ת"ט 43417-11-14

התובעת הגישה נגד הנתבעת תביעה על סכום קצוב בסך 23,296 ₪. לכתב התביעה צורף "פירוט חוב ללקוח", המעלה כי סכום התביעה נובע מחשבוניות שנשלחו לנתבעת בחודשים יוני-ספטמבר 2013, בגין שירותים וציוד שסיפקה לה התובעת.

הנתבעת מבקשת להתגונן מפני התביעה, כאשר היא טוענת שאינה חייבת דבר למשיבה.

לא זו בלבד, אלא לטענתה המשיבה גרמה לה נזקים רבים, לרבות פגיעה במוניטין. הנתבעת הודיעה שהיא שומרת לעצמה את הזכות להגיש תביעה בגין נזקיה.

הנתבעת טוענת כי בעלה לשעבר ובנם (להלן: "רונן"), מנהלים עסק המכונה "UTM", אשר מספק שירותי טלפון סלולאריים לשימוש בחו"ל. הם אשר רכשו או שכרו מהתובעת 5 חבילות לגלישת אינטרנט בחו"ל. הנתבעת הוסיפה וטענה כי ייחודן של החבילות, בכך שעם ניצול מלוא הסכומים הכלולים בחבילה, תבוצע נעילה של האפשרות לגלוש.

הנתבעת טוענת כי הצדדים סיכמו שרכישת החבילות כאמור לעיל תהא על שמה. לכן חתמה לנציג התובעת על המסמכים הדרושים, אולם לא נותרו העתקים בידיה או בידי בעלי העסק.

ברם, רק לאחר קבלת התביעה הסתבר לבעלי העסק כי הנתבעת הוחתמה על מסמכים אחרים מכפי אלה שעליהם סוכם עם נציג התובעת.

לא זו בלבד, אלא שהכרטיסים שסיפקה התובעת לא היו תקינים ולא אפשרו ללקוחות העסק גלישה בחו"ל והנתבעת נאלצה לפצותם.

הנתבעת הוסיפה עוד, כי סך השימוש בחמשת החבילות, היה בהיקף של 248 מגה שעלותו 950 ₪ בלבד. על כן, דרישת התובעת לתשלום סכום התביעה, מופרזת ואינה עולה מהשימוש בפועל. העובדה כי התובעת הסכימה, בשלב מסויים, להעמיד את "החוב" על סך 5,000 ₪, מחזקת את גרסתה של הנתבעת בעניין זה.

לבסוף, טענה הנתבעת כי התובעת לא עמדה בהתחייבותה "לנעול" את הגישה לגלישת אינטרנט כשסכום החבילה נוצל עד תום. המחדל גרר חיובי יתר שלא כדין.