ת"פ 7405-06-13 מדינת ישראל נ' ל'

1.הנאשם הורשע על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בעבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); ותקיפת חסר ישע ע"י אחראי לפי סעיף 382(ב) לחוק.

2.הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו הנאשם יודה בכתב אישום מתוקן, יורשע בגינו ויופנה לקבלת תסקיר, אשר יבחן בין היתר את שאלת ביטול הרשעתו, וללא הסכמה עונשית.

3.מתסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם מיום 17.5.15 עולה כי הוא בן 54, פרוד מאשתו ומנהל הליך גירושין שטרם הסתיים על רקע מחלוקות כספיות. אב ל-4 ילדים בגילאי 14-25, כשעם בתו הבכורה אין לו קשר.

עד למעצרו בתיק הנוכחי עבד בחברת שיפוצים ולאורך השנים החליף מספר רב של מקומות עבודה. לפני כ-9 שנים סיים קורס מטעם התמ"ת של תחזוקת מבנים וחשמלאי מעשי, ועבד בתחום זה.

מאז שוחרר ממעצרו ועד היום, עובד באופן מזדמן ומתקשה להשתלב בשוק העבודה באופן יציב. לאורך השנים התנדב ביחידת הנוער במשטרה והציג תעודות הערכה על התנדבותו ותפקודו.

הנאשם סיים 12 שנות לימוד בבי"ס מקצועי במגמת חשמלאות ללא תעודת בגרות, שירת שירות צבאי מלא בחיל חימוש, ובתעודת השחרור מתוארת התנהגותו כ"מניחה את הדעת". במהלך שירותו אף קיבל את אות מבצע שלום הגליל.

אמו נפטרה לפני שנים רבות, והוא מתגורר עם אביו בן 85 המצוי במצב סיעודי ומקבל סיוע של עובד זר.

הנאשם תאר שנות התפתחות ללא בעיות מיוחדות, אך ציין כי אמו נקטה כלפיו באלימות כשיטת חינוך, כשהוא לא רואה בכך גורם שהשפיע על דפוסיו ומצבו.

בהתייחס לקשר הזוגי- היה נשוי למתלוננת כ-25 שנים ובשנים האחרונות חל משבר בעבודתו וחלה נסיגה במצבו הרגשי, והוא התקשה לתפקד. לתפיסתו- אשתו לא עמדה לצדו בתקופה זו והייתה עסוקה בחייה המקצועיים. חלה ביניהם התרחקות במהלך השנים, והוא ביקש להתגרש אולם אשתו ניסתה לשקם את הקשר הזוגי.

מגיליון רישומו הפלילי עולה כי הוא נעדר עבר פלילי, וזוהי מעורבות היחידה בפלילים.

הנאשם מוכר לשירות מהפנייתו ביוני 2013 בהליך מעצר, כשאז נפגש השירות עם אשתו והתרשם מקיומם של פערים בתפיסות בין בני הזוג את מערכת היחסים, והיותו של הנאשם מונע מצרכי שליטה רגשיים וכלכליים לצד הקושי בוויסות רגשותיו במצבים מסוימים. בנוסף, התרשם השירות ממטענים של כעס ותסכול הדדיים ומרמת מודעות נמוכה של הנאשם לדפוסיו הפוגעניים. השירות המליץ על פיקוח מעצר ושילוב בטיפול במרכז למניעת אלימות אך הנאשם התנגד ולא שולב בטיפול.

באבחון הנוכחי הנאשם תאר כי ברקע להתנהגותו יחסים קונפליקטואליים עם אשתו, שהשפיעו על מצבו הרגשי ויכולתו לווסת את עצמו.

שלל כוונה לממש את איומיו כלפי המתלוננת ומסר כי נאמרו מתוך סערת רגשות.

באשר לאלימות מול בתו- תאר כי תגובתו כלפיה הייתה חריגה במצב בו חווה את התנהגותה כלפיו כמזלזלת ומשפילה.

הנאשם שלל כי נהג באלימות כלפי ילדיו באירועים נוספים, אך הכיר בכך שנטה לפעול בדפוסי תקשורת נוקשים ותוקפניים ביחסיו עמם.

העובדה כי צבר תחושות פגיעה ודחיה מצד אשתו השפיעה על יחסיו ודפוסי התקשרות בהם נקט עם הילדים.