מדינת ישראל נ' פלוני (עציר) ואח'

כתב האישום:

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טעון בעבירות של סחר בסם מסוכן לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג – 1973 (להלן: "פקודת הסמים")

2. על פי הנטען בחלק הכללי -במסגרת פעילות משטרת ישראל במאבקה בהפצת סמים מסוכנים הופעל נ.פ 886/22 כ"סוכן" מטעמה (להלן: "הסוכן"). במועדים הרלוונטיים לכתב האישום פעל הסוכן בשליחותה, בהוראתה, באישורה ובמימונה.

3. במסגרת פעילותו רכש הסוכן בתמורה לסכומי כסף, סמים מסוכנים בעסקאות שתואמו מראש ובוצעו עם הנאשם, כפי שיפורט להלן.

4. ע"פ המתואר בחלק העובדתי שבכתב האישום ביום 5.3.23 בשעה 13:02 או בסמוך, יצר הסוכן קשר עם נאשם 1 (שעניינו הסתיים זה מכבר), וביקש לרכוש סמים למחרת, וכי אלו יועברו לירושלים.

5. לאחר בדיקה התקשר נאשם 1 אל הסוכן וסוכם ביניהם כי הסוכן ירכוש 50 גרם של סם מסוכן מסוג קוקאין בתמורה ל-240 ₪ לגרם, ו- 20 גרם של סם מסוכן מסוג "דוסה" בתמורה ל-150 ₪ לגרם.

6. למחרת, לאחר תיאום ולצורך מימוש העסקה, ביום 6.3.23 בשעה 14:47 או בסמוך לכך הגיע הנאשם אל רחוב אביטל בירושלים ברכב סובארו ל.ז XXXXXXX (להלן: "הסובארו").

7. הסוכן חנה בסמוך לרכב הסובארו וביקש מהנאשם לנסוע אל חניית עפר סמוכה. אז מסר הנאשם כי הניח את הסמים מאחורי עגלות סופר המצויות במקום, בתוך שקית שחורה. הסוכן ניגש אל המקום ואסף לידיו את השקית ופתח אותה בתוך הרכב. בתוכה היו שקית המכילה 32 גרם סם מסוכן מסוג קוקאין ושקית המכילה 13 גרם של סם מסוכן מסוג ACHINACEA, MDMA (להלן: "הסמים").

8. לאחר ששקל את הסמים ירד הסוכן מרכבו וניגש אל הסובארו, שם שוחח הנאשם עם אדם אחר שזהותו אינה ידועה למאשימה בשיחת וידאו (להלן: "האחר"). האחר פנה לסוכן ושאל כמה הוא מקבל, ונענה 15,500 ₪, האחר מסר כי צריך עוד 100 ₪ ונענה כי הסכום סוכם עם פלוני והסכים.

9. אז מסר הסוכן לידי הנאשם סך 15,500 ₪ עבור הסמים וכן ביקש להעביר לידי נאשם 1 סך 400 ₪ נוספים עבור התיווך.

   תמצית טיעוני הצדדים:

10. ב"כ המאשימה הפנתה בטיעוניה לערכים המוגנים שנפגעו מהמעשה, לעובדות המפורטות בכתב האישום והוסיפה, כי הנאשם הוא שהביא את הסמים וקישר בין הגורמים המעורבים באירוע. המאשימה ביקשה לקבוע מתחם עונש הולם שנע בין 30 חודשים ל-42 חודשי מאסר והגישה פסיקה תומכת לביסוס עמדתה.

11. המאשימה ביקשה לדחות את המלצת שירות המבחן להטלת צו של"צ, שכן היא אינה תואמת את הפסיקה הנוהגת. בנסיבות אלו ביקשה לקבוע את עונשו של הנאשם בתחתית המתחם לו עתרה, ולהטיל על הנאשם מאסר למשך 30 חודשים לצד מאסר על תנאי וקנס מרתיע. בנוסף ביקשה להכריז עליו "סוחר סמים", ולחלט את הטלפונים הניידים שהיו ברשותו.

