א. בוצע מעשה מכוון.
ב. מטרת המעשה הייתה לגרום נזק לגופו או רכושו של אותו אדם.
ג. הנזק נגרם כתוצאה ישירה מן המעשה המכוון.
בפסיקה פורש התנאי הראשון "בוצע מעשה במתכוון", באופן דווקני ובמובן הצר, לפיו מדובר בכוונה פלילית המתבטאת במודעות בפועל לטיב הפיזי של ההתנהגות לקיום הנסיבות ולאפשרות גרימת התוצאה וכן ברצון שתוצאה זו אכן תיגרם.
השימוש ברכב צריך שיעשה ככלי לגרימת הנזק, כאשר ישנו רצון פוזיטיבי של ממש בהשגת תוצאה אשר משמעה פגיעה בגופו של אדם. רצון זה או הכוונה הפלילית לממש רצון זה, נבדקת בהתנהגותו של נוהג הרכב ולא בזו של הנפגע (ראה: ספרו של כב' השופט א.רבלין , תאונות דרכים, תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים, מהדורה רביעיתף עמ' 337-336).
ואפנה לרע"א 1117/09 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' יעקב בלבן (21.9.09) (להלן:"פרשת בלבן") שם נקבע :
הרציונאל של החזקה הממעטת העוסקת בתאונה במתכוון הינו להוציא מגדר חוק הפיצויים מקרים בהם, למשל, הרכב מהווה כלי נשק לפגיעה בזולת, להבדיל משימוש תחבורתי, מקרים בהם אין בין האירוע לבין סיכון תחבורתי שהתממש, ולא כלום. (ראה: ע"א 2199/99 עזבון לזר נ' רשות הנמלים והרכבות פ"ד נו(1) 938,952, תא (ב"י) 7529-04-17, פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (16.2.2022)).
בפסיקה נקבע כי אותה "כוונה" הנדרשת בהתאם לחוק הפיצויים על מנת שהאירוע יכלל בחזקה הממעטת ויוצא מגדר החוק, איננה חופפת או זהה למבחן שקבע הדין הפלילי באמצעות קביעת רף ראייתי הדורש מודעות לאפשרות קרובה לוודאי לגרימת התוצאה, מאחר שדרישה זו אינה עולה בקנה אחד עם תכליתו הסוציאלית של חוק הפיצויים והאופן בו הגדיר מהי תאונת דרכים, שאם לא כן, יביא לתוצאה לא רצויה של שלילת פיצויים במקרים בהם הפגיעה נובעת במישרין מן הסיכון התחבורתי, הגם אם מדובר בנסיעה פרועה המסכנת אחרים, במטרה להפחיד ולהטיל מורא או להפריע את נסיעתו החופשית של הזולת, כמו במקרה שלפנינו.
-
גרסתו של התובע כפי שנמסרה בתצהיר עדותו הראשית, לפיה לא מדובר בתאונה עקב מעשה מכוון, לא נסתרה גם לאחר חקירתו הנגדית.
התובע העיד בחקירתו הנגדית כי התאונה ארעה כתוצאה מזגזוג של רכב התובע בכביש, שסטה ימינה ופגע בו. (עמ' 23 לפרוטוקול ש' 12-14 ו-ש' 20-24).
-
בחקירה הנגדית הופנה התובע להודעתו במשטרה שם מסר : "ראיתי את הרכב עוצר ואז את שתי ידיו של הבחור על ההגה והוא משך את ההגה ימינה ונכנס בי",
התובע הסביר במענה כי במשטרה מסר שרכב התובע סטה ימינה, אולם לא אמר שם כי הדבר נעשה במכוון על מנת "להיכנס בו" או לפגוע בו.
הסביר כי כפי שעולה מסרטון המתעד את התאונה, הן התובע והן רכב התובע זגזגו בכביש קודם לתאונה, וכנראה במהלך ה "זגזוג" סטה הרכב ימינה ופגע בו בטעות. (עמ' 24 לפרוטוקול ש' 1-18, עמ' 25 לפרוטוקול ש' 1-9).
-
בחקירה הנגדית של התובע מטעם הנתבעת 1, הוצגה לתובע טענה כי לפני שהגיעו לכיכר ובטרם התאונה, זגזג הרכב לעברו ופגע ברגלו של התובע. בא כוח הנתבעת 1 טען כי בסרטון ניתן לשמוע את התובע צועק זעקה של כאב "איי".
התובע הכחיש פגיעה ברגלו, וטען כי אם היה נפגע ברגלו מהרכב היה נופל ממנה.
"צעקתי היי אולי לא איי, הוא לא פגע בי ברגל. " (עמ' 329 לפרוטוקול ש'1- 15).
-
עדותו של התובע בחקירתו הנגדית נמצאה על ידי בית המשפט קוהרנטית וסדורה התומכת בגרסה שמסר ביום התאונה בהודעה שנגבתה במשטרה ותואמת עדותו בתצהיר עדותו הראשית.
-
אין בידי בית המשפט לקבל טענת הנתבעת 1 כי מדובר בגרסה העומדת בסתירה לגרסה הראשונית או גרסה מתפתחת.
