נ.ח. נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות

לפני תביעה בעילת רשלנות רפואית נגד בית החולים גליל מערבי בנהריה בגין נזק שנגרם לתובעת, לפי הטענה, במהלך ניתוח שנערך לה וטיפול לאחר הניתוח.

התובעת, ילידת 1972, נפלה בביתה ביום 6/7/06, נפגעה ונחבלה ביד ימין. היא פונתה לבית חולים גליל מערבי בנהריה, שם הודגם שבר תוך מפרקי במרפק. התובעת טופלה בגבס ושוחררה עם הנחייה לשוב לניתוח 3 ימים לאחר מכן. ביום 09/07/06 אושפזה התובעת וביום 10/07/06 עברה ניתוח שחזור פתוח עם קיבוע פנימי. בהמשך ביקרה במרפאות החוץ על בסיס חודשי. במהלך הביקורת בוצעו צילומי רנטגן ואובחנה הגבלה קשה בתנועות המרפק.

ביום 19/03/07 אושפזה התובעת שוב ועברה ניתוח נוסף להוצאת מתכות וברגים במרפק שהוצאו באופן חלקי.

לטענתה, הצוות הרפואי בבית החולים התרשל בבחירת סוג הניתוח ובביצועו ובמעקב שלאחריו ובכך פגע בסיכויי החלמתה והותיר אותה עם נכות רפואית ניכרת –אורתופדית ונפשית.

התובעת תמכה את תביעתה בחוו"ד האורטופד ד"ר צבי גורן. המומחה סבור כי מצפייה בצילומי הרנטגן העוקבים שבוצעו לאחר הניתוח ובהמשך כפי שמעידה בדיקת ה CT שבוצעה שנה לאחר מכן נראה כי הצוות הרפואי התרשל.

הצוות קיבע את התובעת בגבס לאחר הניתוח לתקופה ארוכה והדבר הוביל להידבקויות של המרפק שלא מאפשרות טווחי תנועה פונקציונאליים.

כ"כ הייתה חריגה של מתכת לתוך המרפק שהרסה את המרפק.

לדעתו, המנתח בחר אלתור לא מקובל שלא מאפשר שליטה טובה בקיבוע וביציבות המפרק. יתכן והיה מקום להעבירה לבי"ח אחר כגון רמב"ם שאינו בית חולים פריפרי.

המומחה קבע נכות בשיעור 30% בגין קישיון נוח של המרפק + 5% בגין צלקת מכערת ורגישה.

מתוך נכות זו יש לדעתו ליחס לרשלנות 20% מאחר וגם אם היה מבוצע הניתוח הראוי והנכון הייתה נותרת נכות.