פלוני נ' קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים

לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה 1975. המחלוקת בתיק נוגעת לשאלת החבות וגובה הנזק.

העובדות בבסיס המחלוקת

1. התובע יליד 1999 נפגע בתאונה מיום 16.08.2019. התובע טוען כי תוך כדי חציית הכביש בישוב בו הוא מתגורר, רכב הגיח לעברו פגע בו וברח.

2. התובע הגיש את תביעתו נגד 'קרנית' מאחר וזהות הנהג והרכב שדרס אותו לא ידועים.

3. כתוצאה מהתאונה נפגע התובע בראשו בצורה קשה. ממקום התאונה הועבר במסוק לבית החולים רמב"ם בחיפה. בבית החולים הוא הורדם והונשם. עם קבלתו נבדק ואובחן דימום בראשו ושבר בגולגולת וכן שברים מרובים בפנים וארובת העין וכן דליפה מהאוזן השמאלית.

   התובע אושפז במח' לטיפול נמרץ ובמח' נוירוכירורגית וכעבור מספר ימים חזר להכרה. במהלך אשפוזו עבר ניתוח לקיבוע השבר בלסת . בנוסף , הוכנס נקז לטיפול בדליפה מהאוזן.

4. התובע נבדק ע"י שלושה מומחים רפואיים מטעם בית המשפט:

   א.פרופ' ז'אן סוסטיאל בתחום הנוירוכירורגי, אשר קבע בחוות דעתו כי לתובע נותרה נכות בשיעור 10% בגין תסמנות PTSD וכן 10% בגין פגיעה קלה בעצב משמאל.

   ב.פרופ' סאמר סרוג'י בתחום כירורגית פה ולסת, קבע בחוות דעתו כי לתובע נותרה נכות בשיעור 5% בגין פגיעה בפרקי הלסת. בנוסף התייחס לטיפולי השיניים להם נזקק התובע ולעלותם.

   ג.ד"ר נביל ג'ראיסי בתחום הפסיכיאטרי קבע בחוות דעתו כי לתובע נכות נפשית בשיעור 10%.

5. קרנית כופרת בנסיבות התאונה וכן בחבותה לפצות את התובע. לטענתה, לא הוכח כי התובע אכן נפגע בתאונת דרכים . בנוסף, טוענת להעדר "שקידה סבירה" הנדרשת לביסוס חבותה לפיצוי התובע.

6. בדיון ההוכחות שהתקיים לפניי ביום 27.11.25 העיד התובע. לא העידו עדים נוספים. תחילה הוגש גם תצהיר אביו של התובע שליווה אותו לאחר התאונה. בדיון ההוכחות התברר כי האב נפטר מספר חודשים טרם הדיון. בהסכמת ב"כ התובע תצהירו של האב הוצא מהתיק. המומחים הרפואיים לא נחקרו. בנוסף, שני הצדדים הגישו מסמכים מתיק המשטרה.

7. הצדדים סיכמו בעל פה בתום דיון ההוכחות והשלימו סיכומים בעל פה ביחס לנזק בדיון נוסף שהתקיים ביום 17.12.25 . מכאן פסק הדין.

   דיון והכרעה:

8. אומר כבר עתה כי החלטתי לקבל את התביעה. להלן אנמק.

9. חבותה של קרנית במקרה של תאונת "פגע וברח" מבוססת על סעיף 12 א(1) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים שקובע בזו הלשון:

   "12(א)תפקידה של הקרן היא לפצות נפגע הזכאי לפיצויים לפי חוק זה ואין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח מחמת אחת מאלה:

   1. הנוהג האחראי לפיצויים אינו ידוע;

   2. ."

10. על הטוען לתחולת הסעיף להוכיח כי נפגע בתאונת דרכים וכן בנוסף, עליו להוכיח כי אין אפשרות לתבוע את מבטח הרכב מחמת העובדה כי הנהג הפוגע אינו ידוע.