12. ב"כ הנאשם ציין בתחילה, כי הפסיקה שהוגשה מטעם המאשימה אינה דומה למקרה הנדון- הן בשל גילו הצעיר של הנאשם (בעת ביצוע העבירה בן פחות מ-18 שנים וחודשיים), והן בשל היעדר רישום פלילי. ב"כ הנאשם ביקש, לאמץ את עמדת שירות המבחן במלואה, ולדחות את בקשת החילוט. עוד ציין, כי הנאשם עבר הליך טיפולי בשרות המבחן, ובנוסף שהה משך תקופה ארוכה במעצר. תחילה במעצר ממש, ובהמשך בתנאים של פיקוח אלקטרוני. כבר בדיון זה הדגיש בא כוחו דאז, כי הנאשם יכול היה לסיים את ההליך המשפטי בתקופת מאסר ולסיים את ההליך המשפטי, אך העדיף להשתחרר ולהשתלב בהליכים טיפוליים במסגרת שרות המבחן, כדי לשנות מדרכיו.

13. הנאשם ציין מסר במסגרת אותו דיון כי עבר הליך טיפולי ארוך והוא עודנו משולב בהליכים טיפוליים במסגרת שרות המבחן. הנאשם ביטא רצון להתגייס לשרות צבאי, לתרום למדינה, והוסיף שיעשה הכול למען זאת.

14. בדיון נוסף שהתקיים ביום 30.6.25 ציינה ב"כ המאשימה בהגינותה, כי קיימת הצדקה לחרוג מעמדתה הראשונית בשל שיקולי שיקום, וביקשה להטיל על הנאשם 9 חודשי מאסר שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות. ב"כ המאשימה הוסיפה, כי לאור מהות העבירות לא ניתן לקבל את המלצת שירות המבחן לאי- הרשעה או צו שירות לתועלת הציבור.

15. ב"כ הנאשם ציין בטיעוניו כי עמדתה החדשה של המאשימה ראויה להערכה, והיא אינה מובנת מאליה. יחד עם זאת, לדידו, האינטרס הציבורי רחב הרבה יותר מהעמדה שהוצגה אף כעת לבית המשפט. הוסף, כי הנאשם "חצה אך במעט את חוק הנוער" בעת ביצוען של העבירות, ועל בית המשפט להביט על התיק כתיק השייך לקטגוריה הבוחנת את שיקומו של נאשם כערך חברתי עליון, ממש כפי שנהוג בתיקים המוגשים לבית המשפט לנוער. הסנגור הדגיש כי בעת ביצוע העבירות הנאשם היה קצת פחות מגיל 18 וחודשיים, והביע תמיהה אם 50 הימים שמפרידים בין קטינות לבגירות אמורים לעשות את ההבדל בין אחריות החברה לשיקומו של נאשם והפיכתו לאדם תורם, לבין ראייה המתמקדת רק בהרתעת הרבים. בהקשר זה הוסיף ב"כ הנאשם, כי אף המחוקק הביע את דעתו בדבר חובת תסקיר בעניינם של נאשמים דוגמת הנאשם, וכאמור כלל גורמי הטיפול בנאשם סבורים כי על אף חומרת העבירות יש להעדיף במקרה זה את הפן השיקומי. עוד נטען, כי הנאשם יוצא החברה החרדית, החליט ללכת כנגד הזרם וביקש להתגייס לשרות צבאי, הוא מרוכז כעת במאמץ לבטל את הפטור שקיבל משירות צבאי. על פיו, הרשעת הנאשם תביא לכך שצה"ל לא יבטל את הפטור שניתן לו. עוד צוין, בנסיבות אלו ביקש לאמץ את המלצת שרות המבחן, ולהטיל על הנאשם צו שירות לתועלת הציבור מבלי להרשיעו.

16. הנאשם עצמו בסיום הדיון ציין כי היה כבר במסגרת הליכי גיוס לצה"ל, וכי בשל ההליך המשפטי התהליך נעצר.

17. אביו של הנאשם ציין כי משפחתו תורמת לביטחון המדינה. הוא עצמו נטל חלק במלחמת לבנון השנייה, ואחות הנאשם משרתת כקצינה בקבע.