כבר בהודעה במשטרה עלה כי בין התובע לבין נהג הרכב התגלע במהלך הנסיעה בכביש ויכוח על אי מתן זכות קדימה.
העובדה שהתובע השתמש בהודעה במשטרה במילה רכב התובע "סטה" לעברו ולא "זגזג", אין בה כדי ללמד כי מדובר היה באירוע תאונה מכוון.
סרטון מצלמת הרכב תומך בכך ששני הנהגים זגזגו בכביש וסטו לאורך מסלול הנסיעה זה לתוך נתיב נסיעתו של האחר על מנת להפריע לנסיעתו של האחר, כאשר התאונה והפגיעה ארעה כאשר הרכב סטה ימינה בתוך מעגל תנועה.
-
בניגוד לטענת הנתבעת בסיכומיה, בעדותו של התובע במשטרה אין כל אמירה ממנה ניתן ללמוד כי התאונה נגרמה במכוון. התובע אומנם העיד במשטרה כי נהג הרכב משך את הגה הרכב ימינה סטה ופגע בו, אולם אין בעובדה זו כדי לשלול כי היה זה חלק מהנהיגה הפרועה של שני הנהגים שזגזגו בכביש, כך לא ניתן להסיק כי מדובר בסטייה שנועדה לפגוע בגופו או רכושו של התובע.
-
הנתבע 2, נהג הרכב נחקר חקירה נגדית על תצהיר עדותו הראשית (עמ' 70 לפרוטוקול). בחקירתו הנגדית העיד כי נסע עם רכבו בנתיב השמאלי והתובע על אופניו בנתיב הימני, כאשר שני רכבים עמדו בחניה כפולה בנתיב הימני וחסמו אותו, כך שהתובע נכנס לנתיב שלו עבר באמצע בצמוד לרכבו, דבר שהבהיל והלחיץ אותו.
על פי עדותו בהמשך הנסיעה זגזג התובע לכיוונו והוא זגזג לכיוונו של התובע, ובטעות פגע בתובע והעיף אותו מאופניו. (עמ' 72 ש' 34-35).
-
בחקירתו הנגדית שלל הנתבע 2, קיומו של אירוע שקדם לתאונה, לפיו כביכול פגע רכבו בתובע שצרח "איי". (עמ' 73 לפרוטוקול ש' 1-8).
עיון בתצהיר עדותו הראשית של התובע עצמו עולה כי לא נטענה טענה בעניין זה.
בנסיבות אלה לא הוכחה הטענה לקיומו של אירוע תאונה שקדם לתאונה נשוא התביעה.
-
הנתבע 2 בעדותו שלל הטענה כי הפגיעה בתובע הייתה מכוונת . (עמ' 74 לפרוטוקול ש' 5-6). העיד כי הפגיעה היתה שלא במתכוון, ולכן עצר את רכבו ולא ניסה לברוח מהמקום.(עמ' 75 ש' 5- 8). העיד כי זגזג לכוונו של התובע לא בכוונה לפגוע בו אלא רק להבהיל אותו ולא מעבר לכך. (עמ' 76 לפרוטוקול ש' 17-19).
סרטון מצלמת גוף השוטר
-
במסגרת החקירה הנגדית הוצג סרטון שצולם ממצלמת גוף של שוטר שהגיע לזירת התאונה, ותשאל את הנתבע 2, מדוע רבו ואיך ארעה התאונה.
בסרטון נשמע הנתבע 2 מתאר מריבה שפרצה לאחר שהתובע שרכב על אופניו חתך אותו בכביש, ומתאר את אירוע הפגיעה :
"כי הוא חתך אותי ובסופו של דבר דפקתי אותו פה" ובהמשך הסביר : "נסענו הוא חתך אותי בדרך התחיל להתחצף, באתי לפה לפנות והוא עשה ...אז נתתי לו מכה...".
בעדותו בחקירה הנגדית הסביר כי השימוש במילה "דפקתי אותו", "אז נתתי לו מכה", הינה כוונתו הייתה שהרכב שלו פגע בתובע, ומדובר באופן התבטאות הקשורה לעברית שלו, ולא מלמדת על כוונה לפגוע בתובע. (עמ' 77 לפרוטוקול ש' 12-35 ועמ' 78 ש' 1-6).
בסרטון אין כל אמירה של התובע כי התאונה נעשתה במכוון, ואף לא נשאל על כך על ידי השוטר. לא ניתן ללמוד מדבריו של התובע בסרטון זה, כי התאונה היתה במכוון.
חוות דעת מומחה הנתבעת בוחן תנועה ומשחזר תאונות דרכים
-
מטעם הנתבעת 1 הוגשה חוות דעתו של מר אייל אפטבי, בוחן תנועה ומשחזר תאונות דרכים.
