ת"צ 1509-03-15 שחאדה נ' מועצה מקומית ג'וליס

א.בפניי בקשה לאישור הודעת חדילה לפי סעיף 9(ב) של חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "החוק").

ב.המבקש הגיש תובענה כנגד המשיבה ובקשה לאישורה כייצוגית.

טענת המבקש היתה, כי המשיבה מחייבת את חברי הקבוצה בתשלום ריבית פיגורים והפרשי הצמדה על הוצאות פעולות האכיפה לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980, הגם שלטעמו רשאית המשיבה לגבות את הוצאות פעולות האכיפה ממי שלא שילמו את חובות הארנונה שלהם במועד בכפוף לאמור בהוראות תקנות המסים (גביה) (קביעת הוצאות מרביות), התשע"א-2011, כשבתקנות גביה אלה נקבע, שהוצאות האכיפה תהיינה צמודות למדד בלבד ותעודכנה אחת לשנה.

חברי הקבוצה לפי טענת המבקש הינם כל אדם/תאגיד שהמשיבה דרשה ו/או גבתה מהם תשלום עבור הוצאות אכיפה בתוספת ריבית פיגורים שלא כדין.

ג.בתגובתה לבקשת האישור טענה המשיבה, כי יש לדחות על הסף את הבקשה בהיותה נגועה בחוסר תום לב ו/או באי-ניקיון כפיים, שכן המבקש מעלים מעיני בית המשפט את מסכת חובותיו בגין תשלומי ארנונה אותם הוא חב למשיבה.

נטען גם, שהמבקש זכה להנחה משמעותית בתשלומי ארנונה בשיעור של 80% בהיותו מקבל הבטחת הכנסה. לטענת המשיבה, המבקש הוא "סרבן תשלומים סדרתי", וחובותיו למשיבה מגיעים לסכום העולה על 50,000 ₪. יתר על כן, כנגד המבקש ניתן ביום 9.5.2012 צו כינוס על-ידי בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק פש"ר 7377-12-11 וביום 3.6.2013 הוכרז כפושט רגל.

ד.לטענת המשיבה, בקשת האישור משוללת יסוד. תשלומי "החובה" שבסעיף ההגדרות של חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980, כוללים כל תשלום המגיע לרשות מקומית לפי דין, ומכאן זכותה וסמכותה של הרשות המקומית לחייב ולהטיל ריבית פיגורים בגין כל תשלום חובה שלא שולם תוך 30 יום מן המועד שנקבע לתשלומו.

לטעמה של המשיבה, בגדר ההגדרה הרחבה נכללות הוצאות האכיפה והגביה שרשאית הרשות המקומית לגבות ביחד עם תשלומי הארנונה. לדעת המשיבה, ההוצאות המעוגנות בתקנות המסים (גביה) (קביעת הוצאות מירביות), התשע"א-2011, כלולות בהגדרה הרחבה של "תשלומי חובה", ולכן רשאית רשות מקומית להטיל ולגבות ריבית פיגורים בגין הוצאות אכיפה.

ה.בתשובתו לתגובת המשיבה טען המבקש, כי מעיון במערכת "נט המשפט" עולה שהמבקש טרם הוכרז כפושט רגל, ולכל היותר ניתן כנגדו צו כינוס, ולכן הוראות פקודת פשיטת הרגל אינן חלות עליו.

כמו כן טען המבקש, כי בית המשפט נוטה לרפא סעד של סילוק על הסף על ידי מציאת תובע חלופי, אך זאת בשלב מאוחר יותר של הדיון, כשהחלפת התובע הייצוגי נועדה למנוע המשך התנהלות שלא כדין של הרשות.