ת"פ 28679-02-20 מדינת ישראל נ' פ'

כתב האישום

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירת איומים (ריבוי מקרים), לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

במועדים המתוארים בכתב האישום, הנאשם והמתלוננת היו בני זוג ולהם ילד משותף בן מספר חודשים (התינוק). עובד ליום 11.9.2019, פרסם הנאשם ברשת החברתית facebook מודעה שעניינה הצעת שירותי מין עם פרטי המתלוננת, שלא על דעתה במטרה לביישה (המודעה). ביום 11.9.2019, בשעות הבוקר, שלח הנאשם לטלפון הנייד של המתלוננת הודעות ובהן: תמונת התינוק ועליה הכיתוב "rest in peace"; תמונת התינוק ועליה הכיתוב "RIP"; תמונת התינוק ועליה הכיתוב "F.V" ותמונה של המתלוננת כשבפיה ציור של איבר מין זכרי. במועד אחר, שאינו ידוע במדויק, שלח הנאשם לטלפון הנייד של המתלוננת סרטון ובו הוא שורף תמונות התינוק. ביום 11.9.2019, בשעות הערב, בשיחת טלפון בין הנאשם לבין המתלוננת, אמרה המתלוננת לנאשם כי בכוונתה להגיש נגדו תלונה במשטרה ובתגובה, אמר לה הנאשם כי במידה ותגיש תלונה, יהרוג אותה כשיחזרו לפיליפינים. למשמע הדברים, המתלוננת פרצה בבכי. הגב' אלישבע ונרייט, שהינה מעסיקתה של המתלוננת, שמעה מהמתלוננת על שאירע והתקשרה למשטרה.

מהלך הדיון

ביום 4.1.2021 הגיעו הצדדים להסדר, במסגרתו הנאשם הודה והורשע בכתב האישום המתוקן ונשלח לשירות מבחן שיגיש תסקיר בעניינו, ויבחן בין היתר את שאלת ההרשעה, כאשר הוסכם בין הצדדים כי במידה והתסקיר יהיה חיובי, המאשימה תאמץ את המלצת שירות המבחן והצדדים יטענו פתוח ביחס לשאלת ההרשעה. ביום 12.9.2021 נשמעו טיעונים לעונש, כאשר המאשימה הדגישה את חומרת המעשים של הנאשם וביקשה להימנע מביטול ההרשעה ולהטיל עליו חודשיים שירוצו בעבודות שירות. מנגד טען ב"כ הנאשם, כי התסקיר שהוגש בעניינו של הנאשם הינו חיובי, כי מדובר במקרה חד פעמי וכי הרשעה תפגע בהמשך עבודתו כמטפל בקשישים וביטל להטיל עליו 120 שעות של"ץ כהמלצת שירות המבחן. ב"כ הנאשם עתר לבטל את הרשעת הנאשם מחמת נזק קונקרטי שייגרם לו והוא גירושו מהארץ ואובדן מקור פרנסתו. לאחר שניתנה לסניגור הזדמנות להשלים טיעון, הציג לבית המשפט אישור קונסולרי לגבי מסמך שכותרתו NBI שהענקתו לאדם מעידה כי אין לו רישום פלילי בפיליפינים. כמו כן היפנה לנוהל משרד הפנים ולפסיקה רלבנטית התומכת בעמדתו לעניין ביטול ההרשעה.

תסקיר שירות המבחן

מהתסקיר שהוגש בעניינו של הנאשם עולה, כי הוא בן 30, רווק ואב לשני ילדים המתגוררים בפיליפינים. הנאשם עובד בטיפול בקשישים ומתגורר בדירה שכורה בירושלים. מקורות חייו עולה כי הוא נולד וגדל בפיליפינים למשפחה נוצרית בתנאים דלים ועוני. הנאשם סיים את לימודיו בפיליפינים והמשיך ללימודי סיעוד שנמשכו 4 שנים כשמטרתו הייתה לנסוע לארצות הברית ולעבוד בסיעוד, אך לדבריו לא עבר את המבחנים המקצועיים בתחום לימודיו. הנאשם סיפר כי במהלך לימודיו התיכוניים, הכיר את בת זוגו הראשונה, עמה ניהל מערכת יחסים של מספר שנים, במהלכן נולד בנו הבכור, כיום בן 7, אשר מתגורר עם משפחתו בפיליפינים. הנאשם תיאר קשר קרוב לבנו ולמשפחתו וכיום מעביר את רוב שכרו למשפחתו שם. הנאשם הגיע לארץ לפני כ – 6 שנים וכאמור עובד בטיפול בקשישים, 7 ימים בשבוע כ – 12 שעות ביום. הנאשם תיאר בפני שירות המבחן סיפוק מעבודתו שהיא מרכז חייו. את המתלוננת הכיר הנאשם בישראל לפני כשלוש שנים והשניים ניהלו מערכת יחסים זוגית במשך שנתיים, במהלכן נולד בנו השני שכיום מתגורר עם אם המתלוננת בפיליפינים. הנאשם מסר כי היחסים בין השניים היו טובים, עם זאת תיאר ויכוחים וחוסר הסכמות שהגיעו לעיתים להתנהלות תוקפנית גם מצידה. ביחס למעשים בהם הורשע, הנאשם סיפר כי האירוע התרחש לאחר שהמתלוננת חזרה מהפיליפינים, לאחר שנסעה עם בנם המשותף. לדברי הנאשם, המתלוננת התכתבה ברשת עם בחור אחר וקבעה להיפגש עימו. במהלך השיח ביניהם על רקע האמור, המתלוננת אמרה לנאשם כי הוא אינו האב של בנם. הנאשם תיאר חוסר אונים, תסכול וזעם שהובילו אותו לביצוע המעשים. שירות המבחן התרשם, כי הנאשם קיבל אחריות על מעשיו, הביע חרטה כנה ותובנה באשר לחומרתם. שירות המבחן קיים שיחה טלפונית עם המתלוננת שסיפרה כי מדובר היה באירוע חריג שיצא מחוסר שליטה וכי ביקשה לסגור את התיק במשטרה. לדבריה, היו ויכוחים במהלך המערכת הזוגית, אך היא לא חוותה אלימות מצד הנאשם וביטאה חשש להשלכות ההליך המשפטי על חייו. שירות המבחן התקשה לבוא בהמלצה לאי הרשעת הנאשם, הואיל ולא עמד בפניו רישומו הפלילי של הנאשם מהפיליפינים. עם זאת, המליץ להטיל עליו 120 שעות של"ץ.

קביעת מתחם הענישה – מתחם הענישה צריך להתייחס לעקרון ההלימה, הנוגע ליחס לערך החברתי המוגן, מידת הפגיעה בו, מידת אשמו של הנאשם, מדיניות הענישה הנוהגת ונסיבות ביצוע העבירה.

אשר לערך המוגן –איומים – "עבירת האיומים נועדה להגן על שלוות נפשו וביטחונו של הפרט, כמו גם על חופש הפעולה והבחירה שלו " [רע"פ 8736/15 בר נ' מ"י (מיום 17.1.2018) (פסקה 22 לפסק דינה של כב' השופט ברק-ארז)]. בעניינו הפגיעה בערך המוגן היא בינונית.