המומחה מר אפטבי נחקר באריכות בחקירה נגדית, שם חזר על ממצאי ומסקנות חוות דעתו. עיון בחוות הדעת ועדותו בחקירה הנגדית, מעלה כי רובה ככולה אינה נסמכת על ידע מקצועי המיוחד לבוחן תנועה, חוקר ומשחזר תאונות דרכים, כאשר מסקנתו כי מדובר באירוע תאונה מכוון, נלמדת מצפייתו בסרטון וגזירת מסקנות על סמך ניסיון החיים וידע בו מחזיק כל נהג רכב מיומן.
כפי שיפורט בהמשך, אין בידי לקבל את ממצאי ומסקנות מומחה מטעם הנתבעת.
-
המומחה מר אפטבי, סוקר בחוות דעתו את ההודעות שמסרו התובע והנתבע 2, במשטרה וכן, הגרסה שמסר הנתבע 2 לחוקר חברת הביטוח.
מר אפטבי מסכם בסעיף 2.6 לחוות דעתו את גרסאות הנהגים, וקובע כי גרסת התובע הייתה כי הנתבע התנגש ופגע בו במתכוון.
עיון מדוקדק בהודעות התובע במשטרה עולה כי אין בהן אמירה מפורשת או משתמעת המלמדת כי התובע סבר כי הפגיעה בתאונה נעשתה על ידי הנתבע במתכוון.
בחקירתו של התובע במשטרה ביום 16.12.19, בעניין הקטטה האלימה שהתלקחה בין הנהגים מיד לאחר התאונה, העיד התובע כי "...באותו רגע שניגשתי אליו רציתי להבין למה הוא נכנס בי,...", משפט המלמד כי לתובע לא היה ברור מדוע רכב הנתבע התנגש בו, וכשהתקרב לנתבע הותקף לטענתו פיזית.
-
מר אפטבי מתייחס בחוות דעתו לסרטון המתעד את האירוע דקה אחר דקה כבר משלביו הראשונים. על פי חוות הדעת לתאונה קדם עימות בקשר לזכות הקדימה בכביש, כאשר נהג הרכב מקלל את התובע ברוסית ומבצע זגזוג בכביש (פניות חדות ימינה וחזרה – עמ' 22 לחוות הדעת) לכיוונו של התובע שרוכב על אופניו בסמוך.
המומחה מציין בחוות הדעת כי בדקה 02:44 לסרטון "נראה הרכב מבצע פנייה בחדות ימינה וחזרה ימינה ושמאלה, כאשר במהלך הפנייה רעש של חבטה, כאשר נהג האופניים החשמליות נשמע צועק מכאב והפתעה."
המומחה מר אפטבי, מסיק בחוות דעתו כי מדובר בפגיעה מכוונת שקדמה לתאונה נשוא התביעה.
אין בידי לקבל קביעתו זו.
מהתמונה שהוצגה בחוות הדעת ומצפיה בסרטון, לא ניתן לראות פגיעה של הרכב בתובע ו/או אופניו. בניגוד לאמור בחוות הדעת ובעדותו של המומחה בחקירתו הנגדית, לא ניתן לשמוע בהקלטה רעש של חבטה ואף לא נשמע התובע צועק מכאב, וזאת גם לאחר שמר אפטבי הגביר את עוצמת השמע. בעדותו בחקירה הנגדית ניסה מר אפטבי להסביר העובדה שלא ניתן לשמוע את רעש החבטה או צעקת הכאב בכך שנעזר ברמקולים גדולים בהן ניתן היה לשמוע הדבר. ( עמ' 53 לפרוטוקול ש' 33-35 , עמ' 54-55 ועמ' 62 לפרוטוקול).
אין בידי לקבל טענה זו, שכן חזקה כי אילו בסרטון הייתה נשמעת חבטה או צעקה ניתן היה להשמיע אותה באולמו של בית המשפט, ולהיעזר לצורך זה באותו ציוד מקצועי עליו העיד המומחה. על כן, כפי שקבעתי לעיל, לא הוכחה קיומה של פגיעה מוקדמת בתובע טרם התאונה.
מצפיה בסרטון דקה 02:44, ניתן להיווכח כי מדובר בנהיגה פרועה של הנתבע 2, המזגזג בכביש לכיוון רוכב האופניים, ככל הנראה על מנת להפריע לו בנסיעה ולהטרידו, אולם לא ניתן להתרשם כי מדובר בנהיגה שתכליתה לפגוע פיזית ברוכב האופניים על מנת להתנגש בו ולגרום לפציעתו, כאשר דפוס זה כאמור התרחש לאורך כל מסלול הנסיעה של שני הנהגים אשר העידו במשטרה כי זגזגו בכביש.
-
בחוות הדעת מתייחס מר אפטבי לאירוע התאונה שתועד בסרטון :
"דקה 02:49 הרכב מבצע סטייה חדה ימינה באופן ברור שנראה בתנועת הרכב כאשר הרכב בפתאומיות סוטה מקו הנסיעה שלו ימינה כפי שביצע מספר שניות קודם ופוגע בנהג האופניים החשמליות.".
