ת"פ 17871-02-13 מס הכנסה חקירות ירושלים נ' בנימין

הנאשם מואשם בשלושה אישומים, בשלוש עבירות של אי רישום תקבול ובשתי עבירות של אי ניהול ספרים לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] התשכ"א- 1961.

לפני בקשה מטעם הנאשם לגילוי חומרי חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב- 1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"). הנאשם עותר לקבל לידיו את כל כתבי האישום שהוגשו במחוז ירושלים משנת 2013 בהם יוחסה לנאשמים עבירה של אי רישום תקבול בהיקפים הכספיים המיוחסים לנאשם, וכן פירוט של כל התיקים במחוז ירושלים בהם במצב שבו אין חוב אזרחי והוגשו הדו"חות השנתיים, סירבה הרשות להמרת האישום בקנס מנהלי. הנאשם נימק בקשתו ברצונו לבסס טענתו לאכיפה בררנית ופסולה.

המאשימה התנגדה לבקשה בתגובה קצרה לפיה החומר המבוקש אינו מהווה חומר חקירה כמשמעותו בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי וכי אינו קשור לתשתית הראייתית שעליה מבוססים האישומים שבכתב האישום.

בפסיקת בית המשפט העליון שעסקה בנושא זה בדיוק, נקבע בבש"פ 2242/16 מדינת ישראל נ' זוהר מזרחי [פורסם בנבו 31.3.16] כי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי אינו המסגרת הנכונה לבקשה לקבל מסמכים דוגמת אלה שהתבקשו על ידי הנאשם:

"מרחיבה ככל שתהיה הפרשנות הנוהגת, מקובלת עלי טענת העוררת כי תנאי יסוד לסיווגו של חומר כ'חומר חקירה' הוא כי הוא נוגע לאישום שבידי התובע אשר מפניו צריך הנאשם להתגונן, כעולה מלשונו של סעיף 74 ... הכוונה היא לחומר אשר יש לו זיקה להליך הפלילי ולאישום שבמסגרתו הוא מבוקש... כמו גם לחומר שהתביעה הסתמכה עליו – למצער באופן עקיף – בבססה את האישומים הפרטניים שיוחסו לנאשם.

בהתאם לאמת המידה האמורה סבורני כי גם אם ננקוט גישה 'ליברלית', החומר המבוקש על ידי המשיב אינו יכול להיחשב כ'חומר חקירה' כאמור בסעיף 74 לחסד"פ, באשר אין הוא קשור לתשתית הראייתית שעליה מבוסס האישום. אדגיש כי התייחסותי היא לקטגוריה שבה עסקינן, שבגדרה התבקש החומר הנוגע לסוג מסוים של טענת 'אכיפה בררנית' ... ולא נדרשת במקרה זה הכרעה בהתייחס לקטגוריות אחרות."

(ראו גם עע"מ 2668/15 מדינת ישראל נ' פרופ' הלל וייס [פורסם בנבו 18.11.15]