מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים נ' י.ח.ק.

הנאשם הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות של תקיפת עובד ציבור ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. וזו תמצית ממצאי הכרעת הדין:רקע

ביום 10.7.07, היה הנאשם מאושפז בבית החולים "איתנים". באותו יום, הצוות בירר תלונה אודות תקרית אלימה בין הנאשם ובין מטופל בשם פ'. לאחר שהסתיים, הבירור, תקף הנאשם מטופל אחר, ש', בכך ששפך עליו כוס מים, הפילו ארצה, הכה אותו בראשו וגרם לו לחבלה בראשו. אנשי צוות רפואי, ובהם ד"ר קונייבסקי, ביקשו לרסן את הנאשם ולקשור אותו בחדר מיוחד. הנאשם התנגד ודרש מד"ר קונייבסקי תרופות הרגעה. ד"ר קונייבסקי הבהיר לנאשם שעליו לרסן אותו ולקשור אותו ואז הנאשם הסתער עליו, הפילו ארצה, נגח בו ונשך אותו בידו. בשל התקיפה נגרמו לד"ר קונייבסקי חבלות שונות, שריטות וסימני חבלה ואגב המאבק נשברו משקפיו, אשר מחירם מעל 5,000 ש"ח.

מהכרעת הדין עלה, כי הנאשם גדל גוף ומאוד חזק פיזית, ועל כן נדרשו אנשי צוות רבים על מנת לרסנו.

עמדות הצדדים

ב"כ המאשימה שם דגש על חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם ופגיעתן הקשה בקרבנות. מנגד, התייחס לחלוף הזמן מאז הארוע ונסיבות חייו של הנאשם. לאור אלה עתר להשית על הנאשם עונש של ששה חודשי מאסר שאפשר וירוצו בעבודות שירות, הנמצא לשיטתו בתחתית המתחם.

ב"כ הנאשם שמה דגש על נסיבותיו החריגות של המקרה – הנאשם היה מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי ומעשיו באו בתגובה לכוונה של הצוות לקשור אותו ותוך מאבק בצוות, ואין מדובר בפגיעה מכוונת. ענין המשליך הן על מצבו הנפשי של הנאשם בעת המעשים והן על הרקע להם.

עוד הפנתה לנסיבותיו האישיות של הנאשם, שאין לו משפחה בארץ וסובל מבעיות נפשיות וגופניות שונות וכן לחלוף הזמן הניכר מאז הארוע.

לאור אלה ביקשה ב"כ הנאשם לקבוע מתחם אשר אינו כולל מאסר, בשל קרבתו של הנאשם לסייג לאחריות פלילית, או ככל שיקבע מתחם הכולל מאסר, לחרוג ממנו בשל שיקולי שיקומו של הנאשם.

מתחם העונש

הנאשם תקף מטופל אחר בבית החולים, הפילו ארצה, הכה אותו וגרם לו לחבלה בפניו. כאשר אנשי הצוות ביקשו לרסנו, תקף רופא, נשך אותו בידו, נגח בו ושבר את משקפיו.

חומרת המעשים ברורה – לא ניתן לקבל פרץ אלימות חסר פשר מעין זה, לא כלפי מאושפז ולא כנגד איש צוות רפואי.

מנגד, יש לתת משקל לרקע לארוע, ולכך שאנשי הצוות הרפואי ביקשו לקשור את הנאשם על מנת לרסנו. מן הראיות עלה, כי הצוות ראה בכך אמצעי משמעתי מקובל (ואקווה כי אינו שגרתי). לא נטען לפני כי מדובר באמצעי פסול וגם בהכרעת הדין אין קביעה בענין זה, אך לא אוכל להתעלם מכך שהנאשם פעל תחת החשש מן הקשירה וניתן להבין לליבו. כמו כן, יש טעם בהערת ב"כ הנאשם, כי אין מדובר בפגיעה מכוונת ברופא, אלא בפגיעה תוך כדי מאבק.

נתתי דעתי לטענה כי הנאשם היה קרוב לסייג לאחריות פלילית. מחוות הדעת הפסיכיאטרית שבתיק, ממנה עולה כי אמנם הנאשם סובל מהפרעות נפשיות, אך היה מודע למעשיו והבין את הפסול שבהם. משכך, אין מדובר במי שהיה קרוב לסייג לאחריות פלילית.

לאור אלה, מתחם העונש ההולם את העבירה נע בין מאסר קצר, שיכול וירוצה בעבודות שירות, ועד שנת מאסר.

נסיבות אשר אינן קשורות לעבירה

הנאשם יליד 1971 רווק. בשנת 2002 נדון לחמש שנות מאסר בגין עבירות מין בקטינים.

מתסקיר שירות המבחן ומחוות דעת פסיכיאטריות שבתיק עולה, כי הנאשם סובל ממספר בעיות נפשיות, ובהן הפרעות חרדה, הפרעות בתחום המיני ועוד.

מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם מקבל אחריות למעשיו ומבין כיום את הפסול שבהם.