ת"א 67548-11-16 גריב נ' ישראל

בפניי בקשה לפטור מאגרה, במסגרת הגשת תביעה מטעם המבקש כנגד מדינת ישראל, בסך כולל של 100,000,000 ₪.

רקע:

עסקינן בתביעה בה נטען על ידי המבקש בין היתר, כי מדינת ישראל התעללה בו התעללות פיזית ונפשית על רקע הליך גירושיו. לצד הגשת התביעה, הוגשה הבקשה דנן לפטור מאגרה, כאשר על פי הנטען אין למבקש יכולת כלכלית לתשלום האגרה.

יאמר כבר עתה, כי הבקשה לרבות כתב התביעה, כתובים באופן אשר לא מאפשר לדלות ממנה באופן ענייני את מהות התביעה, הקשר בין העובדות והנסיבות אותן מציין המבקש לסעד הנטען.

למען סבר האוזן ולהשלמת התמונה, התביעה בהליך זה עברה גלגולים רבים, כאשר במוקד חלק נכבד מהתביעה, החלטות של עשרות שופטים, כאשר אלו נפסלו בזה אחר זה מלדון בעניין דנן, בין היתר היות והחלטותיהם של השופטים מהווים חלק מעילת התביעה עצמה של המבקש.

לטענת המבקש מצבו הכלכלי בכי רע, נתמך על ידי אימו, משפחתו וכן באמצעות קצבת הבטחת הכנסה. לטענתו, אין לו יכולת כלכלית להגיש את התביעה באמצעות עורך דין והסיוע המשפטי לא מסוגל, לדבריו, לתת לו פתרון. המבקש הפנה בבקשתו לכתבי אישום ותיקי מעצרים כנגדו, כמו כן ציין כי הוא מודע לכך שחלק מעילות תביעתו עומדים על גבול ההתיישנות, עם זאת, מבקש לאפשר לו להגיש התביעה בשל המאסרים בהם היה מצוי והיעדר יכולתו הכלכלית לדבריו. המבקש צרף לבקשתו דו"ח יתרות בחשבונו בבנק הדואר, פרוטוקולים מדיון ברשות ההוצאה לפועל על פיהם קיים לו חוב מזונות בסך של 227,942.86 ₪ אשר תומכים לטענתו בבקשתו, מעבר לכך לא צורפו כל מסמכים נוספים.

לטענת המשיבה יש לדחות את הבקשה, שכן היא אינה עומדת בתנאים המצטברים הדרושים לצורך קבלת פטור. הראשון, קיומה של עילת תביעה והוכחת סיכוייה, והשני, הוכחת חוסר יכולת כלכלית. לטענת המשיבה, סיכויי המבקש לזכות בתביעתו קלושים ביותר, שכן הוא אינו מצביע על עילה לביסוס הסעד המבוקש, מה גם כי עומדת לנתבעת טענת התיישנות כלפי התביעה. בנוסף כתב התביעה נוסח ללא כל סדר והגיון, המאופיין באי בהירות, כאשר עניין אחד מובלע במשנהו. עוד נטען, כי המבקש נוקט בתביעתו בלשון גסה ובוטה ורק בשל כך דין בקשתו להידחות. עוד טוענת המשיבה, כי סכום התביעה מוגזם ומופרז, ועובדה זאת, יש בה לחזק את המסקנה כי סיכוייה של התביעה אפסיים והיעדר הרצינות בטענות המבקש. בכתב תביעתו של המבקש, אין כל פירוט או חישוב כיצד הגיע לסכום התביעה אשר נתבע על ידו, וללא שהובאה כל ראיה שיש בה ולו לכאורה לבסס את שיעורו. לטענת המשיבה, אין לאפשר מצב בו הקופה הציבורית תישא באגרה שעה שהתובע מרשה לעצמו לתבוע בסכום אסטרונומי וחסר בסיס. לעניין הוכחת היעדר יכולת כלכלית, הרי שלטענת המשיבה, המבקש לא העמיד את התשתית הראייתית הדרושה, לא צירף אסמכתאות מספיקות ולא ציין פרטים מלאים ומהימנים.

המשיבה תמכה טיעוניה בפסיקה.

דיון והכרעה:

המסגרת הנורמטיבית בענייננו, היא תקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן :"תקנות האגרות") הקובעת כך: