1.התובע, יליד X.X.1974, הגיש כנגד הנתבעת תביעה לפיצוים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים מיום 9.11.2019, בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: : "חוק הפיצויים").
בעת התאונה היה התובע בן 45 שנים וכיום - בן 50.83 שנים.
2.טרם התאונה נשוא התובענה, מצבו הבריאותי והתפקודי של התובע היה מורכב.
כ- 12 שנים לפני התאונה, בשנת 2007 נפגע התובע בנפילה מגג, ובעקבות האירוע נגרמו לו פגיעות אורתופדיות משמעותיות, לרבות שבר בעקב ימין ונזק בקרסול ימין, שבעטיין עבר ניתוחים וקיבועים. בגין פגיעות אלו, כמו גם בשל מצב נפשי קודם, נקבעו לו נכויות צמיתות במוסד לביטוח לאומי בשיעור ניכר (20% עקב מצב אחרי שבר בעקב ימין, 20% עקב פיגור גבולי, ו-30% עקב הפרעת אישיות). מבחינה תעסוקתית, התובע לא השתלב בשוק העבודה במשך שנים ארוכות, ובחקירתו ציין כי אינו עובד לפחות 20 שנים, מאז שנת 2005. נכותו האורתופדית והנפשית הגבילה את יכולתו לבצע פעולות יומיומיות ולנהל אורח חיים רגיל, והוא נזקק לתמיכה רפואית, טיפולים ושיקום עוד טרם התאונה נשוא התובענה.
ראו בעניין זה עמ' 27 לתיק המוצגים מטעם הנתבעת (תיק שהוגש ביום 6.3.25), כ- 13 שנים לפני התאונה, במסגרת ועדה רפואית לעררים במוסד לביטוח לאומי משנת 2006 (עוד לפני התאונה משנת 2007) נקבעו לתובע נכויות בשיעור של 20% בגין פיגור גבולי ו- 20% בגין הפרעת אישיות.
ראו גם עמ' 174 לתיק המוצגים מטעם הנתבעת (תיק שהוגש ביום 19.5.24) לאחר התאונה משנת 2007, במסגרת אבחון רפואי שנערך לתובע על ידי המוסד לביטוח לאומי נקבעו לתובע נכויות בשיעור של 20% לפי סעיף 49.2 ו' - מצב אחרי שבר בעקב ימין ו- 20% לפי סעיף 91.1 בגין פיגור גבולי, ו- 30% לפי סעיף 34.4 או 34.3 – בגין הפרעת אישיות.
התובע טען, כי בעקבות הנפילה מהגג בשנת 2007 נגרם לו נזק לקרסול ואולם הנזק שנגרם לו בתאונה הנוכחית הנו בברך ימין. אין מחלוקת שלפני התאונה התובע הופיעו בפני מספר רב של ועדות רפואיות, אשר שינו את הנכויות, מפעם לפעם. לשיטת ב"כ התובע הנכות היחידה שנשארה על כנה, לפני התאונה, הינה בשיעור של 20% בגין כף רגל.
3.ביחס לתאונה נשוא התובענה, בית המשפט מינה לתובע מומחה רפואי בתחום האורתופדיה.
המומחה ציין שהתובע נפגע ברגל ימין. בעקבות התאונה, עבר סדרת ניתוחים, לרבות החלפת ברך במשתל מלאכותי. לפני התאונה התובע לא עבד, בין היתר, בשל בעיות קודמות והכרה כנכה בגין נזק בקרסול ימין ובעיה נפשית. במהלך הזמן עבר שיקום אורתופדי חלקי ועל אף זאת עד היום, התובע נעזר בקב הליכה.
המומחה ציין, כי נותרה לתובע נכות אורתופדית, היות ונמצאו הגבלות תנועות בברך ימין, דלדול שרירים ניכר בירך ימין וכאבים בדריכה או בתנועות הברך. הגבלת התנועות באה לידי ביטוי הן ביישור והן בכיפוף. בעקבות השבר המרוסק התוך מפרקי, התובע עבר שלושה ניתוחים עוקבים בברך שכשלו והוא נאלץ לעבור ניתוח נוסף להחלפת מפרק הברך במשתל מלאכותי. המומחה הוסיף, כי התובע יצטרך לעבור בעתיד ניתוח נוסף להחלפת מפרק.