    הרציונל לדרישה זו בדבר "השקידה הסבירה" נובע מחבותה השיורית של קרנית לפצות את הנפגע, מקום שאין באפשרותו לתבוע את נהג הרכב הפוגע ומבטחתו. תנאי "השקידה הסבירה" צויין על ידי כבוד השופט לוי בדעת המיעוט בעניין בע"א 502/84 קרנית נגד הורוביץ(26.2.1987) ונדון בהרחבה בע"א 3909/08 קרנית נגד שרה קורן (3.11.2009) שם נקבע כך:

    "הביטוח הסטטוטורי מטעם קרנית נועד בראש ובראשונה להבטיח כי אדם שנפגע בתאונת דרכים לא יוותר ללא פיצוי, אולם ברור הדבר שמדובר באמצעי המהווה ברירת מחדל, והוא חל במקרים של אין-ברירה המתוארים בסעיף 12 לחוק הפיצויים (וכן בסעיפים 7א ו- 7ב לחוק). "תפקידה של קרנית הוא שיורי לתפקידה של חברת הביטוח" (ע"א 214/81 מדינת ישראל נ' פחימה, פ"ד לט(4) 821 (1986)).

11. בית המשפט הוסיף וקבע בעניין קורן הנ"ל כי נפגע שאינו פונה תחילה לחברת הביטוח ומבקש להסתמך על קרנית, מסכל את מדרג הביטוח שנקבע בחוק ומעביר את נטל הפיצוי לקרנית אש ממומנת בכספי הציבור: "נפגע שאינו פועל באורח סביר על-מנת שניתן יהיה לפנות לחברת הביטוח שאחראית לפיצוי, ומבקש להסתמך על רשת הביטחון של קרנית, מסכל את מדרג הביטוח שנקבע בחוק, ולמעשה מעביר את משא הפיצויים מכתפיהם של "האחראים הראשוניים" אל כתפי ברירת המחדל הממומנת מכספי הציבור"

12. לפיכך, נקבע בעניין קורן כי יש הצדקה לדרוש מהנפגע לשקוד בצורה סבירה על מנת לממש את האפשרות לקבל פיצוי מחברת הביטוח:

    "מכל הטעמים האלה, יש הצדקה לדרישה שאדם הנפגע בתאונת דרכים ישקוד באורח סביר – לא יותר אך גם לא פחות – למימוש האפשרות לקבל את דמי הביטוח מחברת הביטוח"

13. ובאשר לאותה "שקידה סבירה" הנדרשת מהנפגע, נקבע כי דרישה זו תיבחן בהתאם ליכולתו של הנפגע לדעת את הפרטים בשים לב למצבו של הנפגע בתאונה ואחריה. יש לבחון את הסיבה בגינה לא יכול היה הנפגע לדעת את הפרטים. כך נקבע בפסק הדין:

    "עם זאת, יש להבהיר בצורה ברורה את משמעותה של "השקידה הסבירה" בהקשר הנדון. ככלל, הסבירות היא מושג משפטי המשקף אמת מידה אובייקטיבית. עם זאת, בענייננו, היסוד האובייקטיבי – שאמור לבטא את שאלת היכולת לדעת – חייב להיבחן לאור מצבו הסובייקטיבי של הנפגע בזמן התאונה ולאחריה. באופן מעשי, על בית המשפט לבחון את הסבריו של הנפגע לגבי סיבת אי-ידיעתו את פרטי הנהג-הפוגע. בחינה זו חייבת להביא בחשבון את אופיו של משטר האחריות ואת אופייה של תאונת הדרכים כאירוע פתאומי וטראומתי. אכן, קרנית נועדה למלא את החלל במקרים שבהם לא ניתן לגבות פיצויים ממבטח, וזאת על-מנת שהנפגע לא יוותר ללא אמצעים להטבת נזקי-הגוף שהוסבו לו. זו מטרה סוציאלית חשובה העומדת ביסודו של חוק הפיצויים. לכן, כאשר הנפגע מצביע על סיבה סבירה והגיונית לכך שאין ביכולתו להצביע על הנהג הפוגע, והסברו זה נמצא מהימן, הכף נוטה לטובת הכרה בזכאות לפיצוי מקרנית.