על פי התיאור של המומחה מטעם הנתבעת 1, עצמו עולה כי המומחה רואה בסטייה החדה של הרכב שגרמה לפגיעה ברוכב האופניים, חלק מאותה נהיגה פרועה של הנתבע 2, שהתרחשה מספר שניות קודם לכן (האירוע שתועד בדקה 02:44 לסרטון), בה הנתבע 2 מזגזג בכביש ימינה ושמאלה לכיוון נתיב נסיעתו של התובע.
בהתייחס לדקה 02:50 לסרטון, מציין מר אפטבי בחוות הדעת, כי ניתן להיווכח כי לאחר שהרכב סטה ימינה ופגע בתובע "...הנהג "מבצע תיקון היגוי" שמאלה ...", נתון המתיישב ותומך בגרסתו של הנהג כי מדובר היה בזגזוג ימינה וחזרה שמאלה, ולא בסטייה חדה ימינה שנועדה להתנגש ולפגוע ברוכב האופניים.
-
על כן, אין בידי בית המשפט לקבל את הממצאים והמסקנות שהעלה מומחה הנתבעת בחוות דעתו, כי מדובר בסטייה שנועדה להביא להתנגשות מכוונת של הנתבע ברוכב האופניים.
מהראיות והעדויות שהובאו, אלה מתיישבות יותר עם המסקנה כי ההתנהלות שקדמה לתאונה, כפי שהמומחה עצמו ציין בחוות דעתו, בה הנהגים זגזגו בכביש לאורך מסלול הנסיעה , נהג הרכב נהג ברכבו נהיגה פרועה ורשלנית או בחוסר אכפתיות לתוצאות נהיגתו והאפשרות שרכבו יפגע בטעות ברוכב האופניים, סיכון אשר לרוע המזל התממש, אולם לא ניתן מהעדויות להגיע למסקנה כי לנתבע 2 היה רצון פוזיטיבי של ממש להשגת התוצאה אשר משמעה פגיעה בגופו של התובע.
-
לאור ניתוח נסיבות המקרה כמפורט לעיל, לא הוכח כי מקרה התאונה נשוא התביעה, מלמד כי לנתבע 2, הנהג הייתה כוונה לפגוע בתובע באמצעות דריסה או פגיעה מכוונת, להבדיל מתוצאת הלוואי של נהיגה פרועה וחסרת אחריות.
מדובר בנהג אשר בעקבות סכסוך על זכות קדימה, נהג נהיגה פרועה, זגזג לתוך נתיב נסיעתו של רוכב האופניים אשר אף הוא זגזג לכיוונו של הרכב, והחל מעין מאבק כוחות בין השניים על "זכות המעבר" , כאשר במהלכה של הנהיגה פרועה זו, נפגע התובע כתוצאת לוואי.
אופן התרחשות התאונה נלמד כי מטרתו הראשונית והעיקרית של הנהג הייתה להפחיד את התובע או להטרידו ולא הייתה כוונה מודעת וממשית לפגוע בתובע אשר אין בינו לבין הנהג כל היכרות מוקדמת.
על כן, לא הוכח כי מתקיימת בנסיבות המקרה החזקה הממעטת בדבר תאונה במתכוון, ובנסיבות, מדובר בתאונת דרכים עליה חל חוק הפיצויים.
הנכות הרפואית
-
ד"ר דן דבי, מומחה שמונה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי קבע בחוות דעתו כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור 5% בגין הגבלה קלה בע"ש צווארי לפי סעיף 37(5)(א) לתקנות המל"ל, הכוללת אף את ההפרעה התחושתית ביד שמאל. נקבעו נכויות זמניות: 100% למשך 6 שבועות מיום התאונה ו- 50% למשך 6 שבועות נוספים.
במענה לשאלות הבהרה שהועברו למומחה ד"ר דבי השיב כי "אין כל קשר בין ההגבלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי ובין חבלת האגרוף בראשו של התובע." ומוסיף בתשובתו: "אשר על כן אין לחלק את הנכות בין תאונת הדרכים לבין חבלת האגרוף". כמו כן, במענה לשאלות הבהרה שהועברו אליו לאחר מתן חוות דעת מומחה בתחום הנוירולוגי, השיב ד"ר דבי כי אין חפיפה בנסיבות בין הנכות האורתופדית שנקבעה בחוות דעתו לבין הנכות הנוירולוגית שקבע בחוות דעתו ד"ר גוטליב.
-
מומחה בית המשפט בתחום האורתופדי ד"ר דבי, נחקר חקירה ארוכה וממצה על חוות דעתו, אשר גם לאחריה עמד על הממצאים והמסקנות שנקבעו בחוות דעתו.
המומחה עמד על קביעתו כי הנכות בעמ"ש הצווארי תואמת מנגנון החבלה מתאונת הדרכים ולא עקב הקטטה בה היה מעורב התובע לאחר התאונה.
בחקירתו הנגדית העיד כי התלונה הראשונה על כאבים בעמ"ש צווארי עלתה כחודש לאחר התאונה אף שהיה מצפה לתלונה על כאבים תוך ימים מהתאונה. על אף האמור המומחה בחקירתו הנגדית נשאל לעניין הקשר הסיבתי, והשיב שבנסיבות המקרה סבור כי מחמת הספק לעניין קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לנכות מוצא לקבוע נכות בשיעור 5%.
