ת"צ 33443-02-15

הנתבעת, היא חברה בע"מ המפעילה מכוני כושר ברחבי הארץ. הנתבעת העסיקה את התובע בתפקיד מנהל משמרת באחד מסניפיה במשך כ 13 חודשים.

ביום 16/2/15 הגיש התובע בקשה לפי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006 [להלן: "חוק תובענות ייצוגיות" או "החוק"] לאישור התביעה שהגיש נגד הנתבעת בגין עילות תביעה שונות (שכר מינימום, שעות שבת והפרשות לפנסיה בחוסר).

לאחר שהנתבעת השיבה בכתב לבקשה, הוברר כי בין הצדדים קיימת מחלוקת בדבר האופן בו יש לסווג תשלומים ששולמו למנהלי המשמרת בסניפי הנתבעת, בנוסף לשכר השעתי, בגין מכירות שבוצעו ("עמלות"/"פרמיות"). יובהר, כי הגם שהשכר הכולל היה גבוה משכר מינימום, השכר השעתי כשלעצמו (בלא התגמול עבור מכירות) היה נמוך משכר מינימום, ולפיכך התעוררה מחלוקת בשאלה האם קמה למנהלי המשמרת זכאות להשלמת ערך השעה לשכר מינימום.

עוד הוברר, כי לטענת התובע, בגין עבודתו בימי ו' במשמרת שראשיתה בשעה 12:00 וסיומה בשעה 19:00, הנתבעת שילמה לו, כמו גם למנהלי משמרת אחרים שכר שעתי רגיל, וזאת על אף שחלק משעות המשמרת בוצעו לאחר כניסת השבת. התובע טוען כי מנהלי המשמרת שנדרשו לעבוד לאחר כניסת השבת (בחלק מסניפי הנתבעת) זכאים להפרשי שכר בגין "שעות שבת" וכנגזרת לכך - להפרשים בגין הפרשות חסרות לפנסיה.

לאחר עיון בכתבי הטענות, בדיון שהתקיים בבית הדין ביום 24/9/15, חיווה בית הדין את עמדתו הלכאורית לפיה, על פני הדברים, נדמה כי תוספות השכר נשוא המחלוקת הן "עמלות" ולא "פרמיות" ולפיכך לא קמה לחברי הקבוצה עילת תביעה לפי חוק שכר מינימום. על רקע האמור, הודיעו הצדדים כי הם מסכימים לקיים ביניהם הידברות בניסיון להגיע להסכמות שייתרו הכרעה שיפוטית בתיק. לאחר מספר ארכות שניתנו לצדדים לצורך מיצוי ההידברות ביניהם, ביום 19/4/16 הגישו הצדדים לתיק בקשה לאישור הסכם פשרה.

בהסכם הפשרה שנחתם על ידי הצדדים, הסכימו הצדדים כי תדחה התביעה להפרשי שכר מינימום, וכי בכל הנוגע לעילת התביעה שעילתה בשעות השבת, הוסכם כי חברי הקבוצה יהיו כל מנהלי המשמרת שבתקופת עבודתם בנתבעת, במועדים שלאחר 15/2/08 (7 שנים עובר להגשת התביעה) ועד למועד מתן פסק הדין ביצעו עבודה בשעות שלאחר כניסת השבת.

נציין, כי הובהר בפנינו כי מדובר בקבוצה קטנה יחסית, שכן לא בכל סניפי הנתבעת מנהלי המשמרת עובדים לאחר כניסת השבת.

על פי הסכמת הצדדים הנתבעת תשלם לחברי הקבוצה סכום כולל בסך 35,000 ₪ בגין הפרשי שכר וכן תשלם לתובע המיצג 5,000 ₪ ולב"כ 10,000 ₪. הצדדים הסכימו כי אין צורך במינוי בודק שכן ב"כ המבקשים יחלק את סכום הפיצוי שווה בשווה בין כל חברי הקבוצה שיפנו אליו.

לבקשה לאישור הסכם הפשרה צורפו תצהירי הצדדים ובאי כוחם, לפי סעיף 18 (ב) לחוק.

בהחלטתי מיום 20/4/16 הוריתי על פרסום הודעה לחברי הקבוצה, וכן קבעתי כי ב"כ התובע ימציא ליועץ המשפטי לממשלה ולמנהל בתי המשפט העתק הודעה בהתאם למפורט בסעיף 18 (ג) לחוק. בהתאם לתקנות ניתנה ליועמ"ש ולמנהל בתי המשפט ארכה בת 45 ימים להגיש התנגדות מנומקת להסדר הפשרה.