14. עוד נקבע כי בבחינת התנהגות הנפגע יש לקחת בחשבון את מצוקתו הסובייקטיבית בגינה לא יכול היה לברר את הפרטים:

    "נראה לי כי יש לבחון את התנהגות הנפגע ואת הסבריו במשקפיים מציאותיות ותוך מתן משקל ראוי למצוקה הסובייקטיבית שבגינה הוא לא השכיל או הצליח לברר את פרטיו של הנהג-הפוגע. "

     

    באופן פרטני יותר ניתן לחשוב על מספר מקרים טיפוסיים שבהם הנפגע אינו יודע את פרטיו של הנהג-הפוגע ושל מבטחו. מקרה אחד הוא מקרה של תאונת "פגע וברח". זהו המקרה הברור ביותר שבו קמה תחולה לסעיף 12(א)(1), ובלבד שהנפגע ביצע את הפעולות המתבקשות בתקופה שלאחר התאונה כדי לברר את זהותו של הנהג-הפוגע. דין דומה יחול במקרים שבהם גילו של הנפגע, או פגיעתו הפיזית בתאונה, לא אפשרו לו להתחקות אחר זהותו של הנהג-הפוגע. מצב דברים שלישי הוא מצב שבו הנפגע יכול היה מבחינה פיזית ליטול את פרטיו של הפוגע, אך לא עשה כן מסיבה סובייקטיבית שניתן לראותה כסבירה בנסיבות המיוחדות של אירוע תאונת-הדרכים. כך למשל, מצב שבו הנפגע היה שרוי עקב התאונה בהלם, חרדה או דאגה רבה לשלומו-שלו או של אחרים. כך גם מצב שבו תגובתו המאיימת, התוקפנית או הסרבנית של הנהג-הפוגע מנעה מהנפגע "ללחוץ" לקבלת הפרטים. במקרים מסוג זה, אם משתכנע בית המשפט בתום-ליבו של הנפגע, ובניסיונותיו הכנים לגלות את זהותו של הנהג-הפוגע או של חברת הביטוח בשלב מאוחר יותר, יכיר בדרך-כלל בית המשפט בחבותה של קרנית. קבוצת מקרים נוספת כוללת נפגעים שבחרו באופן מודע שלא לבקש את הפרטים מטעמים כגון אי-נעימות או סברה שהנזק שנגרם אינו רציני ולכן לא מצדיק את "הטרחה". במצבים אלה אין להחיל את סעיף 12(א)(1), וניתן לומר בהם כי אין לו לנפגע אלא להלין על עצמו על שבחר שלא לפעול על-פי הנֹהַג המקובל ולדרוש את פרטיו של הנהג-הפוגע. זו תהא המסקנה גם בעניינם של הנפגעים שהתנהגותם מעידה על חוסר אכפתיות, אזלת יד, או יותר מכך, על קנוניה, ניסיון הסתרה או תרמית.

15. לאחר שסקרתי את המצב המשפטי וההלכה המחייבת , אגש להלן ליישם אותם על ענייננו. תחילה אדון בשאלה אם התובע הוכיח כי נפגע בתאונת דרכים. לאחר מכן אגש לבחון אם הוא עמד במבחן השקידה הסבירה הנדרשת לביסוס חבותה של קרנית לפצותו.

    האם התובע נפגע בתאונת דרכים?

16. התובע הוכיח כי נפגע בתאונה דרכים. הוא הוכיח כי נדרס כהולך רגל על ידי רכב . הנתבעת הפנתה לדוח מד"א שאינו מאזכר תאונת דרכים. אך לצד דו"ח מד"א יש להפנות לדוח הפעולה המשטרתית מס' 9115972 (צורף על ידי שני הצדדים כראיה ) בו צויין כי המודיע "מד"א" מדווח על חשש לחיי אדם במצוקה אדם ליד קופ"ח בטובא אדם בן 70 נפל. בהמשך דוח הפעולה מצויין כי קיימים נפגעים נוספים לא ידוע על לכודים. בעמוד 2 לדוח הפעולה השוטר מציין כי הגיע למקום וזיהה המולה ומד"א ביצעו פעולות בפצוע. בדו"ח הפעולה מצויין שמו של התובע וגם שמו של אביו. מצויין כי לפי תושבי המקום לדעתם רכב דרס את הקורבן וברח. עוד צויין בדו"ח כי במקום אין מצלמות בכלל. לא היתה יכולת לדבר עם הקורבן ועם בני משפחתו הוא הובהל באמבולנס לבית החולים. בהמשך מצויין כי תושבי המקום לא ידעו מה קורה. המקרה דווח לרכז המודיעין ולנגד תורן דווח לבוחנים. אח"כ השוטר מציין כי פנה לבית החולים בירר את פרטי הנפגע והיה מורדם ומונשם. עד כאן הבאתי את מה שצויין בדוח הפעולה של השוטר הגיע למקום התאונה.