    דיון:

18. ביום 22.9.24 הוגש תסקיר שירות המבחן, אביא מתוכנו בתמצית: הנאשם כבן 20, רווק המתגורר בבית אמו באור יהודה. הנאשם נעדר רישום פלילי קודם, הנאשם היה מצוי בתנאים מגבילים בפיקוח אמו ואביו.

19. הנאשם שלל צריכת חומרים ממכרים לאורך חייו ובדיקות לאיתור ממצאי סם שמסר בשירות המבחן העידו על הימנעות משימוש בסמים.

20. ביום 2.5.24 הוטל על הנאשם צו פיקוח מעצרים למשך שישה חודשים בהתאם להמלצת שירות המבחן. בתאריך 17.6.24 שולב הנאשם משך כשלושה חודשים בקבוצה טיפולית שבועית לעצורי בית בפתח תקווה, שמטרתה לתמוך בהתמודדותו עם משבר המעצר, עם תנאי השחרור, ולאפשר לו להתבונן על גורמים והתנהגויות בעייתיות שהיו ברקע למעצרו. צוין כי הנאשם הגיע לקבוצה באופן סדיר, שיתף פעולה ועמד בכלל הטיפול שניתן.

21. את העבירות נשוא הליך זה הסביר הנאשם כי לא היה ער לעומק התנהגותו הבעייתית. לדבריו, גורמים שאינו מכיר הציעו לו סכום כסף לביצוע משלוח ותיאר כי לא ידע בפועל שמדובר בסמים. עוד ציין כי היה מצוי בקשיים כלכליים שהשפיעו לדעתו על שיקול דעתו ובחירותיו.

22. הנאשם הודה בביצוע העבירה ולקח אחריות על חלקו, וביטא יכולת להתייחסות ביקורתית יותר לעצמו. כמו כן הוא שלל אפשרות להמשך התנהגות בעייתית מצדו בעתיד.

23. בבחינת גורמי סיכון צוינו, היעדר כלים להתמודדות מקדמת בהתנהלותו סביב מצבי חיים עמומים והצורך בסיפוק מידי של צרכיו, וכן הקושי לבחון השכלות מעשיו לטווח רחוק, ולהציב גבולות פנימיים. בגורמי הסיכוי צוינו גילו הצעיר, היעדר הרשעות קודמות, היכולת להתייחס למצבו וכן השאיפה לנהל אורח חיים יציב. כמו כן, הנאשם שיתף פעולה באופן רציף בהליך הטיפולי.

24. שירות המבחן העריך כי הסיכון לביצוע עבירות דומות בעתיד פחת, וכי קיימת חשיבות לחזק את הנאשם ולהעדיף את הפן השיקומי-טיפולי. שירות המבחן המליץ להעמיד את הנאשם בצו מבחן למשך שנה, במהלכה יסיים השתתפותו בקבוצה הטיפולית בה שולב, וישולב בקבוצה טיפולית המשכית. עוד העריך שירות המבחן כי אם יוטל עונש מאסר בדרך של עבודות שירות הדבר עשוי להוביל לנסיגה במצבו ובתפקודו של הנאשם. לאור האמור, המלצתם הייתה להטלת צו של"צ בהיקף נרחב של 200 שעות.

25. במסגרת החלטה מיום 17.11.24 ציינתי, כי לא הגיעה העת לסיים את ההליך הפלילי בעניינו של הנאשם, ובהתאם נדחה הדיון לצורך מעקב אחר אופן סיום הטיפול בקבוצה בה שולב הנאשם, וכן בחינת שילובו בקבוצה נוספת שיועדה לו.

26. ביום 13.3.25 הוגש תסקיר בו נמסר, כי בתקופת הדחיה הנאשם המשיך לשתף פעולה במסגרת הקבוצה הטיפולית ועמד בכללי הטיפול. צוין כי בתהליך הדרגתי החל להכיר בחלקים הבעייתיים בהתנהלותו. בנוסף, ביום 1.12.24 הנאשם השתלב בתכנית "ית"ד" והיה מלווה על ידי עו"ס במסגרתה נערכו שיחות פרטניות. גורמי הטיפול בתכנית ציינו כי הנאשם התמיד בתוכנית הטיפול וביעדים שהציבו, וכי הוא מגלה נכונות לנהל אורח חיים תקין ויציב.