גם לאחר החקירה הנגדית לא חזר בו המומחה מקביעתו לקיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין הפגיעה והנכות בעמ"ש הצווארי.
על כן, לא מצאתי כי נסתרה חוות דעתו של מומחה בית המשפט בתחום האורתופדי ובהתאם להלכה הפסוקה מצאתי לאמצה.
-
ד"ר דניאל גוטליב, מומחה שמונה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגי, קובע בחוות דעתו כי בבדיקה קלינית שערך לא נמצאה חולשה בכף יד שמאל מלבד פיסוק וקרוב אצבעות וקיומה של תחושה מופחתת בפיזור נרחב מהעצב האולנרי.
ד"ר גוטליב קובע בחוות הדעת כי התלונות על פרסטזיות מכתף שמאל עד כף היד אינן מתאימות לבעיה האולינרית אלא לבעיה פרקסימלית יותר אולם בעיה כזו נשללה בבדיקת EMG.
המומחה קובע כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור 5% בגין לכידת העצב האולינרי בצורה קלה במרפק שמאל לפי סעיף 31(5)(ב) לתקנות המל"ל.
בהתייחס "למגבלות" נרשם בחוות הדעת : "חולשה קלה במאמץ ממושך של כף יד שמאל מלווה תחושה מופחתת ותחושת זרמים מטרידה.".
הצדדים ויתרו על זימונו של ד"ר גוטליב לחקירה, כך שהאמור בה לא נסתר, והתאם לדין מצאתי לאמצה.
-
בהתאם לחוות הדעת נכותו הרפואית הצמיתה המשוקללת של התובע הינה 9.75%.
הנזק
הפסד שכר לעבר
-
במועד התאונה התובע היה חייל בשירות סדיר, מעיד כי עבד בפיצריה (בהזמנות) על בסיס שעתי ולדבריו עקב מצבו הרפואי נאלץ להעדר מעבודתו לתקופה של כחודשיים והפסיד שכר בתקופה זו. נטען כי שכרו עמד לפני התאונה על כ- 3,500 ₪ לחודש, כאשר בחודש התאונה שכרו עמד על 320 ₪ בלבד.
-
על פי השכר המצטבר בתלוש חודש נובמבר 2019, שכרו הממוצע של התובע עמד על סך 2,229 ₪ לחודש. ע"פ תלוש חודש 12/2019 בו ארעה התאונה שולם לתובע שכר של 320 ₪, כך שהפסד שכר בפועל בחודש זה הינו בסך 1,909 ₪ וכשהוא משוערך להיום בסך 2,320 ש"ח.
-
מדו"ח רציפות תעסוקתית במל"ל ותלושי שכר שצרף התובע לראיותיו נמצא כי התובע חזר בחודש ינואר 2020, חודש לאחר התאונה לעבודתו בפיצריה (פכטר נעמה/פיצה חג'ג'), המשיך לעבוד באותו מקום עבודה במשך שנה ללא ירידה בהכנסתו.
על פי תדפיס רציפות תעסוקתית במל"ל הכנסתו של התובע לאחר התאונה בשנת 2020, עלתה ועמדה על סך 34,811 ₪, בממוצע סך 2,878 ₪ לחודש.
-
התובע מעיד בתצהירו כי לאחר שחרורו מצה"ל בתאריך 24.9.2020, החל מחודש 12/2020 עבד אצל מעסיק "מרכיבי שלי אלקובי" במשך כשלושה חודשים, כעוזר מתקין חיפויי קרמיקה, אולם עזב עבודתו שם. ע"פ תלושי השכר ב"אלקובי" השתכר בממוצע סך של 6,240 ₪ לחודש.
-
בחודש 4/21 החל לעבוד בבית קפה ביגה (כעוזר טבח) בשכר של כ-7,500 ₪ לחודש, אולם לטענתו עקב מגבלות בעקבות התאונה, התקשה בביצוע העבודה ופוטר מעבודה בחודש 02/22.
-
התובע לא הציג כל ראיה או עדות לכך שהפסקת עבודתו בפצריה, בעסק חיפויי קרמיקה, או בבית הקפה "ביגה" בו עבד כעוזר טבח, היו על רקע מגבלות רפואיות עקב התאונה.
התובע לא זימן לעדות מי מעסיקיו ו/או גורם ממונה, ממקומות עבודה אלה, על מנת לתמוך בטענה לקיומה של מגבלה תפקודית עקב התאונה שאילצה אותו להפסיק עבודתו.
הימנעותו של התובע מזימון עדים מהותיים אלה פועלת לחובתו, על פי הכלל הראייתי כי הימנעות בעל דין מזימון עד מהותי ללא טעם סביר חזקה כי אילו זומן אותו עד היה הדבר פועל לחובתו.
-
בחקירה הנגדית העיד התובע כי אף שמעסיקו בבית הקפה העלה את שכרו, התפוקה שלו לאחר התאונה היתה נמוכה יותר, ולכן, הוחלט לפטרו.
