ת"צ 1867-04-14 גיא נ' איילון חברה לביטוח בע"מ

לפניי בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה הייצוגית שבכותרת. עניינה של התובענה בטענת המבקש כי המשיבה, חברת ביטוח העוסקת בין היתר בביטוח חיים ובביטוח דירות, גובה ממבוטחיה דמי ביטוח (פרמיה) ביתר בגין פרק הזמן שקדם למועד ההתקשרות בפוליסה, וזאת על אף שאותו לקוח לא בוטח בגין התקופה שקדמה להתקשרות. בעשותה כן, נטען בבקשת האישור, ביצעה המשיבה עוולות שונות כלפי ציבור לקוחותיה, ובכלל זה הטעיה צרכנית והפרה של הוראות חוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981. מהטעמים שיפורטו להלן סברתי כי יש מקום לאשר את הבקשה, ולתת להסדר הפשרה תוקף של פסק דין.

א. רקע

1.ביום 1.4.2014 הגיש המבקש, באמצעות באי כוחו, תובענה ובקשה לאישורה כתובענה ייצוגית (להלן: "בקשת האישור"). על פי הנטען בבקשה, המשיבה, איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המשיבה"), גובה ממבוטחיה דמי ביטוח (פרמיה) ביתר בגין פרק הזמן שקדם למועד ההתקשרות בפוליסה. כך למשל, מבוטח אשר חתם על מסמכי ביטוח ביום ה-15 לחודש, ובאותו יום הונפקה לו הפוליסה, חויב בתשלום גם בגין 14 הימים שקדמו ליום ההתקשרות, החל מהיום הראשון של אותו חודש, וזאת על אף שאותו לקוח לא בוטח בגין התקופה שקדמה להתקשרות.

המבקש טוען בבקשת האישור כי הוא ואשתו נטלו מבנק הלוואה המובטחת במשכנתא לצורך רכישת דירה, ולשם כך הם התקשרו עם המשיבה, ביום 22.12.2013, בהסכם לביטוח הדירה ולביטוח החיים. אולם, תאריך תחילת הביטוח היה ביום 1.12.2013, והמשיבה גבתה פרמיה עבור כל חודש דצמבר, במקום לגבות פרמיה רק מיום ההתקשרות. למעשה טוען המבקש כי המשיבה גבתה תשלום באופן רטרואקטיבי, אולם לא ניתן לרכוש כיסוי ביטוחי באופן רטרואקטיבי. המבקש טוען כי מדובר בהטעיה שלו ושל חברי הקבוצה משום שחברי הקבוצה סבורים כי הם משלמים דמי ביטוח עבור תקופה שחל בה הכיסוי הביטוחי, כאשר בפועל חלק מהתשלום נגבה בגין תקופה שהכיסוי הביטוחי אינו חל בה. עוד טוען המבקש כי מדובר בהפרת חוזה, העולה לכדי הפרת חובת אמון, בין חברי הקבוצה למשיבה, כי המשיבה מתעשרת שלא במשפט, וכי פעולת המשיבה מפרה את הוראות חוק חוזה הביטוח. עוד טוען המבקש כי חברות ביטוח אחרות נהגו כך בעבר, אולם חדלו מכך עקב בקשות לתביעות ייצוגיות שהוגשו נגדן, והשיבו את הכספים שגבו בהסכמי פשרה.

המבקש העריך את נזקו האישי בסכום של 77 ש"ח, ואילו נזקה הכולל של הקבוצה הוערך ב- 10,000,000 ש"ח.

2.ביום 14.10.2014 הגישה המשיבה את תגובתה לטענות שהועלו בבקשת האישור. בתגובתה טענה המשיבה כי תאריך תחילת הביטוח נקבע ליום 1.12.13 לפי בקשתו המפורשת של המבקש, ועל מנת שיוכל, לטענתו, לקבל את כספי ההלוואה מהבנק. עוד טוענת המשיבה, כי המבקש הסתיר מבית המשפט שבתחילה הופקה לו פוליסה המתחילה ביום 1.1.14, ורק בשל בקשתו, באמצעות סוכן הביטוח, הוקדם מועד תחילת הכיסוי הביטוחי ליום 1.12.13 (טענה הנתמכת במסמכים). בנוסף, בפוליסות משכנתא מעין זו, אשר הוצאה לפי בקשתו המפורשת של המבקש, גם הכיסוי הביטוחי חל באופן רטרואקטיבי, והמבקש קיבל תמורה עבור הפרמיה ששילם. המשיבה צירפה לתגובה שהגישה את נהלי החברה, ונתנה דוגמאות נוספות המראות על יישום הנוהל של החברה. עוד הוסיפה המשיבה כי סוגים מסויימים של פוליסות מבוססים על תחשיב חודשי ולא על בסיס יומי. כתוצאה מכך, בחודש הראשון מבוצע חיוב מתחילת החודש, גם אם זה עוד קודם למועד ההתקשרות, ובחודש האחרון, במקרה של ביטול הפוליסה, המבוטח מזוכה בגין כל החודש, לרבות התקופה בה היה מבוטח. המשיבה טוענת כי המבקש "יורק לבאר ממנה שתה", כי דין התביעה להידחות, וכי היא פועלת כדין ואין כל רלבנטיות להסדרי הפשרה שהושגו עם מבטחים אחרים. ביום 26.11.2014 הגיש המבקש את תשובתו לתגובת המשיבה.

3.במקביל, ניהלו הצדדים משא ומתן לסיום המחלוקות ביניהם על דרך הפשרה. ביום 2.3.2015 הוגשה לבית המשפט בקשה משותפת לאישור הסדר פשרה (להלן: "הסדר הפשרה"). במסגרת הסדר הפשרה הגיעו הצדדים להסכמה המבוססת לשיטתם על עיקרון של השבה מלאה. לפי הסדר הפשרה המשיבה תשיב סכום כסף המשקף את כל הפרמיה שהיא גבתה בגין התקופה שלפני ההתקשרות, וההשבה תבוצע בדרך של אומדן וממוצע, על מנת למנוע עלויות מיותרות אשר יהפכו את יישומו של הסכם הפשרה לבלתי יעיל.

במסגרת הסדר הפשרה הסכימו הצדדים כי מר אבי אייכלר, שהינו יועץ ביטוח ויועץ פנסיוני, ימונה לתפקיד הממונה על הסכם הפשרה (להלן: "הממונה"). הצדדים ציינו כי מר אייכלר מונה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב כבודק להסכמי פשרה בתיקים דומים, והובעה באותם מקרים שביעות רצון מעבודתו.