17. מכאן, כי אין ליחס כל משמעות לדיווח אודות אדם בן 70 שנפגע- דיווח שלא ברור מה מקורו ואין לו רלבנטיות למקרה דנן. שכן, לפי עדות בתובע בחקירה הנגדית כלל לא מדובר באותו מקום בו אירעה התאונה. כמו כן, התובע הוא צעיר וטרם מלאו לו 20 בעת התאונה.

18. התובע העיד כי הוא נפגע מרכב אך לא זכר פרטים נוספים. הוא זכר כי חצה את הכביש עת יצא מהמספרה והלך לכיוון המכולת . הוא זכר כי הרכב בצבע לבן. אך לא מעבר לכך. הוא לא ידע לענות מהיכן פגע בו הרכב. אין לזקוף זאת לחובתו. יש לזכור כי התובע נפגע בחבלת ראש קשה שהמומחה בתחום הנוירולוגי תיאר אותה בחוות דעתו כחבלה קשה המטומה חריפה וחבלה מוחית משמעותית. לאחר התאונה אובחנו שברים רבים בראשו ובפניו וסבל מדימום והוא היה מורדם ומונשם.

19. אין לזקוף לחובתו של התובע את הרישום אצל המומחה בתחום הנפשי אליו הפנתה הנתבעת ושאלה את התובע בחקירתו על כך. בחוות הדעת צויין כי התובע סיפר למומחה כי אינו יודע איך קרתה התאונה וכי אביו סיפר לו על התאונה. אומר כי אני מעדיפה את עדותו לפניי על פני הרישום אצל המומחה שגם הוא נרשם באופן חלקי ולא צוטט בצורה מלאה בחוות הדעת(ראו עמוד 3 לחוות הדעת). אני גם מפנה לעדות התובע עת נשאל לגבי הרישום :

    "תמה אני זוכר, אמרתי לרופא, ואני אומר לכם עכשיו עוד פעם הלכתי לספר, רציתי להסתפר, הוא היה מלא אצל הספר אנשים, רציתי ללכת למכולת לשתות משהו. ורציתי לחצות את הכביש במעבר חציה ופתאום משהו פגע בי אחרת ושום דבר לא זוכר זהו,

    כב׳ השופטת: כן,

    ש.: את זה אתה זוכר או את זה סיפרו לך?

    ת.: את זה אני זוכר"

     ובהמשך עדותו:

    "זה אני זוכר, הלכתי לספר ופגע בי בצבע לבן היה אחרת לא זוכר שום דבר."

    אבל ראית את הצבע הלבן לפני המכה או אחרי המכה?

    ת.: פתאום ככה איך אני אגיד את זה? אני לא יודע, פגע פגע בי משהו ככה, צבע לבן וזהו

    ש.: אתה ראית אוטו בצבע לבן? פוגע בך?

    ת.: אוטו צבע לבן

    ש.: פגע בך לפני שנפלת או אחרי שנפלת?

    ת.: פגע בי ונפלתי, מה"

20. אומנם , עדותו של התובע היא עדות בעל דין יחידה שכן אי עדים לאירוע. יחד עם זאת, אני מוצאת לנכון להסתמך עליה ולקבלה. הוא ציין בעדותו בחקירה הנגדית מה עשה לפני התאונה וכי היה במספרה ורצה ללכת למכולת בעודו מחכה בתור לספר. גם בהודעה למשטרה, שמסר התובע לאחר שחרורו מבית החולים הוא מסר פרטים זהים לעדות בחקירתו הנגדית . לא היו כל סתירות בין הודעתו למשטרה ובין עדותו בבית המשפט. אומנם הוא לא זכר מהיכן הגיע הרכב שפגע בו , אך אין לזקוף זאת לחובתו שכן כאמור הוא נדרס על ידי הרכב ונפגע בצורה קשה מאוד בראשו. לציין כי מסיכום האשפוז מיום התאונה צויין כי התובע נפגע בתאונת דרכים חבלת ראש קשה.

21. לסיכום, אני קובעת כי הוכח לפניי כי התובע נפגע בתאונת דרכים עת נדרס על ידי רכב שפגע בו וברח.

    שקידה סבירה:

22. כפי שהבאתי לעיל בעניין קרנית נגד קורן הנ"ל- מקרה "פגע וברח" הינו מקרה מובהק שהנפגע אינו יודע את פרטי הרכב הפוגע.

