ת"פ 1967-09 משטרת רחובות-שלוחת תביעות נ' אידן

הנאשם מבקש כי יערך תסקיר מבחן בעניינו טרם הטיעון לעונש, וזאת על מנת לבחון הליך שיקומי. לטענתו, יש בתסקיר כדי לתרום לבית המשפט לקבל את התמונה המלאה אודות הסיכויים לחזרתו של המבקש למוטב.

התביעה מתנגדת לבקשה. לטענתה, הנאשם בחר לנהל הוכחות ולא הודה בביצוע העבירה בה הורשע. מכאן, כי אין הליך שיקום אינו רלוונטי לנאשם. בנוסף טענה, כי יש בעריכת תסקיר כדי להביא לדחייה מיותרת בסיום התיק והכבדה על שירות המבחן.

הנאשם אכן בחר לנהל הוכחות, אולם זוכה מעבירה אחת, אשר יוחסה לו בכתב האישום. בסופו של יום הורשע הנאשם בעבירה אחת של איומים. הנאשם אמנם לא הודה בפניי בביצוע העבירה, אולם יש להניח כי אם עומד הוא על עריכת תסקיר בעניינו, הרי יש בדעתו לקחת אחריות על ביצוע העבירה שבה הורשע.

איני סבורה, שלאחר ניהול הוכחות סגורה הדרך בפני נאשם להודות ולקבל אחריות על העבירה שבה הורשע. אינני סבורה גם שלא ניתן לבחון אפיק שיקומי, אם בחר נאשם לנהל הוכחות.

רעיון התשובה קנה לו אחיזה בהלכה היהודית.

בהקשר זה כתב לפני כאלף שנים רב האי גאון, ראש ישיבת פומבדיתא, באחת מתשובותיו, את הדברים האלה:

"שורת הדין שאין לך דבר שעומד בפני התשובה, אלא כל השבים שהקב"ה יודע כי נתחרטו על מה שעברו מן הכיעור וכי שמו אל לבם שלא ישובו עוד לכמוהו, הוא מוחל להם; ובני-אדם, אף על פי שאינן יודעין הנסתרות ואין להם אלא הנגלות, כשעבר זמן הרבה ואין נראה עליו לא בגלוי ולא בסתר דבר שלא כהוגן והלב מאמין בו כי חזר - מקבלין אותו'".

אין אני קובעת בשלב זה, כי הנאשם אכן חזר בתשובה, ואם חזר, מה ערך יש לתת לתשובתו לענין גזר דינו, אלא שהשתכנעתי כי יש בתסקיר שירות המבחן כדי לסייע לבית המשפט בגזר הדין.

לאחר שהסתבר במהלך הדיון, כי שירות המבחן כבר מכיר את הנאשם, יש להניח כי ניתן לערוך תסקיר בעניינו תוך זמן קצר, באופן יחסי, ובאופן שלא יוביל לדחיית סיום התיק יתר על המידה.

לאור האמור, ידחה מועד הטיעון לעונש ליום 27.1.15 בשעה 08:30.