מכתב הפיטורין שהוציא מעסיקו "קפה ביגה" מיום 1.3.2022, עולה כי נערך לתובע שימוע לפני פיטורין בו פורטו הטעמים להפסקת עבודתו, אולם התובע בחר שלא לצרף לראיותיו את סיכום השימוע, על מנת לתמוך בטענתו כי הפסקת עבודתו הייתה על רקע מגבלות תפקודיות עקב הפגיעה בתאונה.
התובע נמנע מזימון מעסיקו או מי מחבריו לעבודה להעיד על קיומן של מגבלות.
-
התובע הודה בחקירתו הנגדית כי הירידה בשכרו החל מחודש מאי 2020, לא היה בשל מגבלות עקב התאונה, אלא הצורך לטפל באחות עם צרכים מיוחדים. על פי עדותו סייע בקילוח האחות, מלאכה הדורשת מאמץ פיזי, בדומה לשאר העבודות בהן עבד לאחר התאונה, עובדה שאינה מתיישבת עם טענתו לקיומה של מגבלה תפקודית משמעותית עקב התאונה.
-
בנסיבות, לא הוכח כי הפסקת עבודתו של התובע, מעת לעת והחלפת מקומות העבודה, לאחר שחזר כעבור חודש החלמה למעגל העבודה, נגרמה בשל מגבלות שסבל התובע כתוצאה מהתאונה.
לפיכך, לא הוכח כי נגרמו לתובע הפסדי שכר לעבר, הקשורים למגבלות רפואיות ו/או תפקודיות כתוצאה מהתאונה בתקופה שלאחר חזרתו לעבודה בחודש 01/2020 ואילך.
-
התובע מעיד בתצהיר עדותו הראשית כי מחודש 03/2022, אינו עובד לאחר שהעתיק את מרכז חייו ומתגורר מאז בארה"ב, שם חי בשלוש השנים האחרונות. בחקירתו הנגדית העיד כי הוא מנהל כיום בארה"ב עסק עצמאי של שיווק ויעוץ לחברות מקומיות של ישראלים. לדבריו הכנסתו הממוצעת בארה"ב נעה בין 2,000ל- 3,000 $ לחודש.
התובע לא הציג בראיותיו מסמכים כלשהם לגבי עבודתו ו/או הכנסותיו בחו"ל, לתקופה מאז חודש 03/2022 ועד היום.
-
הפסדי שכר לעבר הינם נזק מיוחד אשר נדרש להוכיח אותו באמצעות ראיות.
בהעדר ראיות להפסד שכר לעבר, ומששב התובע לעבודה ולא הוכחה ירידה בהכנסות ו/או הפסד שכר לאחר התאונה ועד היום, לא זכאי לפיצוי בגין ראש נזק זה, למעט בגין חודש אחד שנדרש להחלמתו.
הנכות התפקודית
-
התובע טוען כי בעקבות התאונה הפך מוגבל בכל מאמץ פיזי ובפעולות היומיומיות. מוגבל מאוד בתנועות הצוואר. התובע טוען כי נכותו התפקודית גבוהה מנכותו הרפואית ויש להעמידה על לפחות על שיעור של 15%.
התובע טוען כי במועד התאונה היה חייל כבן 20, ולכן בהתאם להלכה הפסוקה, יש להחיל את חזקת שוויון הנכויות, בהיעדר ראיה אחרת לסתור, הנכות התפקודית שווה לנכות הרפואית (9.75%). (ע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא [פורסם בנבו] (27/9/05)).
-
הנתבעת טוענת כי הנכות הרפואית המשוקללת שנקבעה (9.75%), מדובר בנכות בשיעור מזערי הנעדר משמעות תפקודית, ולחלופין, טוענת כי נכותו התפקודית נמוכה מהנכות הרפואית. מפנה לכך שהתובע חזר לאחר התאונה לעבודה מלאה בחודש הסמוך לתאונה ומתלושי שכרו עולה כי שכרו עלה באופן משמעותי לאחר התאונה.
-
התובע נותרה בעקבות התאונה נכות אורתופדית ונוירולוגית קלות בלבד (נכות משוקללת של 9.75%), כאשר למשמעות התפקודית שלהן, אדרש להלן.
-
מהראיות שהובאו נמצא כי התובע חזר לאחר התאונה לעבודה מלאה בפיצריה חודש לאחר התאונה. עבד בפיצריה עבודה פיזית כעובד מטבח, וזאת במקביל לשירות הצבאי. בהמשך עבד בעסק של חיפויי קרמיקה ובבית קפה כעובד מטבח, אשר על פי עדותו בחקירה הנגדית הינן עבודות פיזיות. לא הובאה כל ראיה או עדות של מי ממעסיקיו או עמיתיו לעבודה, המלמדת כי התובע נאלץ להפסיק איזה מהעבודות בשל מגבלה תפקודית עקב התאונה. מהראיות שפורטו לעיל, לאחר התאונה שכרו של התובע עלה משמעותית, ומלבד הפסד השכר בחודש התאונה בסך 1,909 ₪, שכרו הלך ועלה, עובדה התומכת במסקנה כי הנכות התפקודית נמוכה מהנכות הרפואית הקלה שנותרה מהתאונה.
