ת"ק 1559-03-15

תביעה קטנה, "פח לפח", לפיצוי בגין נזק רכוש לרכב התובע עקב תאונת דרכים בה היה מעורב רכב הנתבע.

תאריך התאונה: 6.3.2014.

אין מחלוקת על אודות האחריות. הנתבע מודה כי בעת שנסע אחורנית על מנת לצאת מחניה, פגע ברכב של התובע שהיה במצב של חניה.

המחלוקת היא בשאלת היקף הנזק וכפועל יוצא מכך- שיעורו.

הנתבעת טוענת כי הנזקים המפורטים בחוות דעת השמאי לא נגרמו עקב התאונה אלא באירועים אחרים. כל אשר נגרם לרכב התובע עקב התאונה הוא מעיכה בדלת אחורית ימנית . בגין נזק זה פיצתה הנתבעת את התובע בסך של 2,500 ש"ח. התובע תובע את יתרת הנזק שנקבע בחוות דעת השמאי מטעמו.

לאחר שבחנתי את כתבי הטענות , המוצגים שהונחו על שולחני ועדויות הצדדים, באתי לידי מסקנה שיש לדחות את התביעה.

השיקולים והנימוקים שהביאוני למסקנה זו יפורטו להלן באופן תמציתי כמצוות תקנה 15 ב' לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין)- תשל"ז 1976:

א. הרכב של התובע נבדק תקופה ארוכה ,מעל חודשיים, לאחר התאונה. התובע כשל במתן הסבר לאיחור זה . אני לא מקבל את ההסבר לפיו האיחור בבדיקת הרכב נבע מכך שניהל דין ודברים עם המבטחת של רכב התובע אשר לא הסכימה לשלם לו וטענה כי יש להגיש תביעה נגד הנתבע לאחר שהוא יודה באחריות.

ב. שנית, מוקד ,(שמא מוקדי), הנזק ברכב הנתבע אינם מתיישבים עם מהלך התאונה. התובע נסע אחורנית והתחיל להסתובב . זווית הפגוש האחורי של רכב התובע פגעה בדופן הימני של רכב הנתבע. קשב ממש להלום כיצד פגיעה זו גרמה לכל מוקדי הנזק ברכב הנתבע שמתחילים בחלק האחורי של דלת קדמית ימנית ,ממשיכים לדלת האחורית ,לכנף אחורי עד לקטע שמאחורי הגלגל האחורי ימני.

מעבר לעובדה שאין רצף בין מוקדי הנזק, משכה תשומת הלב העובדה שמדובר בשריטות כאשר הניסיון לימד אותנו שמנגנון המכה במקרה זה צריך להשאיר מעיכה אחת ולא שריטות רבות.