23. מפאת מצבו וחומרת הפגיעה , התובע לא יכול היה לברר את פרטי הנהג שברח מהמקום לאחר התאונה. התובע נחבל חבלת ראש קשה הועבר לבי"ח רמב"ם במסוק אושפז כחודש וחצי ולמשך מספר ימים היה מורדם ומונשם. גם המשטרה שהגיעה בזמן התאונה למקום לא הצליחה לברר פרטים ולא נמצא אותו רכב פוגע.

24. התובע היה רק בן 19 ו- 8 חודשים בעת התאונה . לתאונה כלל לא היו עדים גם לפי חקירת המשטרה במקום התאונה ביום האירוע. גם המשטרה שחקרה את המקרה לא מצאה את זהות הרכב הפוגע. מדוח הפעולה של הסייר שהגיע למקום התאונה בשעה הראשונה לאחר התאונה מצויין כי השוטר שאל את הנוכחים ולא ידעו לספר לו פרטים. עוד נרשם כי במקום אין מצלמות בכלל. בדוח פעולה מאוחר יותר צויין כי שוטר אחר שהגיע למקום איתר מצלמות DVR אצל אחד השכנים אך לא צויין מה נצפה בדוח.

25. התובע נשאל לגבי פעולות שנקט בהם לאחר מכן לאיתור הרכב והשיב כי פנה למשטרה.

26. בשים לב לאמור לעיל, אני קובעת כי התובע עמד במבחן "השקידה הסבירה" הנדרש לביסוס חבותה של קרנית והוכיח כי בנסיבות התאונה ופגיעתו הקשה, לא יכל ולא ניתן היה לאתר את פרטי הנהג הפוגע.

    גובה הנזק:

27. התובע יליד X.X.1999 נפגע בתאונה ביום 16.8.2019 . היה בן 19 ו- 8 חודשים בעת התאונה. היום הוא בן 26.

28. ממקום התאונה הובהל התובע כשהוא מונשם במסוק לבית החולים רמב"ם בחיפה. בקבלתו אובחנה חבלת ראש שבר בבסיס הגולגולת ושברים מרובים בעצמות הפנים לרבות בארובת העין והאף- מסקירת סיכום האשפוז ספרתי לפחות 10 שברים בעצמות שונות בפנים חלקם שברים מרוסקים וחלקם עם תזוזה. בנוסף, אובחן דימום תת עכבישי בגולגולת בשני מקומות וגם דליפה מהאוזן השמאלית. הוכנס צנטר לטיפול בדליפה ובהמשך טופל תרופתית עד שהדליפה פסקה. כמו כן, הוחדר קנה לצווארו להנשמה. בנוסף, במהלך אשפוזו עבר ניתוח פה ולסת לתיקון השברים. טופל גם באנטיביוטיקה ומצבו החל להשתפר ולהיות יציב בהדרגה עד שחזר להכרה והוצא הצינור מהצוואר.

29. ביום 23.9.25 בתום 39 ימי אשפוז שוחרר התובע לביתו עם המלצה למעקב רפואי. מאוחר יותר, במסגרת ביקור במרפאת חוץ בית החולים הוצא הקיבוע הבין לסתי שהוצב בניתוח שעבר באשפוזו.

    הנכות הרפואית:

30. בחוות דעתו של המומחה בתחום הנוירולוגי , פרופ' סוסטיאל, הוא מציין כי התובע סבל מחבלת ראש קשה עם חבלה מוחית ומפנה למנגנון הדריסה , הצורך בהנשמה, השקיעה במצב הכרתו , השברים הרבים בפנים ובבסיס הגולגולת והדימום בראשו. המומחה ציין בחוות דעתו כי כתוצאה מהחבלה ניתן לזהות אצל התובע שני אפיקים של הפרעה תפקודית ונכות נלווית:

    "הראשון נובע מהפציעה בעצמות הפנים. פציעות מסוג זה המערבות את הזיגומה ולסתות ידועות כגורמות לפגיעה בענפי העצב משולש (trigeminal nerve) דרך סעיפיו בפנים וכך גם במקרה של מר הייב המציין בצורה מהימנה את הירידה בתחושה בפנים לפי פיזור הענפים עליון (V1) ואמצעי (2) של העצב הטריגמינלי משמאל וזאת כאמור בהלימה עם הצפוי מלכתחילה עם פציעה מסוג זה.