מכל האמור, המומחה הגיע למסקנה, כי נותרה לתובע נכות צמיתה בעקבות התאונה, בשיעור של 30%, בהתאם לסעיף 35(1)(ד), בגין הגבלת תנועות ביישור וכיפוף של ברך ימין, וכן בשל כך שהתובע נזקק לניתוח החלפת מפרק הברך. בנוסף, המומחה ענה לשאלת הבהרה ביחס לצלקת שנותרה לתובע, וקבע נכות פלסטית בשיעור של 10%, בהתאם לסעיף 75(1)(ב).
הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחה על חוות דעתו ומכאן, שיש לקבל את מסקנותיו וממצאיו, גם בהתחשב במעמדו המיוחד כמומחה מטעם ביהמ"ש. נקבע זה מכבר, ככלל בית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה מטעם בית המשפט, אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן (ראו ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי [פורסם בנבו]).
לפיכך, בית המשפט מאמץ את מסקנות המומחה מטעם בית המשפט, כאשר הנכות המשוכללת הינה בשיעור של 37% (30% + 10%).
4.הצדדים חלוקים הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק.
לאחר שהצדדים לא הצליחו לסיים את המחלוקת בפשרה, בית המשפט הורה על הגשת ראיות בכתב.
מטעם התובע הוגשו שני תצהירים של התובע ואשת התובע וכן תיק מוצגים.
מטעם הנתבעת הוגשו מספר מוצגים.
5.לאחר שהתובע ואשת התובע נחקרו על תצהיריהם, הצהירו הצדדים "אלו עדיי". בתום שמיעת העדויות, חזרו הצדדים על עיקרי הטיעון שהגישו בכתב והשלימו סיכומים בעל פה, כל אחד לשיטתו הוא.
6.המחלוקת בשאלת החבות
א.התובע הגיש את תביעתו כנגד "קרנית", הואיל ולשיטתו מדובר בתאונת "פגע וברח".
בסעיף 7 לתצהיר טוען התובע, בין היתר, כי היה מעורב בתאונת דרכים "עת שהייתי בדרכי למכולת ודוכן לוטו, רוכב על אופניים חשמליים כשלפתע מסיבה שאינה ידועה לי, אופנוע אשר נסע נגד כיוון התנועה, פגע בי בחוזקה". בתמצית הטיעון מטעם התובע (סעיף 1), צוין, בין היתר, כי רוכב האופנוע נמלט מהמקום מבלי להשאיר פרטים וכי מדובר ב"תאונת פגע וברח". בעדותו של התובע לפניי, אף ציין כי הוא היה מוטל חבול על הכביש וצעק לרוכב האופנוע, אך זה נמלט מהמקום.
ב. הנתבעת הכחישה את עצם קרות האירוע וחבותה, וטענה כי התובע לא עמד בנטל להוכיח את טענותיו וכי התובע הציג במהלך המשפט עדות יחידה של בעל דין שיש לו אינטרס בתוצאה, ומכאן שדין התביעה להידחות. יודגש, כי עדותה של אשת התובע לא עסקה בשאלת החבות ונסיבות קרות התאונה.
ג.לאחר ששמעתי טענות הצדדים, מצאתי לדחות את עמדת הנתבעת ולקבוע שהתובע עמד בבנטל להוכיח את חבותה של הנתבעת, בגין תאונת פגע וברח.
7.בענייננו כאמור, טענות התובע נתמכות בראיות נוספות המהוות חיזוק לעדות יחידה של בעל דין. הראיות הנוספות הן דו"ח של מד"א וסיכום אשפוז שנערכו סמוך ולאחר התאונה. בסיכום האשפוז צוין, בין היתר: "לטענתו רכב על אופניים חשמליים ונכנס בו אופנוע וברח" (עמ' 15 למוצגי התובע). מדו"ח מד"א עלה כי: "לטענתו רכב על אופניים חשמליים ונכנס בו אופנוע בצבע שחור עם 2 רוכבים וברח" (עמ' 14 לכתב התביעה). עדותו של התובע מהווה אומנם עדות יחידה של בעל דין בהליך אזרחי, אשר בית המשפט יטה בדרך כלל, שלא לבסס עליה ממצא עובדתי, ובמיוחד במקרה שבית המשפט לא שוכנע במהימנותה. ואולם, התובע הציג גרסא אחידה שנתמכה בראיות ומסמכים, ובית המשפט הגיע למסקנה שמדובר בתובע שניתן להסתמך על דבריו. התובע הציג גרסה ברורה, מפורטת ושנתמכה במסמכים. הנתבעת הכחישה, כאמור את טענות התובע והנטל להוכיח את הטענות רובץ על התובע, ובמצב דברים זה, סבורני שיש להעדיף את גרסתו של התובע ולדחות את הכחשת החבות הכללית מטעם הנתבעת.