-
התובע מתגורר בשלוש השנים האחרונות מאז חודש מרץ 2022 בחו"ל, על פי עדותו, עובד ומנהל שם עסק עצמאי, מבלי שהציג ראיות על גובה הכנסותיו, או עדות לפגיעה וירידה בהשתכרותו. התובע לא צרף לראיותיו תיעוד רפואי עדכני והודה בחקירתו הנגדית כי אינו מקבל טיפול רפואי בקשר לפגיעות מהתאונה בשלוש השנים בהן הוא נמצא בחו"ל. (עמ' 40 לפרוטוקול ש' 1), עובדות אשר אף הן מתיישבות עם כך שהפגיעה התפקודית, ככל שקיימת כזו, שיעורה נמוך מהנכות הרפואית.
הימנעותו של התובע מלהציג נתונים לגבי הכנסותיו בשלוש השנים האחרונות מאז יצא לחו"ל פועלת לחובתו של התובע ומתיישבת יותר עם האפשרות כי לא ניכרת ירידה או פגיעה בתפקודו וכושר השתכרותו של התובע כיום גם לאחר שחלפו למעלה מ-5 שנים מהתאונה.
-
בהתאם לפסיקה, במקרים בהם מדובר בנכות נמוכה, בשיעור הנע בין 5%-10%, אשר השפעתו התפקודית מועטה, אין מקום לערוך חישוב אקטוארי אלא יש לפסוק פיצוי גלובלי גם אם לא נגרע שכרו של התובע לאחר התאונה, כמו במקרה שלפנינו, שכן איש לא תוקע כף לידנו, כי בעתיד, בגיל מבוגר ובמומו, עלולה הנכות להפריע ולהקשות עליו בתפקוד בעבודה.
"בהתאם לפסיקה יש לפסוק פיצוי גם למי שלא נגרע שכרו לאחר התאונה, מתוך הנחה ויכול ותוצאות התאונה ישפיעו לעתיד לבוא. הדרך הנאותה לפצות את התובע במקרים אלה, היא בקביעת סכום גלובלי, שיקח בחשבון את מומו, את גילו ואת שנות העבודה שנותרו לו ותוך שיקולל העובדה שמומו עלול להפריע לקידומו ולמציאת עבודה דומה לכשיפלט מאותו מקום עבודה (השוו:ע"א 395/81 מנחם ברוק נ' הסנה, חברה ישראלית לביטוח [פורסם בנבו] (5/3/84),ע"א 4837/92 אליהו חברה לביטוח נ' ג'ורג' בורבה [פורסם בנבו] (23.11.94))."
-
לאחר שבית המשפט הביא בשיקול דעת את טענות הצדדים, גילו של התובע, בעת התאונה, כבן 20 וכיום 26, את תפקודו לאחר התאונה, העובדה כי שכרו הלך ועלה בלא שנמצאה השפעה תפקודית על כושרו התעסוקתי, יחד עם העובדה שמדובר בנכות רפואית קלה (9.75%), נראה כי הנכות התפקודית של התובע נמוכה מהנכות הרפואית.
הפסד שכר לעתיד
-
במועד התאונה היה התובע חייל כבן 20, וכיום הינו כבן 26 ו-3 חודשים. בהתאם לפסיקה, כשמדובר בפגיעה בקטינים ובצעירים בראשית דרכם המקצועית, יש לחשב את אובדן השתכרותו של התובע לעתיד על בסיס השכר הממוצע במשק, שהינו כיום 12,507 ₪ נטו לחודש.
-
לתובע נקבעה נכות רפואית משוקללת בשיעור 9.75% (5% הגבלה קלה בעמ"ש צווארי ו-5% בגין לכידת עצב האולינרי בצורה קלה במרפק שמאל).
-
בנסיבות, כפי שפורט לעיל, העדויות והראיות מלמדות כי הנכות התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות של התובע נמוכים משיעור הנכות הרפואית שנותרה מהתאונה ובוודאי אינם עולים עליו.
-
בהתאם להלכה הפסוקה כאשר מדובר בנכויות נמוכות בשיעורים של 5%- 10%, השפעה התפקודית שלהן מועטה, ויש הצדקה במקרים אלה לקבוע פיצוי בסכום גלובלי ולא על פי תחשיב אקטוארי.
בנסיבות המקרה, לא מצאתי מקום לקבוע לתובע פיצוי השתכרות על בסיס תחשיב אקטוארי הנגזר משיעור הנכות אלא לקבוע פיצוי בסכום גלובלי בסך של 138,000 ₪, העומד בהתאמה לכ-40% מחישוב אקטוארי מלא.
הפסד פנסיה
-
בהתאם לפסיקה זכאי התובע לפיצוי בגין הפסד פנסיה וזכויות סוציאליות בשיעור של 12.5%, לגבי הפסד שכר בעבר ובעתיד, שהינו בסך 17,250 ₪.
