פלוני נ' התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ

1.התובע, ספּר במקצועו, יליד X.X.1979 (בן 46 כיום), נפגע בתאונת דרכים ביום 11.9.2020. בעקבות נזקיו בתאונה הוגשה תובענה זו לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: חוק הפלת"ד). אין מחלוקת בשאלת החבות, אלא בשאלת שיעור הנכות הרפואית שנותרה לתובע כתוצאה מהתאונה, השפעת הנכות הרפואית על התובע, והנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה.

הנכות הרפואית

2.התובע נפגע בתאונת דרכים, ונכותו הצמיתה נקבעה על ידי מומחים שמונו מטעם בית המשפט בהתאם לחוק הפלת"ד ולתקנותיו. לקביעת נכותו הרפואית מונו מומחים בתחום האורתופדי, האורולוגי והפסיכיאטרי, שהגישו את חוות דעתם לבית המשפט בשאלת נכותו הצמיתה של התובע תוצאת התאונה. המומחים בתחום האורתופדי והפסיכיאטרי גם נחקרו בבית המשפט על חוות דעתם.

3.המומחים הרפואיים אשר בדקו את התובעת מונו ע"י בית המשפט, הם משמשים "כזרועו הארוכה של בית המשפט" (בר"ע (מחוזי חיפה) 776/06 רז נ' פרוינד(20.11.06)), ומן הסתם אין להם כל עניין לרצות את אחד הצדדים. הלכה ידועה היא כי בית המשפט נוטה לאמץ את חוות הדעת האובייקטיביות של מומחה נטול פניות, למעט במקרים חריגים. ראו לדוגמה דבריו הידועים של כב' השופט אלוני ז"ל בע"א 293/88 חברתיצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי(1990):

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת.אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שיקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן".

למעשה המומחה הרפואי הוא המשמש "ככלי מתווך בין עולם הרפואה לאולם בית המשפט ומאפשר לבית המשפט לקבל חוות דעת ברורה מטעמו שלו בנושאים הטעונים מומחיות, בבחינת "אל נא תעזב אותנו...והיית לנו לעיניים" (במדבר, י, לא)" (ע"א 916/05 כדר נ' פרופ' יובל הרישנו (2007)).

נבחן חוות הדעת ומסקנות המומחים הרפואיים בתחומים השונים, תוך התייחסות גם לחקירת המומחים שנחקרו.

4.בתחום האורתופדי – הצדדים הסכימו על מינוי מומחה, והמומחה שמונה מטעם בית המשפט, ד"ר ארסבן, קבע את נכותו הצמיתה של התובע. נכותו של התובע נקבעה בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד-שדרה מותני בשיעור של 10% לפי סעיף 37(7)א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: תקנות המל"ל); 5% לפי סעיף 35(1)א-ב, בגין פגיעה ב- SCAPHO-LUNATE LIGAMENT, אשר גורמת לאי יציבות של עצם הסירה, על אף שבבדיקה קלינית לא ניכרה בעיה תפקודית; כך גם נקבעה נכות בשיעור של 5% לפי מחצית סעיף 48(3)א, בגין הגבלה קלה בתנועות הקרסול הימני.

המומחה קבע בחוות דעתו כי לא נותרה נכות בגין מפרק ירך ימין ובגין האגן.

המומחה נחקר על ידי ב"כ התובע לעניין מפרק ירך ימין והאגן, והשיב "ה- MRI של האגן מראה שמפרק הירך הוא תקין" (עמ' 37 לפרוטוקול מיום 9.1.2025). כך גם יום לפני חקירת המומחה נשלחו לו תוצאות צילומים, אחר הצהריים של יום לפני החקירה (!!!) "רק אתמול בלילה קיבלתי אותה" (עמ' 38 לפרוטוקול), ועדיין עמד על דעתו כי לא נותרה כל נכות בגין מפרק הירך ובגין האגן. ובהמשך השיב בחקירתו : "השברים האלה התאחו... לא היו שום בעיות בשרירים האלה, הגידים היו תקינים כפי שרואים גם ב-MRI. לא מצאו איזשהו קרע בשרירים. זאת אומרת זה לא גרם נזק לשרירים. הדבר השני בנוגע ללברום, הסברתי, אני לא אחזור עוד פעם.. בנוגע לרגל מסובב, אחד .. זה לא יכול להיות בלי שברים... אבל מאחר ואני נותן את ההחלטה שלי לפי הגבלה בתנועות או קרעים בגידים שישנם אז אני קבעתי שאין נכות" (עמ' 41 לפרוטוקול).

5.מצאתי שלא לקבל טענות ב"כ התובע כי על אף קביעותיו חד-המשמעיות של המומחה להעדר נכות בגין מפרק ירך ימין ובגין האגן אצל התובע, יש בכ"ז לקבוע נכות (כ- 5-10% נכות). לצורך הארגומנטציה, גם אם היה שבר, וגם אם יש לקשור השבר לתאונה, וגם אם סבל התובע מכאבים באגן, לרבות כאבים במפשעה, כטענת ב"כ התובע, הרי שהמומחה קבע כי בבדיקה לפניו לא היו הגבלה בתנועות או קרעים בגידים וכי השבר ככל שהיה התאחה (כעולה גם מבדיקות הדמייתיות, וממילא היה ספק אם היה שבר). עוד המומחה הדגיש כי המנח החיצוני של רגל ימין אינו תוצאת התאונה.

המומחה הסביר והבהיר קביעותיו וחוות דעתו. המומחה הבהיר כי אצל התובע לא אובחן קרע ברור ("ספק קרע ניווני קטן"- מתוך פענוח בדיקת MRI שמצוטט על ידי ב"כ התובע). בכל מקרה, כאמור בבדיקה הקלינית אצל המומחה לא נמצאה הגבלה שמקורה בקרע נטען, ולא היו הגבלות בתנועות האגן. נוכח הבדיקה הקלינית שנעשתה על ידי המומחה, הממצאים שנמצאו ואלו שלא נמצאו, בהתחשב בכך שספק אם היה קרע, מצאתי שאין מקום להתערב בקביעותיו המקצועיות והאובייקטיביות של המומחה.

אשר לניתוק הסימפוזיס פוביס אליו מתייחסים ב"כ התובע – המומחה הבהיר כי אין מדובר בפגיעה גרמית. זו לא עצם שנשברת. אלו שני חלקים באגן. כשיכול שיהיה ניתוק של העצם "אבל זה לא גורם לנכות או משהו... שני חלקים שמתאחים, אבל זה חיבור פיברוטי כזה, זה לא גרמי, ובגלל זה גם בהריונות או בלידה זה נפתח, אז זה סימפיזיס פוביס" (עמ' 36 לפרוטוקול).

נוכח האמור, מצאתי לא לסטות מחוות דעתו של המומחה, במיוחד לנוכח ההסברים שניתנו, ובהעדר נימוקים כבדי משקל (ראו בע"א 293/88 הנ"ל).

6.זה המקום לציין, שהמומחה לא נאחז בחוות דעתו כבקרנות המזבח, כך למשל אישר, במסגרת חקירתו, לשאלות ב"כ התובע, משהוצגו לו ראיות (בדיקות הדמייה – MRI) לעניין קרע ברקטוס פמוריס (ברגל), כי "בקרע הקטן הזה שקרוב לוודאי קשור לתאונה זה 5%".