8.על מנת שקרנית תימצא אחראית לפצות נפגע, נדרש, בראש ובראשונה, שהתובע יהיה זכאי לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, וכן מתקיימים שני תנאים נוספים, המבססים את הזכאות לפי סעיף 12 (א) (1) לחוק הפיצויים - ראשית – כי אין בידי התובע לתבוע פיצויים מאת מבטח; שנית – כי חוסר האפשרות נובע מכך שהנהג האחראי אינו ידוע.
כאמור, שני התנאים מתקיימים בענייננו, כאשר לא היה קיים ביטוח חובה ופרטי הנהג הפוגע אינם ידועים.
בהלכה הפסוקה נקבע, מפורשות, חובתו של הנפגע לפעול באורח סביר לגלות את זהותו של הנהג הפוגע, שכן נפגע שאינו פועל באורח סביר, על מנת שניתן יהא לפנות לחברת הביטוח שאחראית לפיצויי, ומבקש להסתמך על רשת הביטחון של קרנית, מסכל את מדרג הביטוח שנקבע בחוק, ומעביר את האחריות לתשלום הפיצויים מכתפיהם של "האחראים הראשוניים" (מבטחת הרכב) אל כתפי ברירת המחדל הממומנת מכספי הציבור (קרנית). בפסק הדין שניתן ברע"א 3909/08 קרנית נ. שרה קורן ואח' (פורסם בנבו), נקבע, בין היתר, כי יש הצדקה לדרישה שאדם הנפגע בתאונת דרכים ישקוד באורח סביר למימוש האפשרות לקבל את דמי הביטוח מחברת הביטוח. נקבע כי על ביהמ"ש לבחון את הסבריו של הנפגע, לגבי סיבת אי ידיעתו את פרטי הנהג הפוגע. כאשר הנפגע מצביע על סיבה סבירה והגיונית לכך שאין ביכולתו להצביע על זהות הנהג הפוגע, והסברו נמצא מהימן, הכף נוטה לעבר הכרה בזכאות לפיצוי מקרנית.
כאמור, הסברי התובע נמצאו מהימנים וסבורני שלנוכח מצבו הגופני לאחר התאונה, בעודו מוטל חבול על הכביש, לא ניתן לצפות מאדם סביר לדרוש לקבל את פרטי הנהג הפוגע שברח מהמקום. ראו בעניין זה דברי התובע בפרוטוקול המתומלל, עמ' 3, שו' 34-35) "קראתי לו בוא תעזור לי, הוא הסתכל עליי והמשיך לנסוע, נשארתי מוטל על הכביש".
9. סיכומו של דבר, לאחר ששבתי ובחנתי את משקלן של הראיות שהוצגו בפני, אני קובע כי יש לקבל את התביעה בסוגיית החבות, לאור כל האמור לעיל, וזאת מאחר והתובע עמד בנטל שרבץ לפתחו, להוכיח שנפגע מ'תאונת דרכים', כהגדרתה בחוק ואת חבותה של הנתבעת לשאת בנזק שנגרם בהתאם להוראות החוק.
10.המחלוקת בעניין גובה הנזק
לאחר שהכרעתי בשאלת החבות, נותר לדון אך ורק בשאלת הנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מהתאונה.
11.הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד
עובר לתאונה, התובע לא עבד במשך כעשרים שנה לפחות. התובע ציין בעדותו, כי הוא אינו עובד לפחות משנת 2005 ועד היום (עוד טרם התאונה הקודמת).