27. ביום 6.1.25 הנאשם השתלב בקבוצה טיפולית שבועית לצעירים עוברי חוק שמטרתה זיהוי והכרה באזורי קונפליקט פנימיים. צוין כי הנאשם משתתף פעיל ודומיננטי וכי משתף בצרכיו וקשייו.

28. גם הנאשם עצמו תיאר, כי ההליך הטיפולי מסייע לו וכי הוא מרוכז בהליך השיקום המקצועי ובקרוב צפוי להתחיל לימודים להוצאת רישיון נהיגה על משאית, במטרה לקדם עצמו בפן התעסוקתי ולנהל שגרה יציבה ותקניה.

29. שירות המבחן העריך כי הסיכון להישנות מעורבות בהתנהגות עוברת חוק פחת, והמליץ להעמיד את הנאשם בצו מבחן למשך שנה במהלכה ימשיך השתתפותו בקבוצה הטיפולית לצעירים עוברי חוק בה שולב, ובתוכנית "ית"ד". שירות המבחן ציין כי קיימת חשיבות לחזק את הנאשם ולהעדיף את הפן השיקומי-טיפולי ולא להטיל על הנאשם מאסר בעבודות שירות, דבר שעשוי להוביל לנסיגה במצבו ולהפר את האיזון אליו הגיע מבחינת תפקודו. המלצתם להטלת צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות עמדה בעינה.

30. בתסקיר מסכם מיום 27.6.2025 עדכן שרות המבחן כי הנאשם המשיך השתתפותו בקבוצה טיפולית שבועית לצעירים עוברי חוק, התייצב לכל המפגשים, עמד בכללי הטיפול ושיתף בקשייו והתנהלותו. צוין, כי הנאשם הינו משתתף פעיל ודומיננטי, חווה תחושת שייכות לקבוצה, ומצוי בתהליך חיובי שלהתבוננות עצמית וביקורתיות. הנאשם המשיך את הליווי בשיחות פרטניות סדירות עם עו"ס בתוכנית "ית"ד", וביטא רצון להתגייס לשרות צבאי.

31. בהתאם למאמציו של הנאשם לערער על החלטת גורמי צה"ל לפטור אותו מגיוס ציין שרות המבחן, כי משיח ראשוני עם רשויות הצבא עלה, כי ניתן יהיה לשקול את גיוסו ככל ולא יורשע בדין, ולאחר סיום ההליך המשפטי בעניינו.

32. שרות המבחן שב על המלצתו להעמיד את הנאשם בצו מבחן למשך שנה, ולהעדיף את הפן השיקומי-טיפולי כך שיוטל על הנאשם צו של"צ בהיקף 250 שעות. בהתייחס לסוגיית ההרשעה ממליץ שרות המבחן להימנע מכך, נוכח גילו הצעיר של הנאשם בעת ביצוען של העבירות, שיתוף הפעולה עם גורמי הטיפול, ומאמציו של הנאשם לערער על הפטור שניתן לו משרות בצה"ל.

33. בסעיף 40 ב' לחוק העונשין נקבע שהעיקרון המנחה בענישה הוא עקרון ההלימה, קרי: יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה ונסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו. בקביעת מתחם העונש ההולם, על בית המשפט להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות לביצוע העבירה.

34. עבירת הסחר בסמים חומרתה רבה, והיא פוגעת בערכים המוגנים של הגנה על שלום הציבור וביטחונו מפני הנזקים החמורים הנגרמים כתוצאה משימוש והפצה של סמים. ואכן, לא לחינם קבע המחוקק בסעיף 19א לפקודת הסמים כי כל הלוקח חלק בסחר בסם, דינו 20 שנות מאסר בפועל.