נוכח האמור יש להוסיף ולקבוע שנותרה לתובע בתחום האורתופדי, גם נכות בשיעור של 5% לפי מחצית סעיף 51(5)א לתקנות המל"ל, בגין הקרע ברקטוס פמוריס.

7.עוד נקבעו נכויות זמניות בתחום האורתופדי: של 100% למשך כ-3 חודשים, החל מיום 12.9.20 ועד ליום 7.12.20; 60% למשך כ-3 חודשים נוספים, החל מיום 8.12.20 ועד ליום 28.2.21; ונכויות זמניות; 30% למשך חודשיים נוספים, החל מיום 1.3.21 ועד ליום 30.4.21.

8.במענה לשאלות הבהרה מיום 12.6.22, השיב ד"ר ארסבן כי לא תועדה כל תלונה או פגיעה בגין הצוואר, על כן לא נקבעה נכות בנדון. עוד השיב המומחה כי לא מצא חולשה בשרירי כף הרגל, בסיבוב חיצוני של כף הרגל או בכיפוף גבי. עוד צוין כי על סמך הבדיקות והתיעוד הרפואי, כמו גם בדיקת המומחה, לא נמצא חוסר נוירולוגי ולכן קבע המומחה כי אינו רואה צורך במינוי מומחה בתחום הנוירולוגיה.

9.בתחום האורולוגיה- מונה ד"ר אברבנאל יוסף. בהתאם לחוות הדעת, בגין התאונה בתחום האורולוגי הנזק שנגרם הוא קרע חלקי של האשך השמאלי. בגין קרע זה נותח התובע ונותר עם פחות ממחצית נפח האשך. בנוסף, קיימת פגיעה באיכות הזרע ברמה שאינה מאפשרת כניסה להריון בתנאים רגילים, על כן ידרשו התובע ובת זוג לטיפולי פוריות.

עוד קבע ד"ר אברבנאל, שבהעדר סעיף מתאים בתקנות המל"ל למצב של קרע חלקי של האשך, כי יש להתאים הנכות למחצית מסעיף 23(3) לתקנות המל"ל בגין כריתה מלאה של האשך, קרי נכות בשיעור של 10% (מתוך 20% שקובע הסעיף). צוין כי אין מחלוקת כי האשך השמאלי נחבל בתאונה הנדונה וכי היה צורך לכרות מחצית מרקמת האשך שהייתה מרוטשת ולא תקינה.

אשר לנזק בפוריות התובע - נקבע כי קיים מצב של תת פוריות אותה ניתן לייחס לפגיעה באשך (שתי בדיקות זרע שבוצעו לאחר התאונה הנדונה הדגימו ערכים לא תקינים). לתובע ילד מנישואיו הקודמים טרם התאונה הנדונה, ולא בוצעו טיפולי פוריות לצורך כניסה להריון קודם, ויש בכך משום ללמוד על מצב פוריותו שהייתה תקינה לפני התאונה הנדונה. מנגד, המומחה מצא כי לא קיימת בעיה בכל הקשור לזקפה ושפיכה או במנגנון הטלת השתן.

על כן, קבע המומחה נכות בגין הפגיעה בפוריות - 20% לפי סעיף 24(7)(א) לתקנות המל"ל.

סה"כ נקבעו נכויות בגין הפגיעה האורולוגית:10% בגין כריתה חלקית של אשך שמאל, כאמור לעיל; ו- 20% לפי סעיף 24(7)(א), בגין תת פוריות עד גיל 45.

המומחה לא נחקר על חוות דעתו, חוות דעתו לא נסתרה ויש לאמצהּ.

10.בתחום הפסיכיאטריה- מונה מטעם בית המשפט ד"ר גיא אור. על פי חוות הדעת, התובע הגיע לבדיקה בגפו בנהיגה ברכב; מצב רוחו היה מעט מתוח ומדוכדך; בצפייה בסרטון שתיעד את התאונה הנדונה נרשמה תגובה של חרדה ומצוקה (יובש בפה, התנשמות, עליית קצב לב, והתובע נראה חרד). עוד נרשם כי אף לאחר הצפייה בסרטון נראה התובע מתוח עוד זמן רב וביטא דכדוך. מנגד, צוין שהתובע הראה את הסרטון למומחה ביוזמתו ומרצונו.

לא נמצא עבר רפואי רלוונטי, הגם שבבדיקה פסיכיאטרית מחודש 10/21 צוין כי שטרם התאונה היו התקפי חרדה ספורים שחזרו לאחר התאונה. בהתאם לד"ר אור, מאחר שאין עדות נוספת ביחס לעבר רפואי רלוונטי, לא מדובר בתחלואה מתמשכת שמקנה אחוזי נכות בגין העבר.

נוכח התיעוד הרפואי עולה תיאור של תסמינים בתר חבלתיים, חרדתיים ודיכאוניים לאחר התאונה הנדונה. התובע החל לסבול מתסמינים נפשיים ובהם דריכות יתר ותחושה שדברים "רעים" צפויים לקרות; עלייה בתאבון ובמשקל; התקפי חרדה; עצבנות יתר; קשיי ריכוז וארגון; התפרצויות זעם; ירידה בחשק המיני. התובע טופל בטיפול פרטני וקבוצתי וכן בטיפול תרופתי.

על פי חוות הדעת האבחנה היא הפרעת דחק בתר חבלתית במופע חלקי, הפרעת פאניקה ללא אגורפוביה, והפרעת הסתגלות עם ביטויים חרדתיים ודיכאוניים מעורבים. בהתאם למומחה, מתקיים קשר של גרימה בין התאונה הנדונה לבין ההפרעות הנפשיות שתוארו לעיל.

אחוזי הנכות הנפשית נקבעו, בין היתר, בהתאם לתלונות התובע, ממצאי הבדיקה, התיעוד הרפואי, קשיי תפקודו ובכלל זה חזרה לעבודתו בהיקף מלא (על אף שתוארו קשיים), בשיעור של 15% לפי סעיף 34(ב)(2)-(3) לתקנות המל"ל. נכות זמנית- 20% למשך החצי השנה הראשונה שלאחר התאונה הנדונה.

מומחה בית המשפט נחקר על חוות דעתו, הסבירהּ והבהירהּ.

המומחה הסביר כי עלו תסמינים אובייקטיביים של רגישות גופנית חרדתית לזיכרון התאונה; כי לתובע מוטיבציה גבוהה אולם התסמינים מלווים אותו; כך התבטאות הנכות היא גם בחרדות; גם בהימנעויות ; גם בתגובתיות יתר; ירידה במצב רוח או במוטיבציה; יכולה להשפיע גם על יחסים בינאישיים (עמ' 14 לפרוטוקול). המומחה גם הפנה בחוות דעתו למסמכים רפואיים המחזקים את האמור בחוות דעתו ומדגימים (ראו למשל סיכום טיפול בריאות הנפש מיום 7.6.2022; סיכום ביניים מדו"ח שיקום ועוד).

