת, נפלה על רגל ימין וקיבלה מכה חזקה בקרסול ומכה נוספת בשוק רגל שמאל. התובעת פנתה, כשהיא בכסא גלגלים לחדר המיון של בית החולים. לטענתה, בוצע צילום של כף הרגל ונקבע כי היא סובלת מנקע בכף רגל ימין. רגלה נחבשה ונקבע כי עליה לנוח במשך חמישה ימים עם הרגל למעלה.

עוד טענה התובעת בכתב התביעה, כי בעת שנפלה נכחו במקום שתי אחיות של המחלקה ואורחים נוספים שהיו במקום וסייעו לה לקום. לטענתה הם מיד ביקשו להזמין את המנקה לייבש את הרצפה.

התובעת הוסיפה וטענה כי נזקקה לסיוע רב הן בטיפול בבעלה והן בטיפול בעצמה בשבוע שלאחר התאונה. לאחר כשבועיים החלה בפיזיוטרפיה אולם עד היום היא "עדיין לא צועדת בצורה בטוחה" ומתקשה בירידה במדרגות.

לטענת התובעת היא נאלצה לחזור לביתה במונית ולשלם עבור עלות הטיפול בבית החולים (סך של 840 ₪). כמו כן סבלה התובעת, לטענתה, נזק גוף ועגמת נפש, נאלצה לשכור מטפלת פרטית על מנת לסעוד אותה ואת בעלה, הפסידה ימי לימודים וכן שילמה לעו"ד סך של 1,000 ₪ לטיפול במכתב ההתראה של בית החולים. לטענתה המענה שקיבלה מחברת הביטוח הראל היה "מזלזל ומשפיל".

את תביעתה הכספית מבית החולים ומחברת הביטוח, העמידה התובעת על סך של 20,000 ₪.

יצוין, כי ממכתב השחרור מחדר מיון, שצורף לכתב התביעה עולה כי בצילום שבוצע לה לא נמצאה עדות לשבר או לפריקה. יחד עם זאת נרשם, כי התובעת סבלה מנפיחות וכן מרגישות באזור כף רגלה. רגלה נחבשה בחדר המיון והיא הונחתה לשהות עם רגל מורמת במנוחה להורדת נפיחות, קירור מקומי וחבישה אלסטית. כמו כן הונחתה התובעת ליטול משככי כאבים לפי הצורך, לדרוך על הרגל לפי יכולתה ולהעזר בקביים במידת הצורך. בנוסף הומלצה חופשת מחלה של שבוע ימים. בביקור אצל רופא בקופת החולים, שתיעוד לכך צורף אף הוא לכתב התביעה, התובעת הופנתה לפיזיוטרפיה לאור אבחנה של נקע בקרסול.

הנתבעים טענו, ראשית, להעדר חוות דעת רפואית. מבלי לגרוע מכך הכחישו הנתבעים את הארוע ולחלופין את אחריותם לארוע זה.

לטענתם, ככל שמעדה התובעת מוטלת האחריות לכך עליה. עוד טענו הנתבעים כי לא נמצאה כל עדות לרטיבות או מים במקום וכי התובעת אף הודתה כי מעדה בשל העקבים שבנעליה. הנתבעים הוסיפו וטענו כי רטיבות בסמוך למקלחת היא "סיכון טבעי למקום ולסוג הפעילות שמתבצע בו", כי "רצפה בכללותה איננה בהכרח שטח סטרילי" וכי על התובעת היה לנקוט בזהירות ומשלא עשתה כן אין לה אלא להלין על עצמה. לחלופין טענו הנתבעים גם כי פגיעתה של התובעת היתה קלה ביותר והיא החלימה מהשלכותיה לאחר זמן קצר וכי טענות התובעת בענין הוצאותיה הן סתמיות ונעדרות פירוט.

בדיון העידו התובעת, בעלה וכן אחות אחראית משמרת שהיתה במחלקה בעת הארוע.

בעדותה הסבירה התובעת כי המרחק בין מקום ההחלקה והדלת של השירותים והמקלחת הוא כ-80 ס"מ לפי תשריט שציירה (סומן ת/1). בהתאם לתשריט, התובעת החליקה ביציאה מהחדר בו אושפז בעלה במקביל לדלת הכניסה לשירותים והמקלחת שביציאה מהחדר.