פלוני נ' אלכסנדר טסלנקו ואח'

תביעה בגין נזק גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, התשל"ה-1975.

המחלוקת היא בשאלת הנזק בלבד.

א. מבוא:

1.התובע יליד 1977, נשוי ואב ל - 4 ילדים (היום בני 3,8,15,18) נפגע בתאונת דרכים ביום 12.11.17, כהולך רגל (בן 40 במועד התאונה, בן 44 היום).

2.התובע נפגע במרפק יד שמאל (שבר בראש הרדיוס), בשורש כף יד ימין (שבר ללא תזוזה), ובקרסול שמאל (שבר פתוח בגינו נותח, והותקנה מערכת קיבוע חיצוני לתיקון השבר).

התובע היה מאושפז ממועד התאונה ועד ליום 3.12.17.

בהמשך אושפז פעם נוספת מיום 21.3.18 ועד ליום 23.3.18 (ניתוח להוצאת בורג בקרסול).

3.מונה בהסכמה מומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורטופדי – ד"ר רינות שקבע את הנכויות הבאות: מרפק שמאל – 10%, שורש כף יד ימין – 5%, קרסול שמאל – 20%, צלקות – 10%, ראה פירוט בהמשך.

נכותו הרפואית המשוקללת של התובע בהתאם לקביעות המומחה בחוות דעתו הינה 38.44%.

4.עובר לתאונה עבד התובע כנהג משאית.

התובע טוען כי עבד כנהג עצמאי, ואילו הנתבעת מבקשת לקבוע כי עבד כשכיר – התייחסות מפורטת ראה בהמשך.

5.בישיבת ההוכחות שהתקיימה נשמעה עדות התובע, נחקר המומחה הרפואי שמונה, והצדדים סכמו טענותיהם בע"פ.

מטעם שני הצדדים הוגשו חוות דעת של רואי חשבון המתייחסות להכנסות התובע, ולשאלת מעמדו כעובד עצמאי או שכיר. בהסכמת הצדדים הוגשו חוות הדעת כראיה, תוך ויתור על חקירות נגדיות של המומחים.

ב. התובע עצמאי/שכיר ?