המומחה חזר והבהיר כי לטעמו שיעור הנכות שנותר הוא זה שנקבע. עוד הבהיר המומחה כי בוודאי משמדובר בהערכה, ניתן לומר כי הנכות יכולה להיות קצת יותר גבוהה או קצת יותר נמוכה, אך על פי הערכתו המקצועית זה שיעור הנכות. מצאתי לקבל מסקנותיו של המומחה ולקבוע כי חוות דעתו לא נסתרה וכי יש לקבל את מסקנותיו המקצועיות המבוססות על הידע הרפואי שלו.

11.הנה כי כן, שיעור הנכות הרפואית עומד על 52.78% נכות משוקללת (20% בגין תת פוריות עד גיל 45; 10% בגין כריתה חלקית של אשך שמאל; הגבלה קלה בתנועות עמוד-שדרה מותני בשיעור של 10%; 5% בגין פגיעה ב- SCAPHO-LUNATE LIGAMENT, אשר גורמת לאי יציבות של עצם הסירה; 5% בגין הגבלה קלה בתנועות הקרסול הימני; 5% בגין הקרע ברקטוס פמוריס; 15% בגין נכות נפשית).

הנכות התפקודית ושכרו של התובע 

12.המחלוקת העיקרית בין הצדדים, נוגעת להשפעת נכותו הרפואית של התובע, נכות שאינה פשוטה, על תפקודיו, ובעיקר על שכרו כספּר. כנגזרת מכך שיעור נזקיו, תוצאת התאונה.

13.מבחינה אריתמטית הובאו נתונים לעניין המחזור העסקי משנת 2016.

בשנת 2016 מחזור של 442,967 ₪; 2017 – 479,471 ₪ ; 2018 – 495,279 ₪ , 2019 – 510,641 ₪ ; 2022 – 878,316 ₪; 2023- 841,886 ₪ ובשנת 2024 – 687,548 ₪. מפירוט זה נלמד כי קיימת עלייה במחזור העסקי, למעט בשנים 2020 ו- 2021, ובשנת 2024.

אשר לשכרו החודשי הממוצע – נטו - של התובע – לעניין זה הובאו נתונים רבים. רו"ח קאופמן שהוא רו"ח של התובע, הבהיר והסביר את הנתונים. רוה"ח הבהיר מה היה שכרו החודשי הממוצע של התובע כנגזרת של רווחי החברה, כמו גם המשכורות אותן משך מהחברה שהוקמה על ידו. כך על פי עדותו של רוה"ח, בשנת 2021, לאחר התאונה, במומו, שכרו החודשי של התובע עמד על סך של 12,112 ₪ נטו לחודש (ממאי 2021 לפי הרווחים בחברה). בשנת 2022, שכר נטו של 12,238 ₪ (209,788 רווח שנתי, פחות מיסוי חברה, עמ' 53 לפרוטוקול). ובשנת 2023 כ- 13,760 ₪ (שזה רווחים כלואים של החברה, בהפחתת מיסוי ומשכורת שנמשכה מהחברה – ראו הסברים בעמ' 54-56 לפרוטוקול). בשנת 2024, כך עולה מהנתונים החלקיים שהיו לפני רוה"ח ובית המשפט, שכרו של התובע פחת מהאמור (עמ' 60-62 לפרוטוקול).

14.בכל הנוגע לעברו התעסוקתי של התובע – הרי שזה, כאמור, החל לעבוד כעצמאי כבר משנת 2011, אך רק במרץ 2020, חצי שנה לפני התאונה, פתח מספרה (קודם לכן עבד בביתו). איתרע המזל, ובאותו החודש, מרץ 2020 הוכרז על סגר נוכח מגפת הקורונה. במאי 2020 שב התובע לעבודה, אז הייתה עלייה בכמות העבודה. והנה בספטמבר 2020 קרתה התאונה. בהמשך אותה השנה היו סגרים נוספים כמו גם בתחילת 2021.

15.על פי עדותו של התובע, התאונה והנכות שנגרמה לו כתוצאה ממנה הן אלו שפגעו קשות במסלול קידומו כספר עצמאי ובהכנסותיו. התובע מבקש ללמוד כי רק אלו הן שהשפיעו על מסלול חייו והכנסותיו. מצאתי כי לתאונה ולנכויות משמעות תפקודית תעסוקתית משמעותית, אך לא ניתן להתעלם מהשפעות נוספות שאירעו, ואפרט.

16.נקבע לא אחת שקשה לאמוד השפעת הנכות על שכרו של אדם, במיוחד בכל הנוגע לעצמאיים. מצאתי להפנות בעניין זה לקביעותיו הידועות של כבוד השופט עמית בע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (11.1.2015).:

"ברי כי אין בהכרח זהות בין הנכות הרפואית לבין הפגיעה התפקודית ובין אלה לבין הגריעה מההשתכרות או מכושר ההשתכרות של הנפגע, וייתכנו פערים ביניהן, אם למעלה ואם למטה ... ממכלול הנתונים שיש בהם כדי להשליך על תפקודו ועל השתכרותו וכושר השתכרותו של הנפגע בנסיבותיו הפרטניות, כגון גילו, השכלתו, כישוריו, משלח ידו, עיסוקו לפני התאונה ולאחריה, האפשרויות שעומדות בפניו לנתב בעתיד את עיסוקו במומו, הגריעה בפועל בהשתכרות בעקבות התאונה וכן "מידת השפעתה של נכותו הרפואית על היכולת לעסוק באותו המקצוע ויכולתו לשוב ולעסוק באותו המקצוע ובאותו מקום העבודה בו עבד קודם לתאונה והימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי הנפגע יוכל להמשיך ולעבוד. כן יש לתת את הדעת לנסיבות שונות ונוספות אשר יכולות להשפיע על יכולת התפקוד של הנפגע כגון מצב התעסוקה בשוק הרלבנטי" (ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה בפסקה 8 (25.7.2010)). ... ככלל, כאשר הנפגע הוא בעל עסק עצמאי, הערכת הגריעה בהשתכרותו או בכושר השתכרותו אינה מלאכה פשוטה בשל מספר גורמים. כך, לדוגמה, משיכותיו של הנפגע מהעסק, אם במשכורת ואם בדרכים אחרות לפני התאונה ולאחריה, עשויה להיות מושפעת משיקולים שונים כמו שיקולי מס (ראו, לדוגמה, עניין ביטוח ישיר בפסקה 28). יש לקחת בחשבון מניפולציות חשבונאיות שונות לגבי רווחיות העסק לאחר התאונה, ומנגד, ייתכן כי הכנסות העסק לא נפגעו, אך הרווחיות קטנה או הוצאות העסק גדלו בשל הצורך לשכור עובדים נוספים עקב מגבלותיו של הנפגע בעקבות התאונה. יש לבחון את גודל העסק ואת אופי עבודתו של הנפגע בעסק – אם ניהולית-משרדית גרידא, או שכרוכה בעבודה פיזית, וכיו"ב שיקולים ונתונים שונים. על בית המשפט לקחת בחשבון גם את האפשרות כי לא לעולם חוסן, וייתכן כי בעתיד העסק יפסיק את פעילותו והנפגע ייפלט לשוק העבודה "ככל שהנכות הרפואית גבוהה, גם אם אינה פוגעת באינטלקט וביכולות הקוגניטיבית כהוא זה, אין להתעלם הימנה גם במבט צופה פני עתיד, שכן מעבר לשינויים רפואיים אפשריים, לתנודות כלכליות יוודע לא אחת (אם גם לא תמיד) אפקט מעשי רב יותר כשהמדובר בבעל נכות גבוהה" (ההדגשות אינן במקור- צ.ג.פ).