     

    האפיק השני הינו חבלת ראש קשה, אחראית ללא ספק, לא רק על כאבי ראש אך גם תגובה דיכאונית המוזכרת הרשומות רפואיות בשירותי בריאות כללית המבודדת חברתית את התובע, השינה הבלתי סדירה וקרוב לוודאי הקושי בעמידה בדרישותיה של עבודה סדירה למרות מספר ניסיונות שהוזכרו במהלך הביקור ע" י אביו של התובע. ויחד עם זאת נותרת העובדה שמר---שב להכרתו המלאה עוד במהלך אשפוזו ואף לא נזקק לשיקום במסגרת אשפוז כך שמדובר בפגיעה מוחית קלה עד בינונית לכל היותר."

31. המומחה פרופ' סוסטיאל קבע כי לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% בשל תסמונת פוסט טראומטית כרונית לפי סעיף 34א מותאם וכן נכות נוספת בשיעור 10% בשל הפגיעה בעצם טריגגימנלי לפי תקנה 29(5) א' 1.

32. המומחה בתחום הנפשי דר' ג'ראיסי קבע כי לתובע נותרה נכות נפשית צמיתה בשיעור 10%. הוא ציין בחוות דעתו את הדברים הבאים:

    "מעיון באנמנזה, במסמכים רפואיים וממצאי הבדיקה הקלינית במרפאתי אבחנתי אצל התובע הפרעה נפשית חולנית הקשורה סיבתית לתאונה עניינו.

     

    נכותו הנפשית הצמיתה של התובע הינה לפי סעיף 34 ב(2), 10% ".. רמיסיה מלאה או סימנים קליניים שארתיים בלא הפרעה בתפקוד ובלא הגבלה של כושר העבודה"

     

33. המומחה בתחום פה ולסת פרופ' סרוג'י ציין בחוות דעתו כי לתובע נגרמה חבלה ישירה מצד ימין וחבלה לא ישירה מצד שמאל. הוא מציין כי על פי ממצאי בדקת CT היו גם שברים בשיניים עליונות ותחתונות ולא רק בלסת. באשר לנכות הרפואית קבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור 5% בגין הפגיעה בפרק הלסת מותאם לפי תקנה 73(2) (I). ביחס לפגיעה בשיניים קדמיות עליוניות התיחס לטיפול הנדרש. הוא ציין כי התובע יזדקק לטיפול שיניים –טיפול שורש ומבנים בשיניים וכתרים בסך כולל של 22,000 ₪. הטיפול בכתרים שעלותו היא 12,000 יש צורך להחליף כל 13-15 שנים .

34. המומחים הרפואיים לא נחקרו ולא נשלחו להם שאלות הבהרה. הנתבעת טוענת כי קיימת חפיפה בין הנכות שקבע המומחה בתחום הנפשי ובין הנכות שקבע המומחה בתחום הנוירולוגי בגין PTSD.

35. המומחה בתחום הנפשי ציין בחוות דעתו כי התאונה הותירה אצל התובע הפרעה הסתגלותית בחומרה קלה . הנכות לא נקבעה בגין תסמונת PTSD והמומחה בתחום הנפשי כלל לא התייחס להימצאות תסמונת בתר חבלתית או מרכיבים של מצב נפשי על רקע טראומה. הוא כן ציין בממצאי בדיקתו כי אין מחשבות וזיכרונות חודרניים וטראומטיים מהתאונה. הוא תיאר מצב רוח ירוד, ירידה בתיאבון וחרדה אותם סיווג כהפרעה נפשית הסתגלותית . הנכות נקבעה בשיעור 10% לפי תקנה 34 ב (2)

36. המומחה בתחום הנוירולוגי –קבע נכות בשיעור 10% לפי תקנה 34 א מותאם מבלי שפירט.

