ת"ט 34022-06-15 אל הבית בע"מ נ' רביב

1. בפני התנגדות לביצוע שני שקים על סך 2,636 ₪ כל אחד מהם אשר נמשכו על ידי המבקש לפקודת המשיבה. זמן פירעונם 10.11.14 ו- 10.1.15. (להלן: "השיקים").

שני השקים חוללו בהוראת בטול.

לטענת המבקש, בתצהיר התומך בהתנגדות, רכש מהמשיבה חבילת פרסום בה נדרש להתחייב לתקופה מינימלית של 12 חודשים וליתן בידי המשיבה מראש 12 המחאות דחויות לכל תקופת ההסכם.

לאחר שנקלע לתסבוכת כלכלית (כך כלשונו של המבקש בתצהירו) חיסל את העסק ולצורך הקטנת החובות והגירעונות שנוצרו לו כתוצאה מהעסק פנה למשיבה כבר ביוני ובחודשיים שלאחר מכן ובקש להפסיק את הפרסום ולחדול מתשלומיו.

המבקש פנה בכתב אל המשיבה ביום 28.9.15 וצירף אסמכתאות לסגירת העסק אך המשיבה סירבה ועמדה על פירעון מלוא ההמחאות שהפקיד בידיהם.

2. ב"כ המבקש טען בכתב ההתנגדות טענה מקדמית לפיה הסמכות המקומית המתאימה היא לשכת ההוצאה לפועל בחדרה ולכן יש להעביר את תיק ההוצאה לפועל לשם.

הנני להניח כי כוונת ב"כ המבקש היתה לטעון כי רק בית המשפט השלום בחדרה קונה את הסמכות המקומית לדון בהתנגדות שכן לשכת ההוצאה לפועל אינה דנה בהתנגדות ואין סמכות מקומית בהוצאה לפועל.

במעמד הדיון הציג ב"כ המשיבה את ההסכם שנחתם עם המבקש ביום 17.2.14 (להלן: "ההסכם"), שאינו שנוי במחלוקת, ממנו עולה תניית שיפוט מוסכמת.

סעיף 3.16 להסכם קובע את הסמכות המקומית לדון בכל עניין הנובע מההסכם בבית משפט השלום בתל אביב לפיכך, הנני דוחה את טענת ב"כ המבקש על העדר סמכות מקומית לבית משפט זה ככל שנטענה.

3. ב"כ המבקש טען בכתב ההתנגדות כי הסכם ההתקשרות שנכרת בין הצדדים הוא חוזה אחיד וכי, והנני לצטט מסעיף 9 להתנגדות: "..ולמרשי לא ניתנה כל אפשרות לצאת מהתחייבותו ארוכת הטווח, וזאת בניגוד לחקיקה הצרכנית באופן שבו עסקינן בתנאי מקפח בחוזה אחיד ולפיכך דינו בטלות".

עוד טען ב"כ המבקש בסעיף 11 כי מצבו הכלכלי של המבקש לא אפשר לבנק לכבד את המחאותיו וכי: "יתרה מכך מעת סגירת עסקו לא עלה הצורך בפרסום עסקו ולכן ולמצער מתוך חובת הקטנת נזק של המשיבה יכלה היא להפסיק את הפרסום ובכך להפחית עלויות של מרשי. ברם גם בפעולות אלו לא נקטה המשיבה אף על פי קיומן של נסיבות מיוחדות של המקרה".

לבסוף טען ב"כ המבקש כי המשיבה עמדה בחוסר תום לב על זכותה החוזית/שטרית ובקשה לפרוע את המחאותיו הנוספות הגם שלמבקש אין כבר עסק שבגינו נדרש הפרסום.

4. דיון והכרעה:

השאלה העומדת בפני בית המשפט בשלב זה של הדיון היא האם המבקש מגלה עילת הגנה הראויה להתברר כנגד התביעה בהנחה שכל העובדות הנטענות בתצהירו – אמת הן.

לפיכך, עולה השאלה האם רשאי המבקש לבקש להפסיק את הפרסום באמצע התקופה מבלי לפרוע את השקים הנותרים לתשלום.