17.לטעמי, דברים אלו יפים שבעתיים שעה שבמקביל לתאונה מתווספים גורמים נוספים המשפיעים על הענף בו עובד התובע. דוגמה ברורה ומובהקת בענייננו היא מגפת הקורונה והסגרים שהוטלו בעקבות התפרצותה. נדמה כי לא ניתן לבודד את השפעת התאונה או השפעת הקורונה.

יש לדחות טענות התובע לפיהן ההשפעה של המגפה בטלה אל מול השפעת התאונה, או ניסיונו לבודד הכנסותיו לפי חודשים בהם לא היה סגר.

ראשית, גם אם התובע שב לעבודתו במאי 2020, ועבד במרץ עד ספטמבר 2020 אז קרתה התאונה, עדיין ישנה השפעה הן של הקורונה והן של התאונה על ההכנסות באותה שנה. כך למשל ההכנסות בחודש מאי 2020 או בחודש פברואר 2021 בחזרה מהסגרים הם גבוהים יותר, ואין לחשב את שכרו של התובע לפי אותם חודשים בהתעלם מחודשים אחרים. גם התובע עצמו העיד כי בחודש מאי 2020 (חזרה מהסגר) הייתה עלייה גדולה בעבודה.

לא זו אף זו, מדובר בעסק עצמאי שגם לו יש תנודות (ראו למשל ירידה בהכנסות בין שנת 2017 ל- 2018 בניגוד לטענות התובע).

18.בנוסף, הסתבר מהעדויות כי לאחר התאונה התובע שב לעבוד, בהדרגתיות, כפי שנדרש נוכח פציעתו המורכבת, בחודש דצמבר 2020, וכי עד לשובו, קולגות של התובע באו לעזרתו והכנסות שהתקבלו מעבודתם הועברו לתובע עצמו. כך שלא ניתן להעלם מאותם חודשים בעת חישוב המשכורת החודשית. ראו לדוגמה עדותו של מר יוסי שטרית: "לא סיפרתי, זה יותר צבעים וכל מה שהיה צריך לעשות מבלי לגזור, זאת אומרת פנים, צבע גוונים כל הדברים האלה, כי מספרה, את יודעת ספר זה היד שלו, כל אחד ומה שהוא רגיל... חודשיים וחצי, ספטמבר 20 עד דצמבר וקצת (ש. ואז הוא חזר?) כן.... את הכסף הוא קיבל. הכל זה היה בזמן שהוא היה בבית חולים. אז שאלתי אותו אם הוא צריך עזרה עם הלקוחות שלו וכך היה... " (עמ' 73 לפרוטוקול). מעדות זו נלמד כי קולגות של התובע ביצעו עבורו עבודת ספרות וההכנסות התקבלו אצל התובע. בנוסף, כאמור בעדות זו כמו גם במסמכים רפואיים התובע כבר החל לקבל לקוחות בדצמבר 2020. כך שהיו הכנסות ממועד התאונה ועד לסיום שנת 2020 (גם אם לא בהיקף נרחב) לפיכך לא ניתן להתעלם מאותם חודשים בהם לכאורה התובע שהה באי כושר (ראו גם בעדות רו"ח בעמ' 70 לפרוטוקול), ולבצע חישוב, כפי טענת ב"כ התובע, בחלוקה למספר חודשים נמוך יותר.

19.עוד יש לדחות את טיעוני ב"כ התובע, המבקשים לעשות חישובי שכר תוך כדי לוליינות של ממש מהנתונים שהוצגו לבית המשפט. חישובים המבקשים להוכיח כי שכרו של התובע המשיך לעלות וכי יש לחשב את נזקיו של התובע על בסיס שילוש הממוצע במשק.

כך ב"כ התובע מבקשים במקום אחד "לנטרל" מענקי הקורונה מההכנסה (סעיפים 88-91 לסיכומים) ובמקומות אחרים מבקשים להוריד את אותם מענקי קורונה שהוחזרו (סעיפים 132-133 לסיכומים), בדרך דומה לחישובים הבוחנים שכר לפי חודשים שלאחר הסגרים ומתעלמים מחודשים אחרים.

יש גם להזכיר, בהקשר זה של המענקים, כי כלל המענקים (למעט סכום נמוך) הוחזרו. הדבר מלמד, כי על פניו הכנסותיו של התובע בשנת הקורונה דומות לשנת 2019 (באחוז מסוים בהתאם לדין, "הוא עלה ב-20 והרוויח טוב, כאילו מן הסתם, אחרת הוא לא היה מחזיר, שוב, בלי להסתכל על מספרים, אחרת בן-אדם לא מחזיר מענק" (עמ' 71 לפרוטוקול)), אך יש להביא בחשבון, כי עדיין אין מדובר במיקסום שכרו של התובע, וזאת מאחר שכתוצאה מהתאונה לא עבד והיה באשפוז יום למשך תקופה לא מבוטלת (ראו בעמ' 69 לפרוטוקול והתיעוד הרפואי).

20.בכל כלל השיקולים אותם יש להתחשב בכך שהתובע העסיק עובדים נוספים. לטענתו רק בשל התאונה ומגבלותיו. הנתבעת טענה כי מראש הוקמה המספרה עם שלוש עמדות תספורת, ללמדך כי התובע מראש התכוון להעסיק עוד עובדים. התובע מנגד העיד שלא התכוון לשכור עזרה של עוד מספר עובדים מאחר שגם כשסיפר בביתו הוא עבד על מספר לקוחות במקביל "מולטי טסקינג... אני עבדתי על כמה אנשים ביחד, ואגב זה גם מה שהיה לי בבית..." (עמ' 20 לפרוטוקול).

לעולם לא נדע אל-נכון מה היה קורה אלמלא התאונה. אולם, על פניו, אין הדברים כה חד משמעיים. התובע הסתייע בעבר בעזרה ובעובדים גם אם לטענתו "רק לעיתים רחוקות ונדירות" (ראו סיכומים סעיף 103), כשהיה התובע בביתו, משכך סביר להניח שהיה נעזר בעובדים עת עבר לעבוד במספרה. במיוחד כשכלל הראיות לימדו כי התובע ביקש להתפתח ולהרחיב עבודתו ומגוון לקוחותיו. סביר להניח שבחלוף השנים היה התובע נעזר בעוד עובד או עובדת לפחות. מנגד, ייתכן, כי עקב מגבלותיו נדרש התובע להסתייע בעובדים יותר מבעבר.

גם כאן, כמו בשאר המדדים, לא ניתן ללמוד את 'הדלתא' (ההפרש) המדויק שנגרם תוצאת התאונה. ואין לקבל טענות התובע כי יש לפצותו בגין כל שכר העובדים שהעסיק. בל נשכח, כי אותם עובדים גם סייעו בהגדלת המחזור העסקי ובהכנסות המספרה, הכנסות ומחזור מהם מבקש התובע לגזור את שכרו.

