פלוני ואח' נ' קופ"ח לאומית

עסקינן בשני תיקים שהוגשו בנפרד על ידי אביה ואימה של המנוחה אושר דרעי ז"ל בגין פטירת המנוחה עקב חשיפתה לחלב במסעדה בעלת כשרות בשרית.

התביעה דנא (תביעת האב בשם חלקו בעיזבון) הוגדרה כתביעת פיצויים בגין נזקי גוף, רשלנות רפואית, קיצור תוחלת חיים וגרימת מוות ברשלנות. תביעת האם (שנדונה בת"א 16623-08-24), אינה עניין לבקשה שלפניי.

בכתב התביעה נטען כי המנוחה נפטרה לאחר שהוגש לה, ללא ידיעתה ובניגוד לדרישותיה, קינוח המכיל חלב, שאליו הייתה אלרגית, וכפועל יוצא מכך סבלה מסיבוכים רפואיים שהובילו למותה. עוד נטען כי החשיפה לחלב לא הייתה צפויה מבחינת המנוחה וכי זו לא נשאה עימה באותו ערב מזרק אפיפן עם חומר נוגד אלרגיה.

התביעה הוגשה נגד מספר נתבעים, ובכלל זאת קופת חולים לאומית (להלן: "קופת החולים"), אשר לפי הנטען טיפלה במנוחה במהלך השנים ואשר תחת פיקוחה עבדו הרופאים המטפלים.

הבקשה דנא היא בקשה שהגישה קופת החולים לסילוק התביעה נגדה על הסף מחמת היעדר עילה ומחמת היעדר חוות דעת רפואית לתמיכה בכתב התביעה.

כיידוע, סמכות בית המשפט למחוק כתב תביעה מחמת היעדר עילת תביעה מעוגנת בתקנה 41(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. המבחן המקובל בהקשר זה הוא מבחן "סיכויי התביעה", על פיו יש לבחון אם התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו, יהא זכאי לקבל את הסעד המבוקש על ידו. תקנה 43 לתקנות מוסיפה וקובעת כי לבית המשפט סמכות לדחות תביעה בשל קיומו של מעשה בית דין, התיישנות או מכל נימוק אחר, שלפיו הוא סבור כי ראוי ונכון לדחות את התביעה.

בדומה לפסיקה שדנה בסמכות בית המשפט להורות על סילוק תביעה על הסף לפי התקנות הקודמות, גם עתה מקובלת העמדה שלפיה השימוש בכלי של סילוק תביעה על הסף מחייב נקיטת משנה זהירות והשימוש בו יעשה רק במקום שברור וגלוי, על פני הדברים, שאין לתובע כל סיכוי להשיג את הסעד המבוקש על ידו.

אקדים אחרית לראשית ואבהיר כבר כעת כי בהינתן מהותן וטיבן של הטענות והעובדות העולות מכתבי הטענות שלפניי, נראה על פני הדברים כי עסקינן במקרה הנמנה על סוג המקרים בהם נדרש תחילה לברר את העובדות בטרם הכרעה בבקשה מעין זו לסילוק ההליך על הסף. יתירה מכך, וזו הטענה שתידון ראשונה בהחלטה זו, לא מצאתי כי נפל פגם בכך שלא הוגשה חוות דעת רפואית לתמיכה בטענות המועלות נגד קופת החולים, ובוודאי לא נפל פגם המצדיק סילוק התביעה על הסף.

במסגרת כתב התביעה, מפרטים התובעים את פרטי הטענות כלפי קופת החולים ובאילו אופנים מתבטאת אחריותה, זאת בממוקד ובמובחן ביחס לקופת החולים. לצד זאת, כולל כתב התביעה סעיפים הדנים ברשלנות יתר הנתבעים וטענות כלליות המיוחסות לכלל הנתבעים גם יחד. כתב התביעה, בפרט ביחס לאחריות קופת החולים, נסמך על מסקנות ועדת בדיקת שמונתה לאחר האירוע, ואשר לפי הנטען ערכה ראיונות, וכן עיינה ברשומות הרפואיות ובמסמכים הרלוונטיים, לרבות דו"ח הנתיחה מהמכון לרפואה משפטית. לא צורפה חוות דעת רפואית לכתב התביעה.

בהקשר של קופת חולים, נטען בכתב התביעה כי אף שהמנוחה סבלה מילדותה מאלרגיה למוצרי חלב ברמת סיכון גבוהה, הרי שמגיל 10 ועד לפטירתה, במשך 12 שנים, לא הייתה במעקב של מרפאת אלרגיה בקופת החולים. בסעיף 20 לכתב התביעה נטען כי הסיבות לכך כוללות: "העדר מרפאת אלרגיה באזור מגוריה של המנוחה / העדר גורם אחראי לוודא מתן ייעוץ אלרגי/ חינוך לשימוש באפיפן ומכאן לא נמצא גורם רפואי שראה את עצמו אחראי לכך שהמנוחה תישא עימה אפיפן בכל זמן ותכיר את נוהל השימוש בו וזאת בידיעה שהיענותה לאפיפן נמוכה, כאשר בין השנים 2009-2021 ועל פי המסמכים שהוגשו לוועדה, הונפקו למנוחה אך ורק שני מרשמים לאפיפן וזאת בחודשים (נובמבר ודצמבר 2019)".