35. בע"פ 6029/03 מדינת ישראל נ' גולן שמאי [פורסם בנבו] (9.2.04) קבע בית המשפט העליון כי: "נגע הסמים אוכל באוכלוסיה שלנו בכל פה והחברה הכריזה עליו מלחמת חורמה ומצפה שהעונשים שיגזרו על ידי בתי המשפט בשל עבירות סמים ישתלבו במאבק הכולל להדברת הנגע. עונש הולם למחזיקי סמים שלא לשימוש-עצמי, קרי: למשולבים במערך ההפצה -מכוון לקבוע בהכרת הכל את החומרה היתירה שאנו מייחסים להפצת הסמים, ולהרתיע עבריינים בכוח מלשלוח ידם בפעילות ההפצה. שתי תכליות מרכזיות אלו ניתן להשיג רק על ידי הטלת עונשים חמורים".

36. לרוב נהוג לגזור בגין עבירות סחר בסמים עונשי מאסר בפועל. בית המשפט קבע כי נוכח הצורך החשוב שבמאבק בעבירות הסחר בסמים, על בית המשפט לתת משקל ממשי לשיקול ההרתעתי אל מול השיקולים האישיים. ע"פ 9482/09 ביטון נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (24.7.11).

37. עוד נקבע בפסיקה כי אי ההרשעה, והטלת עונש של"צ, הינה בגדר חריג שבחריגים, נוכח חומרת העבירה, והיות הנאשם חוטא ומחטיא את הזולת. רע"פ 873/12 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2.2.12).

38. בע"פ 2596/18 זנזורי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (12.8.18) עמד בית המשפט על חומרתה של עבירת הסחר דווקא בזמנים אלו, כאשר אמצעים טכנולוגיים כגון אפליקציית טלגראס מהווים פלטפורמה נוחה ומזמינה יותר לביצוע עבירות סחר בסמים. לאור האמור עמד בית המשפט על הצורך להחמיר בענישה בעבירות הסחר בסמים, כדי להגביר את ההרתעה משימוש באמצעים אלו. וראו גם: ת"פ 42189-08-19 מדינת ישראל נ' נני מזוז [פורסם בנבו] (06.04.20).

39. במקרה שלפני המדובר בעבירת סחר בסם מסוג קוקאין בכמות של כ-32 גרם, ו-13 גרם סם מסוכן מסוג ACHINACEA, MDMA.

40. באשר למתחם הענישה שנקבע בפסיקה בגין עבירות סחר דומות אפנה לפסקי דין אלו:

41. ברע"פ 8408/15 חביב נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (9.12.15), הנאשם הורשע בשתי עבירות של סחר בסם מסוכן (כ- 6 גרם קוקאין, במצטבר) והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית (כ- 15 גרם קוקאין) ובקשת רשות ערעור שהגיש נדחתה. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו על גזר דינו של בית משפט השלום אשר קבע מתחם שנע בין 8 ל- 18 חודשי מאסר בפועל לכל אחד מהאישומים. הנאשם בעל עבר פלילי אך עבר הליך שיקומי ושירות המבחן המליץ על הקלה בעונשו. לבסוף הוא נידון ל-17 חודשי מאסר בפועל ועונשים נלווים.

42. בעפ"ג (מח' מרכז) 33119-07-17 סלאמה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (26.12.17) נדחה ערעורו של הנאשם אשר הורשע על פי הודאתו בסחר בקוקאין במשקל 1.77 גרם ובסיוע לסחר בקוקאין במשקל 5 גרם. הנאשם נעדר עבר פלילי, ובית משפט השלום קבע מתחם עונש שנע בין 12 ל- 28 חודשי מאסר בפועל והטיל עליו שנת מאסר.

43. בעפ"ג (מח' מרכז) 5501-09-17 סמאדה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (6.2.18) נדחה ערעור הנאשם לעניין העונש. הנאשם הורשע על פי הודאתו ב 3 עבירות סחר בקוקאין, לאחר שמכר כ- 10, כ- 23 וכ- 15 גרם. בית המשפט קבע מתחם עונש שנע בין 12 ל- 24 חודשי מאסר לכל אישום והטיל עליו עונש מאסר בפועל בן 35 חודשים.

