וקנין נ' טויל

1.זו תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים מיום 15.8.16 שבה היו מעורבים רכב התובע ורכב הנתבע שהיה מבוטח בעת הרלוונטית על ידי נתבעת מס' 2 .

2.התובע עותר לסכום של 7319 ₪.

הסכום מורכב כדלקמן:

א.נזק לרכב על פי דוח שמאי 6259 ₪.

ב.ירידת ערך 460 ₪.

ג.שכ"ט שמאי 600 ₪.

3.לטענת התובע הוא נסע בצומת פולג לכיוון נורדאו כאשר רכב הנתבע לא נתן זכות קדימה ופגע ברכב התובע בחלק הימני. תוך כדי כך נגרמו נזקים לדלת צד ימין של רכב התובע.

בעדותו בפני ביהמ"ש התובע הדגיש שנסע ישר ללא שינוי מסלול ולא ראה את רכב הנתבע אשר לטעמו סטה מהנתיב שלו וכך גרם לתאונה.

העד מטעם התובע מר דניאל גניש תמך כללית בגרסת התובע.

4.עמדת הנתבע היא שהסתכל לפני שהוא נכנס למסלול של התובע ולא ראה שום דבר שבא מצד שמאל, וכך אמר הנתבע לביהמ"ש:

"בדקתי שאין אף רכב, לא ראיתי אף רכב, מבחינתי הנתיב היה פנוי". (עמוד 3 שורות 28-29).

5.הנתבע גם דיווח לביהמ"ש שניהל שיחה עם התובע למחרת היום שבה התובע טען שהנזק הוא סה"כ 2000 ₪, ושהוא כבר תיקן את זה וכאילו אפשר להסתדר על 1500 ₪.

התובע לעומת זאת טוען שאכן דיבר עם הנתבע אחרי התאונה ואמר לו שהוא חושב שהעלות היא 2000 ₪.

6.בסיכומיו בפניי ב"כ הנתבעים מר קרמר טען שבפועל התובע לא הוציא סכמים על תיקון הרכב מלבד 2000 ₪, כמו כן מלין מר קרמר על כך שעבר חודש ימים בין מועד התאונה לבין בדיקת השמאי ולכן אין לדעת בוודאות שהנזק שנבדק על ידי השמאי אכן נגרם בעת התאונה.