הנתבעת מתנגדת למתן פיצוי בגין פוטנציאל ההשתכרות לעתיד. אינני מקבל את טענת ב"כ התובע, כי למרות שהתובע לא עבד במשך עשרות שנים קודם לתאונה, יש לפסוק לו פיצוי בגין פוטנציאל ההשתכרות בעתיד. סביר יותר בעיניי, כי לאור מצבו הנוכחי ובהסתמך על העבר הממושך, התובע לא יממש את פוטנציאל ההשתכרות לעתיד. בשים לב גם לעובדה, שהתובע הגיש תביעה לדמי אבטלה עוד בשנת 1998, עוד טרם התאונה הקודמת משנת 2007 (ראו תעודת עובד ציבור מיום 31.10.2024). ראו בעניין זה, דברי ב"כ הנתבעת בעמוד 48 לפרוטוקול המתומלל, עמ' 48, שו' 12-16: "התובע לא עבד, עובר לתאונה שנים ארוכות, הוא גם טען בדיון הקודם שבו הוא מסר לבית המשפט תחת אזהרה שהוא לא עבד הוא סבל מכאבים עצומים בקרסול שלו, שלא כתוצאה מהתאונה מ-2019 ועל כן אין לפסוק כל פיצוי בהקשר הזה".
למסקנה אליה הגעתי, התחשבתי, בין היתר, במצבו הרפואי של התובע לפני התאונה, וללא קשר לתאונה ולעובדה שהתובע אינו עובד מזה עשרות שנים.
12.לפיכך, אני קובע כי התובע לא הרים את הנטל שהוא זכאי לפיצוי בגין ראש נזק זה.
אין מקום לפסוק לתובע פיצויים בגין הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד.
13.כאב וסבל
בדיון הצדדים הסכימו כדלקמן: "אין מחלוקת שהסכום בגין כאב וסבל עומד על סך של 89,753 ₪ (החישוב נערך לפי 46 ימי אשפוז והנכות שנקבעה)" (עמ' 21 שו' 7-8 לפרוטוקול המוקלד).
לפיכך, אני פוסק לתובע, בגין ראש נזק זה, פיצוי בסך של 89,753 ₪.
14.עזרת הזולת
התובע ציין בחקירתו הנגדית, כי הוא ממעיט לצאת מהבית, זקוק לעזרה בהלבשה, ואינו מסוגל לבצע מטלות בית, כגון קיפול כביסה וניקיון. עוד טען כי הוא אינו לוקח את הילדה לגן. כשהוצגו לתובע תמונות, בהן הוא נראה במצנח רחיפה עם רגל מכופפת, התובע אישר את הדברים וציין שהוא יכול לכופף את הרגל.
אשת התובע ציינה בעדותה, כי התובע כמעט ולא יוצא מהבית, והוא אינו מתפקד כלל בעזרה לטובת צרכי הבית.
ב"כ הנתבעת ציין בסיכומיו בע"פ כי גם ככה התובע לא סייע בהכנת שיעורים לילדים עוד טרם התאונה ואין מניעה שיוכל לסייע לקחת את הילדים לגן בשל המרחק הקרוב של הגן לבית. ראו דברי ב"כ הנתבעת, בפרוטוקול המתומלל, עמ' 50, שו' 25-26: "מדובר במרחק קצר שעל פי הטענה הוא יכול היה ללכת לבד או לפחות עם הקב אם אכן הוא זקוק לו או עם הקולנועית".
אין מחלוקת שהתובע לא נעזר בעזרה בשכר, וכי העזרה התמקדה בעזרה שניתנה על ידי בני משפחה.
בהתחשב בסוג הפגיעה, בתקופת ימי האשפוז, בעובדה כי התובע לא קיבל עזרה מקצועית בשכר; מצאתי לפסוק לתובע, בגין ראש נזק זה, לעבר ולעתיד, סך של 50,000 ₪ על דרך של האומדנא.
15.הוצאות
בדיון קדם המשפט המסכם שהתקיים ביום 3.6.24 הנתבעת התנגדה לצירוף קבלות לתיק המוצגים וכן לטענת התובע, בדבר צריכת קנביס רפואי וציינה כי מדובר בהרחבת חזית. בהתאם להחלטה שניתנה בדיון, נדחתה בקשת הנתבעת להוצאת הקבלות מתיק המוצגים של התובע. כמו כן, לא נתקבלה טענת הנתבעת כי מדובר בהרחבת חזית. עוד צוין בהחלטה, כי הקשר הסיבתי בין ההוצאות לטובת קנאביס לבין התאונה אמור להתברר בנפרד.
