יחזקאל כהן ואח׳ נ׳ אריה דן

לפניי תביעתם של 23 מתוך 24 בעלי הזכויות בדירות בבית משותף (להלן: "התובעים") נגד מי שהינו בעל הזכויות בדירה אחת בבניין (להלן: "הנתבע"). במוקד עניינה של התביעה סירובו של הנתבע לחתום על הסכם פינוי ובינוי שעליו חתמו התובעים עם היזם. התובעים עותרים לכך שבית המשפט יעניק להם סעד בהתאם לקבוע בסעיף 2(א) לחוק פינוי ובינוי (עידוד מיזמי פינוי ובינוי), תשס"ו-2006.

רקע

הבניין מושא דיוננו נמצא ברחוב בוליביה מספר 1 בשכונת קרית היובל בירושלים, והוא ידוע כחלקה מספר 92 בגוש 30416.

מדובר בבניין מוארך (רכבת) אשר בו 3 קומות ו-4 כניסות. בכל קומה 2 דירות.

ככל הידוע, הבניין נבנה בשנות ה-60 של המאה הקודמת והשטח המקורי של כל דירה היה כ-55 מ"ר.

בעקבות שינוי תב"ע שחל על הבניין, 21 מתוך 24 בעלי הזכויות בדירות בבניין הרחיבו את דירותיהם. 15 דירות הורחבו לשטח של 95 מ"ר, ו-6 דירות הורחבו לשטח של 105 מ"ר. 3 דירות נותרו בשטח המקורי של כ-55 מ"ר.

לאחר מגעים שהתקיימו בין בעלי דירות בבניין, המיוצגים על ידי עו"ד עידו שוורץ, לבין חברת יהודה רחמים חברה לבניין בע"מ (להלן: "היזם"), נכרת בין 23 בעלי דירות בבניין לבין היזם הסכם פינוי ובינוי.

בתמצית ייאמר, שהכוונה היא להרוס את הבניין הקיים ולהקים במקומו שני בניינים. האחד בן 19 קומות והשני בן 9 קומות. כל בעל זכויות בדירה קיימת יקבל דירה חדשה, גדולה יותר מזו הקיימת, כאשר הדירה החדשה תכלול מרפסת, ממ"ד, מחסן וחניה (סעיף 14.1 לתצהיר מר אריאל רחמים).

3 בעלי הדירות שדירותיהם לא הורחבו יהיו זכאים לתוספת שטח של 35 מ"ר לשטח דירתם הקיימת. 21 בעלי הדירות שדירותיהם הורחבו בהתאם לתב"ע הקיימת יהיו זכאים לתוספת שטח של 30 מ"ר לשטח דירתם הקיימת (סעיפים 14.2.1 ו-14.2.2 לתצהיר רחמים).