ת"ק 1251-03-13 יוסף נ' בר אל

לפניי בקשה הכוסה תחת הכותרת "בקשה לביטול פסק דין ועיכוב הליכים בהוצאה לפועל".

עיינתי בבקשה ובתגובה ונחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

ראש וראשון חשוב להבהיר כי המבקשת איננה הנתבעת בתיק כי אם אמה, וכי בהתאמה למבקשת אין כל נגיעה לתובענה, פסה"ד לא ניתן בעניינה, וממילא אין כל יריבות בינה לבין התובעת בקשר עם פסה"ד שניתן כאן.

למעשה, די בנימוק זה כדי לדחות את הבקשה אך למען הזהירות מצאתי לנכון לבחון את הבקשה אף לגופה.

המבקשת והנתבעת עותרות לבטל את פסה"ד, כאשר הנימוק העיקרי לביטולו, כעולה מהבקשה והתצהיר שצורף לה, הינו כי כתב התביעה מעולם לא הגיע לידי הנתבעת, זו לא ידעה אודות ההליכים הננקטים כאן, ובהתאמה לא ניתנה בידה הזכות להתגונן כנגד התובענה.

חוששני כי עיון בתיק מלמד כי אין בטענה זו ממש. מעבר לטענות התובעת בתגובתה בדבר הודעות שמסרה לנתבעת ולאימה אודות ההליכים כאן, הרי שבתיק ביהמ"ש אישורי מסירה המעידים על נסיונות חוזרים ונשנים לבצע מסירה של כתב התביעה וההזמנה לדין לידי הנתבעת, במען הנקוב בבקשה, מען אימה של הנתבעת, אשר הנתבעת מצהירה לגביו, בתצהיר התומך בבקשה, כי היא מתגוררת בו.

עיון באישורי מסירה אלו מלמד כי למעשה שוחח שליח ביהמ"ש, עובד המערכת האמון על ביהמ"ש, עם מי מטעם משפחת רותם וזה האחרון הבהיר לו כי מעולם לא התגורר איש ממשפחת בר-אל במען האמור. נדמה אם כן כי משפחתה של הנתבעת ידעה גם ידעה כי נעשה נסיון לאתר את הנתבעת במען מגוריה ואף נעשה ניסיון להטעות את עובד ביהמ"ש, כאשר נטען לפניו כי זו אינה מתגוררת באותו מען.

כך, פעם אחר פעם הוחזר דבר הדואר למזכירות ביהמ"ש ופעם אחר פעם פנתה התובעת והגישה בקשות חוזרות ונשנות לבצע מסירות חוזרות במען האמור, בנסיון להביא לקידום ההליך כאן, תוך שהנתבעת ובני ביתה מכשילים נסיונות אלו, עד אשר מצא ביהמ"ש לנכון, לאחר שהמען אומת מול רישומי משרד הפנים להורות על ביצוע תחליף המצאה לנתבעת.

נראה אם כן כי טענות הנתבעת בדבר העדר ידיעה אודות ההליכים כאן ואודות העדר המצאה לידיה אין בהן ממש, ולמעשה נדמה, נוכח הנסיונות להתחמק מקבלת דבר הדואר, כי אין לסמוך על גרסתה וטענותיה כפי שבאו לידי ביטוי בבקשה.