44. ברע"פ 2122/13 דבש נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (9.5.13) נדחה ערעור בגלגול שני של נאשם על חומרת העונש אשר הוטל עליו בגין שתי עסקאות של סחר בסם מסוג קוקאין, האחת במשקל של 2.47 ג' נטו, והשנייה במשקל של 3.95 ג' נטו. בגין עבירות אלו הוטלו על הנאשם 16 חודשי מאסר בפועל בגין כל אחת מהעבירות בנפרד.

45. ברע"פ 5353-17 דגו טפרה נ' מדינת ישראל (18.9.17) הנאשם (ללא עבר פלילי) הודה והורשע במסגרת הסדר דיוני בשלושה אישומים נפרדים, בשתי עבירות של תיווך בסם מסוכן מסוג קוקאין (במשקל של כ-1.16 גרם נטו ובמשקל של כ-4.55 גרם נטו), ובעבירה אחת של סחר בסם מסוכן מסוג קוקאין (במשקל של כ-2 גרם נטו). בית משפט השלום קבע כי מתחם העונש ההולם לעבירת הסחר בסם נע בין 6 ל-18 חודשי מאסר בפועל. הנאשם עבר הליך שיקומי ושירות המבחן המליץ על ענישה של צו של"צ לצד הטלת צו מבחן.

    בית משפט השלום חרג ממתחם העונש ההולם לאור שיקולי שיקום והשית עליו עונש של 6 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות, וענישה נלווית. המאשימה ערערה לבית המשפט המחוזי על קלות העונש וערעורה התקבל. נקבע כי שיקולי שיקום לא מצדיקים חריגה כה משמעותית ממתחמי הענישה הנהוגים בעבירות אותן ביצע והוטל על המשיב עונש של 7 חודשי מאסר בפועל. בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי המשיב לבית המשפט העליון נדחתה.

46. לאור חומרת העבירה אשר בגינה נגזר לרוב עונש מאסר בפועל, וכן, לאור הכמויות הגדולות יחסית בהן סחר הנאשם, והתמורה הגבוהה שהתקבלה בגינן אני קובע כי מתחם העונש ההולם נע בין 10 חודשים ל-24 חודשי מאסר בפועל.

    סטייה בשל שיקולי שיקום וסוגיית אי ההרשעה:

47. סעיף 40ד(א) לחוק העונשין קובע כי מקום בו מצא בית המשפט כי "הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם", רשאי הוא לסטות ממתחם העונש אשר נקבע ולגזור על הנאשם עונש החורג לקולא מאותו מתחם.

48. כאמור, במקרה זה ועל רקע התהליך הטיפולי אותו עבר הנאשם, הסכימה המאשימה בדיון מיום 30.6.2025 לחרוג מעמדתה הראשונית, ולעתור להטלת עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות למלוא התקופה הקבועה בחוק. עמדה זו בהחלט ראויה, ודאי על רקע עמדתה הראשונית, ומתחמי הענישה הנהוגים בעבירות מסוג זה, וביחס לסמים בהם סחר הנאשם.

49. בנסיבות מקרה ייחודי זה סברתי, כי יש לאמץ את עמדת שרות המבחן בכל הנוגע לעונש עליו הומלץ, ולשחות את ההמלצה באשר לסוגיית ההרשעה.

50. סוגיית אי ההרשעה מעוגנת בסעיף 192א לחסד"פ, בסעיף 71א(ב) לחוק העונשין ובסעיף 1(2) לפקודת המבחן [נוסח חדש], תשכ״ט-1969, אשר בכולם הוסמך בית המשפט ליתן צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, תוך הימנעות מהרשעה.

51. בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל פ"ד, נב(3) 337 (21.8.97) (להלן: "פס"ד כתב") נקבע כי משהוכח ביצועה של עבירה, יש להרשיע את הנאשם, זולת מקרים יוצאי דופן בהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה (ראו: סעיף 6 לפסק דינה של כב' השופטת דורנר).

52. עוד נקבע בפסה"ד כי מטרת השימוש בסעיף זה לחוק היא שיקומית, והיא תובא במכלול השיקולים לפטור את הנאשם מהרשעה. בפסה"ד נקבע כי ייעשה שימוש בכלי זה כאשר יתקיימו שני תנאים אלו במצטבר:

    • הרשעה תוביל לפגיעה חמורה בשיקום הנאשם.

    • סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים שפורטו בפסה"ד.

53. בפסיקה מאוחרת נקבע שאי הרשעתו של נאשם, שאשמתו הוכחה, היא חריג לכלל שכן יש בה ממד של פגיעה בעקרון השוויון בפני הדין. לפיכך נקבע שבתי המשפט מצווים לעשות שימוש מושכל וזהיר בסמכות שניתנה להם על פי סעיף 71א(ב) לחוק העונשין ולהימנע מהרשעת נאשם רק במקרים חריגים בהם מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, וזאת בכדי למנוע פגיעה מהותית בעקרון השוויון בפני החוק ובשיקולי ענישה אחרים (ראו בהרחבה: ע"פ 1082/06 מיכאל שוראקי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (20.6.06); וכן השוו אודות השימוש החריג בסעיף אי ההרשעה: רע"פ 1666/05 יאיר סטבסקי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (24.03.05); ע"פ 1042/03 מצרפלס שותפות מוגבלת בע"מ (1974) נ' מדינת ישראל, נח(1) 721 (2003)).

54. בע״פ 2669/00 מדינת ישראל נ׳ פלוני, פ״ד נד(3), 685, (17.8.00) נקבע כי: "משמתבקש בית המשפט לשקול אימתי יחיל את הכלל המדבר בחובת הרשעה ומתי יחיל את החריג בדבר הימנעות מהרשעה, נדרש איזון שיקולים המעמיד את האינטרס הציבורי אל מול נסיבותיו האינדיבידואלית של הנאשם... במאזן השיקולים האמור גובר בדרך כלל השיקול הציבורי ורק נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן ביותר תצדקנה סטייה מחובת מיצוי הדין בדרך הרשעת העבירין, וזאת, לרוב, כאשר עלול להיווצר יחס בלתי סביר בין הנזק הצפוי מההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה והנזק הצפוי לעבריין מההרשעה״.

55. ער אני לכך כי הנאשם ביצע את העבירות בהיותו כבן 18 שנים ושני חודשים, ומקובלת עליי הטענה כי יש ליתן משקל לשיקולי שיקום במקרה זה, אך טעמים אלו אינו חזות הכול. בהתאם למבחנים שהותוו בפסיקה, על מנת שייעשה שימוש בכלי של ביטול ההרשעה יש להוכיח פגיעה משמעותית בשיקומו של נאשם ועל העבירות שנעברו להיות מסוג העבירות שבעניינן ניתן "לוותר" על הרשעתו של הנאשם.

56. סבורני, כי אין זה המקרה בו ניתן לוותר על הרשעה. כתב האישום המתוקן בו הורשע הנאשם, הינו חמור והוא חלק ממסכת אירועים במסגרתה נדון נאשם 1, ל-34 חודשי מאסר לצד ענישה משמעותית נוספת. מעורבותו של הנאשם אכן מצטמצמת לאישום השלישי, בניגוד לנאשם 1, אך נסיבותיו של המקרה, במסגרתו פעל הנאשם יחד עם נאשם 1 מציבה אירוע זה לבדו ברף חומרה גבוה. תיאום בין הנאשמים, פעולה אקטיבית מצד הנאשם בביצוע העסקה המתוארת, מכירה של סוגי סמים הנמנים על סוגי הסמים הקשים, בכמויות גדולות ותמורת סכומי כסף גדולים, בעבור בצע כסף.

57. בכל הנוגע לתנאי הראשון שעניינו הוכחת פגיעה חמורה בנאשם אציין, כי לא הונחה בפניי תשתית עובדתית מספקת לפיה יש בהרשעה כדי למנוע את גיוסו של הנאשם לשרות סדיר. להבנתי הפטור ניתן עקב קיומו של הליך פלילי ולא משום הרשעה. יתר על כן, אין במסמך שנסרק לתיק בית המשפט מטעמו של עו"ד המייצג את הנאשם מול רשויות צה"ל, כדי ליצוק תוכן אחר תנאי זה שנקבע בפסיקה. אוסיף, כי גם בפני שרות המבחן לא הוצג מסמך המאשש טענה זו באמצעות מסמך פורמאלי מאת רשויות צה"ל (ראו: תסקיר מיום 27.6.2025 עמוד 2 פסקה אחרונה). לצד דברים אלו, ובנסיבות מקרה ייחודי זה, החלטתי לאמץ כאמור את עמדת שרות המבחן בדבר הטלת עונש חינוכי-שיקומי של צו שירות לתועלת הציבור, אך בהיקף נרחב מזה עליו הומלץ, מהטעמים שיפורטו להלן:

     

    • הנאשם הודה ונטל אחריות מלאה על מעשיו, הן בבית המשפט והן בשרות המבחן.

    • הנאשם כבן 20, בעת ביצוען של העבירות היה כבן 18 וחודשיים, והוא נעדר רישום פלילי. מאז אותו אירוע לא נפתחו כנגד הנאשם תיקים נוספים.

    • הבאתי במסגרת שיקוליי את תקופת המעצר בה שהה הנאשם, וכן התנאים המגבילים לאחר שחרורו מהמעצר.

    • עמדתי בהרחבה על התהליכים הטיפוליים החיוביים אותם עבר הנאשם במסגרת שרות המבחן, והתרשמות כלל הגורמים הטיפוליים לכך שהנאשם מוכיח עצמו לאורך כל הדרך. שרות המבחן אף ממליץ לכלול בין יתר רכיבי העונש צו מבחן במהלכו ימשיך השתתפותו בקבוצה הטיפולית. נתון זה מבסס מסקנה כי הנאשם הוכיח כי קיים סיכוי ממשי לשיקומו, דבר המצדיק לסטות ממתחם העונש ההולם.

    • עוד הבאתי במסגרת שיקוליי גם את עמדת הנאשם בדבר רצונו להתגייס לשרות בצה"ל, ופועלו כדי לערער על הפטור שניתן לו. אדגיש, כי גם מטעם זה סברתי כי נכון להסתפק במקרה זה בעונש שיקומי-חינוכי בדמות צו של"צ, ולא בהטלת עונש מאסר בדרך של עבודות שירות (שאף הוא מהווה סטייה ממתחם העונש ההולם), וזאת גם כן כדי לאפשר לנאשם לנסות ולהתגייס לשרות צבאי כפי רצונו. בהקשר זה אמליץ לגורמי הצבא לשקול בחיוב את האפשרות לגייס את הנאשם לשרות צבאי, מהטעמים אותם פרטתי לעיל: גילו הצעיר של הנאשם בעת ביצוען של העבירות, העדר רישום פלילי קודם, וכן ובעיקר התהליך החיובי בו נטל חלק מעת פתיחת ההליך המשפטי, ושאיפתו לקחת חלק בשרות צבאי מתוך רצון לתרום לחברה.

58. ממכלול טעמים אלו, ראיתי במקרה חריג זה לאמץ את עמדת שרות המבחן בכל הנוגע לעונש המוצע, ולהורות כדלקמן:

    • 320 שעות שירות לתועלת הציבור אשר יבוצעו בפיקוח שירות המבחן. התוכנית תוגש לאישור בית המשפט בתוך 30 יום.

    • מאסר למשך 5 חודשים שלא יעבור עבירה מסוג פשע מפקודת הסמים המסוכנים, וזאת למשך 3 שנים מהיום.

    • מאסר למשך חודשיים שלא יעבור עבירה מסוג עוון מפקודת הסמים המסוכנים, וזאת למשך שלוש שנים מהיום.

    • התחייבות בסך 5,000 ₪ לפיה הנאשם לא יעבור על העבירות בהן הורשע וזאת למשך 3 שנים מהיום. רשמתי את התחייבות הנאשם בפניי בע"פ.

    • קנס בסך 4000 ₪ אשר ישולם עד ליום 1.12.2025.

    • צו מבחן למשך שנה.

    • הסמים יושמדו.

    • טלפונים ניידים שנתפסו ברשות הנאשם יחולטו.

      זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

      המזכירות תעביר העתק גזר הדין לשרות המבחן.