התובע צירף קבלות שונות המעידות על הוצאות שהוציא בקשר לתאונה. לטענתו של התובע שמר על חלק מדגמי מהקבלות בלבד.
ניתן ללמוד על ההוצאות, גם מהתיעוד הרפואי על היקף הטיפולים הרפואיים שנתבקשו ונסיק מכך, על הנסיעות שנדרשו וההוצאות שנגרמו.
ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו, כי נטל ההוכחה לרבות הקשר הסיבתי מוטל על התובע והוא לא הוכיח את טענותיו. לשאלת בית המשפט אם הסכומים שהציגה ב"כ התובע נבדקו, השיב שלא. עוד הוסיף ב"כ הנתבעת כי התובע ניסה להכחיש שעובר לתאונה הוא קיבל טיפול תרופתי קשה (עמ' 30, שו' 9-12 לפרוטוקול המוקלד).
להלן פירוט ראשי הנזק בגין ההוצאות:
-
קנאביס רפואי
התובע טען כי אושר לו קנאביס רפואי רק לאחר התאונה ובעקבותיה, לאור הכאבים הקשים והניתוח בעקבות התאונה. עוד נטען, כי בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 3.6.24 נקבע כי אין מדובר בהרחבת חזית (סעיף 10 לתמצית הטיעון מטעם התובע).
להלן הסכומים המבוקשים על ידי התובע;
לגבי העבר- קנאביס רפואי למשך 4 שנים, בסך של 46,792 ₪ (עמ' 42 שו' 9 לפרוטוקול המתומלל). לגבי העתיד- התובע ציין בתצהירו כי יש לפצותו בגין קנאביס רפואי בסך כולל של 372,000 ₪ (לעבר ולעתיד) עד סוף חייו, היות ושום תרופה אחרת לשיכוך כאבים לא עוזרת לו (עמ' 6, סע' 37 לתיק מוצגי התובע). עוד נטען בדיון, כי התובע משלם בחודש כ- 1,700 ₪ בגין רכישת קנאביס רפואי, כפי שהצהיר על כך בדיון קדם המשפט המסכם (עמ' 39, שו' 35-36 לפרוטוקול המתומלל).
ב"כ הנתבעת טען כי אין קשר סיבתי ולא הוכח הצורך בקנאביס רפואי בעקבות התאונה וכי המומחה לא התייחס לכך והתובע לא שאל שאלת הבהרה בנושא (עמ' 43, שו' 16-19 לפרוטוקול המתומלל).
אכן, צודקת הנתבעת בטענתה, כי יש לבחון את הקשר הסיבתי בין צריכת קנאביס רפואי לתאונה, באמצעות חוות דעת של המומחה מטעם בית המשפט. כך גם נקבע בפסיקה (ראו בת"א 78242-12-20). המומחה לא נשאל על כך באמצעות שאלות הבהרה ולא הוזמן למתן עדות. ואולם, המומחה מטעם בית המשפט קבע נכות משמעותית בשיעור של 30% בגין הפגיעה ברגל ימין. כמו כן המומחה ציין, כי התובע עבר סדרת ניתוחים בעבר לרבות החלפת ברך במשתל מלאכותי, ועד היום התובע נעזר בקב הליכה. עוד ציין המומחה כי אין ספק שיזדקק לניתוח נוסף בעתיד, לצורך החלפת מפרק נוסף.