21.ואם לא די בכל אותם משתנים הרי שיש להביא גם בחשבון, כי עובר לתאונה, בהמלצת רוה"ח, ונוכח העלייה בהכנסותיו, הוחלט על פתיחת חברה חלף עוסק מורשה המספרה החלה לפעול כחברה ממאי 2021 עד אמצע שנת 2024. הדבר נעשה על מנת לחסוך במיסוי, "הוא הרוויח טוב, זאת אומרת לפני הקורונה, הוא, לא החברה, הוא הרוויח יפה, ואז לא הייתה סיבה שהוא ימשיך לשלם את ה-50%" עמ' 51 לפרוטוקול).

משכך, סביר להניח, כי מצד אחד, כפי טענת התובע, נרשמה עלייה בהכנסות עובר לתאונה, דבר שמלמד על המגמה התעסוקתית והרווחית של התובע. מצד שני, יש בעובדה שהתובע המשיך לפעול באמצעות החברה ללמד שעדיין היה הדבר כדאי, או לכל הפחות הייתה מחשבה כי שכרו של התובע ימשיך לעלות. ולמצער, שהכנסותיו של התובע לא ירדו בצורה חדה.

לעניין זה, בשנת 2024 שונה ההסדר החקיקתי, שכבר אינו מאפשר תכנון מס כזה, ועל כן שונה הדבר. וכפי שהעיד רו"ח קאופמן : "מ-01/01/2025 זה השתנה, יש חוק רווחים הכלואים זה עכשיו השתנה לחלוטין, מי שפתח הוא עכשיו הולך לסגור את החברה, לא משנה" (עמ' 49).

מנגד, נמצאנו למדים, כי החברה נסגרה עוד טרם שנת 2025, בסביבות יוני 2024, הן נוכח המצב התחיקתי האמור, והן מאחר שנוכח משכורתו של התובע, והרווחים לא היו כאלו שדווקא הצריכו הקמת החברה : "כן, התכנון היה שהוא עולה והוא מתכוון לעלות, והוא מתכוון לגדול, ואז התכנון היה שהוא ירוויח סכומים יותר גבוהים, לא יודע, 400 500 אלף, לפחות ככה, אני מעריך, אחרת אין סיבה לפתוח חברה. עכשיו, אם אנחנו רואים שהוא הרוויח 10000 שקל, 12000 שקל 14000 שקל בחודש, אז כמובן שאין סיבה להחזיק חברה,... יש לוח ניכויים שמזה מורכבות מדרגות המס, מופיעות בלוח ניכויים, ואז לוח ניכויים אומר עד 70000 שקל 10%, אחרי זה עד 100000 שקל 14% .... 20%. עכשיו, מי שמגיע להכנסות של 180000 שקל או פחות אין לו סיבה בכלל לחשוב על חברה, נכון? כי הוא במדרגות מס יותר נמוכות ממס החברות בכלל, נכון? אז כן, אם XXX לא הגיע לסכום של 300 400 אלף שקל רווח אז בגלל זה עשינו את זה ביוני 24".

22.כאמור על פי עדותו של רוה"ח שכרו של התובע, נטו עלה, אך מסגרת שכרו היא סביב – 14,000 ₪ נטו לשנת 2023, במומו.

ב"כ התובע ביקשו שלא לקבל את עדותו של רו"ח קאופמן לעניין שכרו של התובע, על אף שהוא רוה"ח של התובע. ראשית, מאחר שהשכר אליו התייחס רוה"ח נגזר מהמס שהוטל בפועל ולא לפי חוק הפלת"ד.

לעניין זה, אמנם גריעה בכושר השתכרותו של התובע, לעתיד, יבוצע בהתאם לחוק הפלת"ד (עפ"י תוכנת משערכת), אולם נתונים אלו שהובאו על ידי רוה"ח יש לבחון נכון מועד התרחשותם כפי שגם נבחן שכרו של התובע עובר לתאונה. כפי שגם לא נבחן שכרם של העובדים שהתובע נאלץ להעסיק, לטענתו, לפי חוק הפלת"ד, אלא לומדים על ההוצאות של המספרה ושכרם של העובדים כפי שניתנו בפועל.

שנית, טענו ב"כ התובע כי יש להתאים את הנתונים לחודשים אותם עבד התובע בפועל.

כפי שהוסבר מעלה, יש לבחון את כלל הנתונים ולהתייחס אליהם, אך לא לבצע חישובים רק על מנת להגדיל שכרו של התובע, תוך התעלמות מנתונים אחרים. כך גם יש להתעלם 'מהנחות יסוד' שנבנות על בסיס חישובים ספקולטיביים. כך למשל ישנה הנחה כאילו ההכנסות הן בשיעור של 30% מהמחזור דבר שלא הוכח (ראו לדוגמה סעיף 101 לסיכומים). כך גם למשל יש טענה לירידה במוניטין של התובע, ירידה שלא הוכחה כלל ועיקר. גם אם היו לקוחות שעזבו את התובע אין זה מלמד שלא היו עוזבים את התובע ממילא, כפי שיש לקוחות חדשים לתובע. בכל מקרה, אותם לקוחות, ואף לא חלקם, לא זומנו ליתן עדות מה המניע לעזיבת התובע (ראו רשימת לקוחות נספח 6 לבקשת התובע מיום 23.1.25 (שזה בעצם נספח 21 שנשמט מתיק המוצגים)). בדרך דומה אין 'להתעלם' מחודשים לצורך חישוב שכר התובע. לא ניתן להתעלם מחודשים בהם התובע חזר לעבוד, אין להתעלם מחודשים שהתובע קיבל שכרו מעבודתם של אחרים עבורו, ואין להתחשב רק בחודשים בהן היו הכנסות גבוהות גם בשל סיום סגר כזה או אחר.

מנגד, מצאתי לדחות טיעוני הנתבעת, המתייחסות לגידול במחזור ההכנסות כמדד לאי תפקודיות הנכות. הוסבר על ידי רואה החשבון כי התובע נאלץ להעסיק עובדים נוספים. מה שלא נעשה עובר לתאונה.

23.נתון נוסף שיש להביאו בחשבון עת נבחנת הגריעה בכושר ההשתכרות של התובע – ואותו גם נמצאנו למדים, מכלל הנתונים, ובפרט מעדותו של רוה"ח קאופמן, ששכרו של התובע במומו לא היה בהתאם להכנסות שהתובע השתכר קודם לכן, לא מבחינת הכנסה בכלל ולא מבחינת הצפי שהיה נוכח העלייה בשכרו בשנים קודם לכן.

כך לפני התאונה, היה שכרו (במעוגל), בשנת 2017, סך חודשי של כ- 17,000 ₪ (הכנסה שנתית של כ- 206,000 ₪); בשנת 2018 – כ- 16,500 ₪ (הכנסה שנתית של כ- 198,000 ₪) ובשנת 2019 כ- 17,900 ₪ (כ- 215,000 ₪ הכנסה בשנת 2019) (ראו עדותו של רו"ח קאופמן בעמ' 67-68 לפרוטוקול) . מסכומים אלו יש להוריד מס (מס רגיל כעוסק מורשה ועל פי הדוחות שהוגשו), ולהצמידם - כ- 18,000 ₪ נטו (ראו סכומים דומים לחישובי הנתבעת בסעיף 66 לסיכומיה, רק שנדרש להצמידם נכון להיום). ככל שמגמת העלייה בשכר הייתה נמשכת, שכרו של התובע היה מאמיר אף מעלה מהאמור.