עזרת צד ג'
-
התובע טוען כי עקב מגבלותיו הרפואיות ונכותו התפקודית נזקק בעבר וייזקק בעתיד לעזרת צד ג' בביצוע הן פעולות ניהול משק הבית והן פעולות מאומצות אחרות ומבקש לפסוק לו בגין ראש נזק זה פיצוי בסכום גלובלי בסך 80,000 ₪.
הנתבעת בסיכומיה טוענת כי לא הוכחו בראיות הוצאות בגין עזרת הזולת בעבר או צורך בעזרה כזו בעתיד ולכן, טוענת כי אין מקום לפיצוי בראש נזק זה.
-
התובע לא הציג ראיות בדבר הוצאות בגין עזרת הזולת לעבר, אף שמדובר בראש נזק מיוחד אשר נדרשת הוכחתו בראיות. התובע כאמור נעדר מעבודה למשך חודש אחד בלבד, ובלא שהוצגו ראיות על הוצאות כאלה. התובע העיד כי בתקופת החלמתו נדרש לעזרה של בני משפחה אולם לא טרח לזמנם לעדות.
מדובר בתובע שנקבע לו נכות אורתופדית ונוירולוגית קלה ( 9.75% משוקללת), כאשר הנכות התפקודית נמוכה משיעור זה.
אף אם כיום לא ניכרת השפעה תפקודית לנכות, עם חלוף השנים והתבגרותו של התובע עלולה בעתיד להגביל את התובע בביצוע עבודות משק הבית ואחרות בגינן יזקק לעזרה הזולת.
בשקלול הנתונים מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה לעבר ולעתיד בסך גלובאלי של 10,000 ₪.
הוצאות רפואיות ונסיעות
-
התובע בסיכומיו טוען כי בעקבות התאונה נגרמו ויגרמו לו הוצאות רפואיות, בגין טיפולים רפואיים, תרופות לשיכוך כאבים, בדיקות שעלותן אינן מכוסה על ידי סל הבריאות, טיפולי פיזיותרפיה, מרפאת כאב ונסיעות מוגברות במוניות ותחבורה ציבורית, אשר לצערו לא השכיל לשמור קבלות במשך השנים שחלפו. התובע מבקש לפסוק לו פיצוי גלובלי בגין הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר בסך 50,000 ₪ לעבר ולעתיד.
-
הנתבעת טוענת בסיכומיה, לגבי הוצאות לעבר, מדובר בנזק מיוחד המחייב הוכחה, מדובר בטענות בעלמא ללא כל ביסוס. נטען כי התאונה ארעה בעת שהיה חייל בשירות סדיר בצה"ל, אשר הוצאות הרפואיות כוסו על ידי צה"ל. ולגבי העתיד, ככל שיזקק לטיפולים כולם מכוסים במסגרת סל הבריאות, כך שלטענתה אין מקום לפסוק פיצוי בראש נזק זה.
-
מדובר בתאונת דרכים אשר ההוצאות הרפואיות מכוסות על פי חוק בריאות ממלכתי באמצעות קופות החולים. התובע לא הציג ראיות בגין הוצאות רפואיות בעבר כך שספק רב אם יזקק להוצאות בגין טיפולים רפואיים בעתיד אשר אינם מכוסים על פי חוק.
בנסיבות אלה יש מקום לפסוק לתובע פיצוי בסכום גלובלי, בגין ראש נזק זה בסך 3,000 ₪.
כאב וסבל
-
בהתאם לתקנה2(א) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), התשל"ו – 1976 (להלן – "התקנות"), פוסק לתובע פיצוי בגין נזק לא ממוני של כאב וסבל בהתאם לנכותו הרפואית המשוקללת של 9.75% פיצוי בסך 22,000 ₪.
-
נזקו של התובע כפי שפורט ללעיל הינו כדלקמן:
-
הפסד השתכרות לעבר בסך 2,320 ₪.
-
הפסד השתכרות לעתיד בסך 138,000 ₪.
-
הפסד פנסיה וזכויות סוציאליות בסך 17,250 ₪.
-
עזרת ג' 10,000 ₪.
-
הוצאות רפואיות ונסיעות 3,000 ש"ח.
-
נזק לא ממוני 22,000 ₪.
סה"כ סכום הנזק הינו 192,570 ₪.
-
לפיכך, אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובע פיצוי בגין הנזק בסך של 192,570 ₪, אגרת בית משפט, שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בצירוף מע"מ, כחוק.
התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית.
בנסיבות המקרה נוכח המחלוקת הכנה בשאלת סווג התאונה, ובשים לב למכלול נסיבות אירוע התאונה כפי שפורטו לעיל, לא מצאתי לעשות צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו ובשכר טרחת עורכי דינו.
-
הסכומים שנפסקו לעיל, ישולמו תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישאו ריבית שקלית כחוק ממועד פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי כדין.
ניתן היום, ח' אלול תשפ"ה, 01 ספטמבר 2025, בהעדר הצדדים.