מעבר לכך, התובע הציג רישיונות להחזקת קנאביס רפואי (ראו עמ' 10-15 לתיק המוצגים הנוסף מטעם התובע). כמו כן הוצגו אישורים רבים על מסירות של קנאביס בבית מרקחת, לרבות קבלות המעידות על תשלומים בפועל. לדוגמא, ראו חלק מהאישורים מיום 4.1.23, 6.8.23, 10.9.23 ,10.10.23, 5.11.23, בעמ' 86,93,94,96 למוצגי התובע). מדובר ברצף של אישורים וקבלות לאורך תקופה של כשלוש שנים, שהחלו כחצי שנה לאחר התאונה ועד לפני הגשת הראיות בתביעה. מכל האמור, על אף כי המומחה לא התבקש להתייחס לצורך בצריכת קנאביס רפואי, נראה כי קיים קשר סיבתי ולו חלקי בין הצורך בצריכת קנאביס רפואי לבין הפגיעה בתאונה. ראו בנושא זה, פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי (ת"א 51514-11-15 צ. ב. ע נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב הפול) וכן פסק דין נוסף שניתן לאחרונה (ע"א 24950-06-23 מרכז רפואי שיבא תל השומר ואח' נ' נ.ל. ואח') בו נפסקו הוצאות נוספות בגין קנאביס רפואי ונטען, כי היעדר התייחסות של המומחה מטעם בית המשפט לצורך בקנאביס רפואי, אינו מחייב את המסקנה כי אין הצדקה לקבלת טיפול באמצעות קנאביס רפואי. עם זאת, לתובע כאמור, נקבעו נכויות משמעותיות ברגל וגם בתחום הנפשי עוד טרם התאונה, ועל כן אין מקום לייחס את כל ההוצאות לרכישת קנאביס לתאונה הנוכחית בלבד אלא גם על מצבו הקודם של התובע, עובר לתאונה הנוכחית.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, בהתחשב בגובה הנכות, סדרת הניתוחים שהתובע עבר וייתכן שיעבור בעתיד, ההוצאות שהתובע הוציא בפועל בגין קנאביס רפואי, מצאתי לפסוק לתובע, בגין ראש נזק זה, סך של 100,000 ₪ על דרך של אומדנא לעבר ולעתיד.
-
הוצאות רפואיות אחרות
התובע טען בסיכומיו, כי ניתן ללמוד על צריכת התרופות (משככי כאבים) מדו"ח התרופות. כמו כן, נוספו תרופות נוספות כגון: פנטה, מדבקות, טרגין (מורפיום רפואי), פרקוסט וקלקסן. מדובר בצריכה של משככי כאבים למשך 3.5 שנים, בסך של 15,500 ₪, לפי קבלות (עמ' 3, סע' 9 לתמצית טיעון התובע).
ב"כ הנתבעת טען, כי באשר להוצאות בגין טיפולים שלא בסל הבריאות, הרי שלא הוכח שהתובע לא זכאי לקבל את הטיפולים במסגרת סל הבריאות (עמ' 44 שו' 18-21 לפרוטוקול המתומלל).
סבורני, כי לגבי הוצאות רפואיות אחרות (בין היתר תרופות), שאינן קנאביס רפואי, לאור ההלכה כפי שנפסקה בע"א 5557/95 - סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד דוד פ"ד נא(2), 724, זכאי התובע לקבל את הטיפול הרפואי לו הוא נזקק, במסגרת קופת החולים בה הוא חבר. יחד עם זאת, אני מוכן להניח כי התובע נדרש לשלם דמי השתתפות בגין קבלת טיפול רפואי ונשא בהוצאות נסיעה לטיפול רפואי. מבדיקת דו"ח צריכת התרופות עולה כי התובע צורך תרופות רבות, לרבות משככי כאבים, והוא נשא בעלות השתתפות של כאלפי ש"ח.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, בהתחשב בגובה הנכות, סדרת הניתוחים שהתובע עבר וייתכן שיעבור בעתיד, ההוצאות שהוציא התובע בפועל, מצאתי לפסוק לתובע, בגין ראש נזק זה, סך של 20,000 ₪ בגין התרופות על דרך של אומדנא לעבר ולעתיד.
-
אביזרים וקולנועית – התובע טען שהוא נעזר באביזרי עזר שונים כגון: כיסא גלגלים, רגליות, הליכון, קביים, הגבהה לשירותים, כיסא רפואי למקלחת ולשירותים. ההוצאות בגין אביזרים אלו מסתכמים לטנת התובע בסך של 36,000 ₪ (סעיף 9 לתמצית טיעון התובע).