אולם, גם אם נתחשב במעבר למספרה; בהעסקת עובדים נוספים; במשבר הקורונה ועוד; עדיין עסקינן בירידה בשכר אל מול שכר של כ- 14,000 ₪ נטו (בשנת 2023). ירידה של עשרות אחוזים.

24.הדבר גם מתיישב עם נכויותיו של התובע – גם לאחר שמבודדים את אותן הנכויות שיש בהן תפקודיות-תעסוקתית.

חשוב להבין- כלל נכויותיו של התובע יש להן משמעות והשפעה על התובע. אולם יש לבחון את ההשפעה התפקודית-התעסוקתית של הנכויות, תוך שקלול כלל הנתונים ההשתכרותיים שנדונו לעיל, כמו גם ההשפעות התפקודיות תעסוקתיות של הנכויות הרפואיות כפי שמתייחסים אליהם המומחים שמונו מטעם בית המשפט.

טענות הצדדים- מבחינת התובע כלל הנכויות הן נכויות תפקודיות המשפיעות על השתכרותו, ומבחינת הנתבעת מרבית הנכויות אינן תפקודיות כלל ועיקר.

25.בכל הנוגע לנכות האורולוגית – מצאתי כי אין לקבל טיעוני ב"כ התובע שמדובר בנכות תפקודית המשפיעה על כושר ההשתכרות.

אכן, ישנן פעמים בהן יש לנכויות האורולוגיות השפעה על כושר ההשתכרות – בדומה למקרים שהובאו על ידי ב"כ התובע בסיכומיהם – לדוגמה במקרים של נכויות 'גסטרו' המצריכים תנאי הגיינה מסויימים; תכיפות במתן שתן וכיו"ב; או אפילו במקרים מסויימים של הפרעות בזקפה. אין הדבר דומה לענייננו. במקרה שלפנינו הנכות המשמעותית היא בגין פגיעה בפוריות שאין בגינה דבר להפרעה תפקודית בעבודה כך גם בכל הנוגע לכריתה חלקית של אשך.

26.אשר לתפקודיות בגין הפגיעה הנפשית – כאן מצאתי כי בניגוד לטענת הנתבעת, הנכות הנפשית היא נכות שיש לה משמעות בתפקודו של התובע בעבודתו ומשפיעה במישרין על הגריעה בשכרו.

כפי שעלה מחוות דעתו של המומחה בתחום הפסיכיאטרי, ומעדותו של המומחה בבית המשפט, חלק אינהרנטי מהגדרת הנכות הפסיכיאטרית וקביעת שיעור הנכות נובע מההשפעה התפקודית שלה על כושר העבודה. וכך העיד המומחה ביחס לסעיף הליקוי ולהשפעת הנכות:

"[הסעיף- צ.ג.פ] אומר הגבלה קלה עד בינונית של כושר העבודה... החלטה על מהו התפקוד המדויק זה לא בתחום מומחיותי אני עושה הערכה קלינית מה הוא אומר המצב הנפשי שלו מה הוא אומר הוא מה הוא יכול להגיד על העבודה ואני אוסף איזה שהם נתונים שאני יכול לקבל מתוך מה שהוא מתאר, כלומר גם כמה שעות גם איך הוא מצליח לעבוד אבל גם איך הוא עובד בתוך העבודה, זאת אומרת לא רק מספר שעות אלא מה קורה בתפקוד שלו למשל שהאיש מתאר אם זה מתואר בתיעוד שהוא מדי פעם מתעצבן על לקוחות מה שלא היה לו פעם ... מתואר מספר פעמים שהוא ... התסמינים הנפשיים שלו זה שסף הגירוש (צ.ל – גירוי – צ.ג.פ) הוא נמוך והוא נוטה להתעצבן וזה פחות טוב לתפקוד כשאתה מתעצבן על לקוחות אם אתה ספר, זה דוגמא , יש עוד דוגמאות" (עמ' 15 לפרוטוקול מיום 26.1.25).

"הוא תיאר שיש לו קשיים בתפקוד הוא גם אמר שהוא שכר עובדים שהוא לא היה צריך לעשות קודם, וקשיי תפקוד כמו שאמרתי ציטטתי לך קודם מהתיעוד מתוארים גם בתיעוד" (עמ' 19 לפרוטוקול).

"אני יכול להגיד איך זה מתבטא מבחינת התסמונת הנפשית, זה מתבטא בזה שיש לו חרדות יש לו הימנעויות מסוימות יש לפעמים תגובות יתר לפעמים יש לו ירידה במצב הרוח ירידה במוטיבציה למרות שבסך הכל יש לו מוטיבציה זה יכול היה להביא איזשהו, מתקשה ביחסים בין אישיים מתקשה ביחסים הזוגיים הדברים מהסוג הזה" (עמ' 28 לפרוטוקול).

עדות זו של המומחה מתיישבת גם עם עדותה של בת זוגו של התובע:

"או-קיי אז הוא יכול להגיע פתאום הביתה ולהגיד שהוא ביטל לקוחות ושלא מתאים לו לראות אף אחד והוא מסתגר בחדר, זה לא קורה המון אבל זה קורה, זה קורה לו, זה דברים שמתוך השבוע ימים בשבוע? לפחות יום אחד זה קורה עדיין, זה הולך ונהיה יותר טוב, אני מאוד מקווה שזה גם יהיה הרבה יותר טוב, אבל זה לא זה, זה בגדול... " (עמ' 82-83 לפרוטוקול)

וראו גם בעמ' 77 : "זה השעות שלו אבל הוא הרבה מבטל, זה לא ממש נקרא שהוא עובד".

הדברים מתיישבים גם עם תיעוד רפואי שצורף, ראו לדוגמה תיעוד שצוטט בחוות דעתו של המומחה בתחום הפסיכיאטרי (ראו כדוגמה - סיכום טיפול CBT 7.6.22 "צעק על עובד אחד..."; רישום ביקור פסיכיאטריה מיום 29.6.22 "מתאר כי חווה התפרצויות זעם, כעס ועצבים ש"מתפוצצים לפתע, על לקוחות, על חברים, על אמו. במהלכם צועק... חווה התקפי חרדה בין פעם לארבע פעמים בשבוע... " ראו אזכורים בעמ' 21, 22 לחוות דעת המומחה).

ראו גם בעדותו של התובע:

"בסופו של דבר מה היה לפני ומה הייתי מסוגל לפני לבד ביכולות שלי, היום אני לא מסוגל ביכולות שלי לעשות את אותו דבר, ואם זה מה שהגעתי יכולתי להגיע להרבה יותר, הרבה הרבה יותר, זה לא מצחיק... זה החיים שלי, אני יכולתי להיות במקום אחר לגמרי, לגמרי לגמרי,... אני נילחם בשיניים לתפוס ולשמור כל לקוחה וכל לקוחה בשביל שתישאר, ועוזבות, ועזבו, וכן, יש חדשות, אבל גם את זה אני מנסה לשמור, זה לא פשוט, זה להילחם בכאבים, זה להילחם במצב הנפשי שלי, זה להילחם בהמון דברים כל היום, אז מה אני מסוגל היום? יכולתי הרבה יותר, הרבה הרבה הרבה יותר" (עמ' 26 לפרוטוקול),

ובתצהירו:

"אני סובל מאז התאונה גם מעצבנות יתר, שיוצאת על לקוחות לפעמים, ... מקשיים בריכוז ובארגון...".