ב"כ הנתבעת טען כי התובע לא צירף כל קבלה בגין תשלום על אביזרים ונזק מיוחד טעון הוכחה (עמ' 43, שו' 33-35 לפרוטוקול המתומלל). עוד הוסיף, כי התובע מתנייד באמצעות אופניים חשמליים עוד טרם התאונה, בשל פגיעה בכף רגל משנת 2007 כך שאין קשר בין הדרישה לאביזרים לתאונה הנוכחית (עמ' 43-44, שו' 39-1 לפרוטוקול המתומלל).
התובע טען שהוצאותיו בגין רכישת קולנועית מסתכמות בסך של 26,000 ₪. סבורני שאין לפסוק לתובע פיצוי בגין סעיף זה, היות ולא מצאתי קשר סיבתי בצורך ברכישת קולנועית. מעבר לכך, מדובר בהוצאה נוספת, שהינה מעבר להוצאות הנסיעה והניידות שייפסקו בנפרד, ועל כן מדובר בחפיפה בהוצאות תחת הכותרת של נסיעה וניידות. מעבר לכך, מדובר בהרחבת חזית של התביעה, היות ודרישה זו לא צוינה מפורשות בכתב התביעה וב"כ הנתבעת חזר על כך שאין להתיר שינוי או הרחבת חזית. ממילא הקולנועית החליפה את האופניים החשמליים שהתובע נהג להשתמש בהם לפני התאונה וללא קשר לתאונה. אין בפני בית המשפט מידע על הצורך הרפואי בהחזקת קולנועית ופערי המחירים בין עלות האופניים החשמליים לבין הקולנועית.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי שאין מקום לפסוק סכומים בגין האביזרים היות ולא הוכחה רכישה בפועל. כמו כן לא מצאתי שיש מקום לפסוק הוצאות בגין רכישת הקלנועית, בהעדר קשר סיבתי, כמפורט לעיל.
-
הוצאות נסיעה וניידות – התובע לא שמר קבלות וייחס את ההוצאות לרכישת הקולנועית. הנתבעת טענה שהתובע לא הוכיח את ההוצאה המבוקשת וכי הוא מתנייד גם ככה באופניים חשמליים.
בהתחשב בסוג הפגיעה, בתקופת ימי האשפוז, מצאתי לפסוק לתובע, בגין ראש נזק זה, סך של 30,000 ₪ על דרך של האומדנא לעבר ולעתיד.
16.ניכויים
הצדדים הגיעו להסכמה בדיון באופן הבא:
"אין מחלוקת שסכומי הניכויים הינם כדלקמן:
נבקש שהחישוב ייעשה כדלקמן:
שר"מ – שירותים מיוחדים - סך של 26,224 ₪ בערכי קרן מאמצע התקופה מיום 15.8.20.
תשלום תכוף שולם סך של 10,000 ₪ ללא שכ"ט, הסכום ישוערך מיום 15.11.21" (עמ' 21 שו' 22-25 לפרוטוקול המוקלד). בית המשפט נתן להסכמה תוקף של החלטה.
לפיכך, הניכוי יעמוד על סך כולל של 36,224 ש"ח ובצירוף השערוך המוסכם ובסה"כ יעמוד הניכוי על סך כולל של 41,514 ש"ח
17.מכל האמור לעיל, אני פוסק לתובע סכומי כסף כדלקמן:
א.כאב וסבל89,753₪
ב.הפסד השתכרות לעבר0₪
ג.הפסד השתכרות לעתיד0₪
ד.הפסד פנסיה 0₪
ה.עזרת הזולת50,000₪
ו.הוצאות בגין קנאביס רפואי 100,000₪
ז.הוצאות בגין תרופות 20,000₪
ח.הוצאות בגין ניידות ונסיעות30,000 ₪
ז.ניכויי מל"ל 41,514₪ -
סה"כ248,239 ₪
כמו כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת, שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21% בתוספת הוצאות משפט (כולל אגרת משפט) בסך של 1,500 ש"ח.
כל הסכומים המפורטים בסעיף זה, הינם נכונים למועד מתן פסק הדין.
18.לפיכך ומכל המקובץ, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים האמורים בסעיף 17 בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יישאו הסכומים שנפסקו, הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.
19. מזכירות ביהמ"ש תשגר לצדדים עותק מפסק הדין.
20.זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתל אביב בתוך 60 ימים.
ניתן היום, י"ז אלול תשפ"ה, 10 ספטמבר 2025, בהעדר הצדדים.