מכל אלו עולה כי יש משמעות תפקודית תעסוקתית לנכות בתחום הנפשי. אני סבורה כי שיעור הפגיעה בכושר ההשתכרות זהה לנכות שנקבעה כנכותו הצמיתה בתחום הנפשי.

27.אשר לנכות בתחום האורתופדי – המומחה העיד כי לנכות האורתופדית הנוגעת לפגיעה ברצועה בשורש כף יד שמאל אין משמעות תפקודית תעסוקתית, על אף שקבע בגינה 5% נכות. במיוחד הדגיש המומחה הדברים לאחר שראה את התובע בעבודתו כעולה מסרטון שהוצג לו (סרטון שצולם על ידי חוקרת):

"המשמעות זה שבדרך כלל הוא גורם לאי יציבות במפרק או שורש כף יד, אז אצלו במיוחד זה ב-MRI ראינו שיש, מבחינה קלינית לא הבחנתי בזה... לא מצאתי קלינית שיש אי יציבות,... הנכות שנתתי בגלל הקרע, זאת אומרת זה קיים, ... [טווח מוגבל – צ.ג.פ] מזערי, על זה לא התייחסתי כבעיה רצינית. ... ובעבודה ראיתי שהוא עובד די,... חופשי... כרגע לא, כרגע הקרע, ההגבלה שראיתי בכף יד היא מזערית מאוד, זה לא,...אבל ראיתי את העבודה שלו בסרטון שהוא עובד די טוב,... במצבו היום עם ההגבלה הקטן הזה זה לא משמעותי" (עמ' 33-34 לפרוטוקול).

אשר לנכות בגב (10%) – הנכות נקבעה בשל הגבלה שנותרה לתובע בגב כתוצאה מהתאונה, כמו גם כאבי גב : "היה כאבי גב מההתחלה" (עדותו של המומחה, עמ' 45 לפרוטוקול). נדמה שאין חולק כי אותה הגבלה, במיוחד שהיא מלווה בכאבים מגבילה את התובע בעבודתו. דברים דומים נקבעו ביחס להגבלה בתנועות הקרסול (5%).

28.זה המקום לציין, כי על פניו התובע, בכוחות רבים, מתאמץ להתגבר על ההשפעות התפקודיות של נכותו ואף בהיבטים רבים הוא צולח זאת. מנגד, אין להתעלם מהנכויות שנקבעו להן יש משמעות תפקודית אינהרנטית.

נוכח דברים אלו נפנה לשומת הנזק.

נתונים: 

תאריך לידהX.X.1979 גיל כיום 46

תאריך תאונה11.9.2020גיל במועד התאונה41

נכות רפואית משוקללת52.78%ימי אשפוז 92

נכות תפקודית משוקללת 30%

כאב וסבל – 

29.על פי הנתונים – יש לפצות בגין כאב וסבל על פי החוק והתקנות בסך של 145,300 ₪ (במעוגל). מסכום זה יש להפחית השתתפות עצמית בסך של 25,000 ₪.

הפסד שכר לעבר – 

30.מדובר בהפסדים לעבר, ועל כן יש צורך בהוכחה פרטנית של ההפסדים.

נוכח המורכבות שתוארה לעיל, ישנו קושי אינהרנטי בהוכחת סכומים מדויקים, מאחר שהייתה השפעה של גורמים רבים על הכנסותיו של התובע.

כפי שאותם משתנים רבים מקשים על קביעת שכר מדויק שממנו יש לגזור את הפיצוי לתובע, הרי שאותם משתנים גם משפיעים על חישוב אריתמטי מדויק של ההפסדים שנגרמו לתובע.

ננסה לבחון ההפסדים שנגרמו לתובע על פי העדויות שהונחו -

ממועד התאונה בספטמבר 2020 ועד דצמבר 2020 – התובע נעזר בעמיתיו. אחד מחבריו למקצוע העיד כי הם ניסו לסייע לתובע על מנת שלא יפגע יותר מדי כלכלית. מדובר כמובן בעזרה ולא החלפה מלאה של התובע במספרה. בתקופה זו חלה ירידה בהכנסותיו של התובע (ראו עדותו של רו"ח קאופמן לעניין זה). התובע החל לשוב לעבודתו בחודש דצמבר 2020, אך הדבר היה בצורה חלקית.

על כן מצאתי לפצות את התובע בגין התקופה שמהתאונה ועד 31.12.2020 –בסך של 30,000 ₪ (סכום המתאים לסך חודשי של כ- 18,000 ₪ * 2.5 בהפחתת הכנסות שהתקבלו, הסכום כולל הפרשי ריבית).

אשר לתקופה משנת 2021 – מצאתי, כאמור, כי לתאונה ולנכות שנותרה לתובע יש השפעה תפקודית על השתכרותו של התובע, כמו גם על היקף עבודתו. מחד גיסא, התובע עבד והשתכר, ואף מחזור ההכנסות גדל, אך מאידך גיסא, שכרו לא עלה בהתאמה, התובע נאלץ להעדר מעבודתו, התנהגותו מול לקוחותיו מושפעת מנכותו הנפשית, התובע נאלץ לעתים להעדר מעבודתו, והוא אף נאלץ להעסיק עובדים, לכל הפחות בהיקף גדול מזה שהיה מעסיק אלמלא התאונה ונכותו.

נוכח האמור, ומאחר ש"לעתים, הפסדי השתכרות בעבר - אלה שמאז התאונה ועד למועד פסק הדין - הינם בגדר נעלם, רב בהם הנסתר על הנגלה, ואין לחשבם במדויק... בנסיבות כאלה, כשאין נתונים מספיקים לגבי הבסיס לחישוב מדויק של הנזק, אך עם זאת ברור שנגרם לתובע הפסד השתכרות, אין לשלול מהתובע את הפיצוי המגיע לו, אף אם בית המשפט נאלץ לקבוע את הפיצוי בדרך אומדן. דרך חישוב כזו של אומדן גלובאלי לגבי הפסד השתכרות בעבר נתקבלה כבר בעבר על-ידי בית-משפט זה, כשנראה היה לבית המשפט שלא היה בה לקפח (ראה לדוגמה את פסק-דינו של השופט, כתוארו אז, שמגר בע"א 348/78 [8] בעמ' 663..." (ע"א 448/87 המרמן קבלן בנין נ' חסן פד מג (3) 810 (1989)).

נוכח האמור, מצאתי להורות על פיצוי גלובלי בסך של 120,000 ₪ בגין תקופה זו שעד מתן פסק הדין (הסכום כולל הפרשי הצמדה וריבית).

גריעה בכושר ההשתכרות

31.יש לפסוק לתובע חישוב אריתמטי, הלוקח בחשבון נכות תפקודית של 30%, שממילא מביאה במסגרתה רכיב הערכתי לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, ושכר של 18,000 ₪ נטו, עד גיל 70 (עצמאי) סך של – 1,121,000 ₪ (במעוגל).

זה המקום לציין כי לא התעלמתי מטיעוני ב"כ התובע כי שכרו היה אמור להשתבח עם השנים כפי שקרה עד התאונה, אולם הדבר לא מביא בחשבון גם את תהפוכות השנים והגורל, כמו גם אירועים שפקדו אותנו, הן בעבר והן לאחרונה. מנגד, מצאתי כי אין לחשב את בסיס השכר כפי שהוא כיום, כשלדידי ברור הוא כי אותות התאונה משפיעים על כושר השתכרותו של התובע, ושכרו כיום נמוך, בין היתר, נוכח מצבו התפקודי.

הפרשי פנסיה

32. ככלל, תשלום בגין הפסדים על הפרשות פנסיה – חל לגבי שכירים ואינו חל לגבי עצמאיים. וזאת מאחר שהוא בעצמו מפריש מתוך משכורתו שלו. נכון שבהתקיים הוכחה פרטנית אינדבידואלית, לגבי הפסד מבורר של הפסדי פנסיה גם לגבי עצמאי, תתכן פסיקה בגין הפסדים כאמור, אך בנסיבות המקרה לא הוכחה תשתית כזו, אדרבא, התובע עצמו טוען להפרשי פנסיה על בסיס טיעון גנרי כללי ולא על בסיס הוכחה פרטנית כאמור.

עזרת הזולת

33.לאחר התאונה התובע נזקק לסיוע בפעולות היומיומיות, וכחודש היה התובע מרותק לכסא גלגלים. לאחר מכן נזקק להתניידות עם הליכון, ולאחר מכן לתקופה מסויימת לנזקק לקביים כשנדרש להליכה למרחקים ארוכים.

בתקופה הסמוכה לתאונה סייעה בידו בת זוגו (שהגיעה למתן עדות), הסיעה אותו וטיפלה בו כשנדרש לכך. וכך העידה בת הזוג :

"אני הייתי עם [שם התובע] כל הזמן, לא נחתי לרגע, אני לא יכולתי לעזוב אותו, הוא היה נכה או קיי? הוא היה בכסא גלגלים, הוא היה כאוב, הוא היה כעוס, הוא היה מתוסכל, הוא היה בוכה, אי אפשר להשאיר בן אדם כזה לבד בבית. אני סעדתי אותו, אני קילחתי אותו, אני עושה את כל מה שצריך בבית ואני צריכה גם לעבוד ולפרנס את המשפחה שלי, את הילדים שלי, ....

מיום התאונה היינו 3 חודשים בבית חולים, ואחרי כן עוד איזה 3 חודשים, משהו כזה פחות או יותר, בבית, ואז כזה את יודעת, העבודה וזה פה ושם, אני הסעתי אותו תמיד, אני מדברת אפילו על שנה אחורה למקומות, הוא לא היה מסוגל לנסוע ברכב בכלל, לא מדברת בטח לא מוניות וכאלה, אבל הוא לא היה מסוגל לעשות נסיעה...

(ש. אבל היום הוא יכול ? ) היום כן, הוא לא היה מסוגל,...

(ש. או-קיי הוא בעצם עצמאי... כן" (עמ' 81-82 לפרוטוקול),

הסתבר כי עובר לתאונה בת הזוג לא גרה עם התובע באותו הבית "בת זוגו מתגוררת בביתה. גם היא גרושה עם ילדים. הם מתראים בשלישי ורביעי ובחמישי לסירוגין ובסופי שבוע" (מחוות דעתו של ד"ר אור). על פי עדויות התובע ובת זוגו לאחר התאונה וכתוצאה ממנה עברה בת הזוג להתגורר עם התובע על מנת לסייע לו. כיום משילדיה בגרו הם גרים ביחד. עוד עלה מעדותה של בת הזוג, ומשאר הראיות, זה תקופה ארוכה שהתובע אינו נזקק לסיוע בפעולות היומיומיות, והוא עובד במשרה מלאה.

34.מכלל האמור מצאתי ליתן פיצוי בגין עזרת צד ג', לתקופה הסמוכה לתאונה עד היום סך של 35,000 ₪ (כ- 2,000 ₪ לחודש לשמונת החודשים הראשונים, וכ- 420 ₪ לשאר החודשים).

לעתיד, ומאחר שכיום התובע עצמאי, אולם יש להניח כי יזקק מדי פעם לסיוע כזה או אחר בגין נכותו, בעיקר האורתופדית, מצאתי לפסוק כ- 100 ₪ לשבוע (כשעתיים שבועיות), קרי 420 ₪ לחודש, קרי 115,000 ₪ (במעוגל) לעתיד.

35.אשר להוצאות בגין קנאביס – הוברר כי התובע צורך קנאביס – שאושר לו במסגרת טיפולית. הדבר גם עולה מחוות דעתו של ד"ר אור. כך גם אישר ד"ר ארסבן בחקירתו (עמ' 44 בכל הנוגע לטיפול בכאב) התובע העיד כי הוא צורך את מלוא הטיפול שאושר לו וכי לאחרונה המינון אף עלה. הוגשו רישיון לקנאביס רפואי כמו גם קבלות.

לאחר שהתחשבתי בכך שהטיפול בקנאביס הפך למקובל בשנים האחרונות כמו גם לאישור שניתן על ידי הרופאים המטפלים, ולדברי מומחי בית המשפט, ומאחר שהוכחו הוצאות בעבר (גם אם לא בסכום לו עותר התובע), בהיתרים שניתנו לתובע ולפסיקה העדכנית הנוגעת להחזר הוצאות בגין קנאביס, כמו גם בכך שלא הוכח כי היה ניסיון לקבל החזרים ולו חלקיים מקופת החולים, ובפסיקה הנוהגת בעת האחרונה, מצאתי לפסוק סך גלובלי בגין רכיב זה בסך של 120,000 ₪.

36.הוצאות בגין טיפולי פוריות – התאונה גרמה לפגיעה בפוריות התובע. עם זאת ועל אף שבת-זוגו של התובע העידה כי הם רצו להביא ילד משותף; ועל אף שפנו עובר לתאונה לבחון אפשרות זו; לא הוצגו לי מסמכים או אישורים כי נכון להיום התובע פנה לממש אפשרות זו. לכך יש להוסיף כי כיום התובע בן 46 ובת זוגו בת 50. משכך ומשקיימת פגיעה רפואית אך לא הוכח כי פגיעה רפואית אפשרית זו תוביל לפגיעה כספית ממשית, וכי הזוג לא הביאו הדברים לכדי התחלה של מימוש מאווייהם אין מקום לפסוק בגין הוצאות כאמור.

37.הוצאות בגין טיפולים פסיכולוגיים הוצאות נסיעה מוגברות וטיפולים רפואיים נוספים - בהתאם לחוות דעתו של ד"ר אור בכל הנוגע לטיפולים פסיכולוגיים נדרשים, העובדה שהתובע נדרש ויידרש להוצאות נסיעה מוגברות כמו גם לטיפולים נוספים – כמו גם כדורים נגד כאבים או תכשירים כאלו ואחרים, מצאתי לפסוק בגין אב נזק זה לעבר ולעתיד סך גלובלי של 50,000 ₪.

38.סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובע סך של 1,711,300 ₪. כמו כן הנתבעת תשלם הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד כדין.

39. מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.

ניתן היום, ב' סיוון תשפ"ה, 29 מאי 2025, בהעדר הצדדים.