37. אפנה לתקנה 34 א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956:

    "34(א)באפיזודה מאנית; הפרעה אפקטיבית דו-קוטבית; אפיזודה דיכאונית; הפרעה דיכאונית עם מרכיבים פסיכוטיים; הפרעה דיכאונית חוזרת; הפרעות אפקטיביות מתמידות והפרעות אפקטיביות לא מסווגות, ייקבעו אחוזי הנכות כלהלן:

    (1)   רמיסיה מלאה, בלא הפרעה בתפקוד ובלא הגבלה של כושר העבודה        0%

    (2)   רמיסיה מלאה או קיום סימנים קליניים אפקטיביים שארתיים, הפרעה קלה בתפקוד הנפשי או החברתי, הגבלה קלה עד בינונית של כושר העבודה        10%"

     

38. ואילו תקנה 34(ב) לתקנות קובעת כך:

    "ב)  בהפרעות של חרדה בעתית (פוביה); הפרעות חרדה אחרות; הפרעה טורדנית-כפייתית (הפרעה אובססיבית קומפולסיבית); תגובה לדחק חריג; הפרעת דחק בתר-חבלתית (פוסט טראומטית)PTSD; הפרעות הסתגלות לסוגיהן; הפרעות דיסוציאטיביות (קונברסיביות); הפרעות סומטופורמיות; הפרעות אכילה: אנורקסיה נרבוזה, בולימיה מרבוזה והפרעות אכילה לא מסווגות, ייקבעו אחוזי הנכות כלהלן:

    (1)   רמיסיה מלאה, בלא הפרעה בתפקוד ובלא הגבלה של כושר העבודה        0%

    (2)   רמיסיה מלאה או קיום סימנים קליניים שארתיים, הפרעה קלה בתפקוד הנפשי או החברתי, הגבלה קלה עד בינונית בכושר העבודה    10%"

     

39. כעולה מנוסח התקנות וגם מקביעות המומחים, לא מדובר באותה נכות ולא באותו סעיף. דר' ג'ראיסי קבע 10% נכות שתיאר כהפרעת הסתגלות והפנה לתקנה 34 ב(2) שקובעת 10% נכות בגין "רמיסיה מלאה או קיום סימנים קליניים שארתיים, הפרעה קלה בתפקוד הנפשי או החברתי, הגבלה קלה עד בינונית בכושר העבודה    10% "

40. פרופ' סוסטיאל קבע נכות 10% אותה תיאר כתסמונת פוסט טראומטית כרונית לפי 34 א. תקנה זו קובעת כך: "רמיסיה מלאה או קיום סימנים קליניים אפקטיביים שארתיים, הפרעה קלה בתפקוד הנפשי או החברתי, הגבלה קלה עד בינונית של כושר העבודה        10%"

41. עוד אוסיף כי הגם שהמומחה דר' ג'ראיסי ציין בחוות הדעת כי אין הפרעה בתפקוד בציטוטו את התקנה, אלא שיש להניח כי הוא טעה בציטוט הסעיף שכן הסעיף שציטט ללא הגבלת תפקוד לא מקנה נכות.

42. כאמור, שני המומחים קבעו נכות בגין שתי אבחנות שונות ושני סעיפים שונים בתקנות. הם לא נחקרו כלל ואף לא נשלחו להם שאלות הבהרה. מכאן שאין מקום לקבל את טענת הנתבעת כי מדובר בנכות רפואית חופפת.

43. אין גם חפיפה , כטענת הנתבעת , בין הנכות הנוירולוגית שקבע פרופ סוסטיאל לבין הנכות שקבע פרופ' סרוג'י. הנכות שקבע פרופ' סוסטיאל היא לפי 29 (5) א 1 : "עצבV(TRIGEMINUS) (I)    קלה – כאב שאינו דורש טיפול מניעה יום-יומי בתרופה ייעודית                       5%"

    הנכות שקבע פרופ' סרוג'י היא לפי תקנה 73(2) 1 שדנה בפגיעה בפקרי הלסת.

44. על כן אני קובעת כי נכותו הרפואית היא הנכות שקבעו שלושת המומחה הרפואיים. סה"כ הנכות הרפואית המשוקללת היא 30.75% .

    הנכות התפקודית:

45. התובע היה בן 19 ושמונה חודשים בעת התאונה. לפני התאונה סיים לימודי תיכון אך לא קיבל תעודת בגרות . הוא עבד בעבודות מזדמנות ולא בצורה סדירה. הוא סיפר בעדותו כי בזמן התאונה לא עבד(ראו עמוד 12 לפרוטוקול עדותו). הוא סיפר כי התכוון ללמוד אך לא פירט מעבר לכך. מאז התאונה חלפו כחמש וחצי שנים. הוא לא השתלב בעבודה בצורה סדירה. הוא סיפר בעדותו כי ניסה לעבוד במספר במקומות אך לא הצליח להתמיד. ראו עמוד 12 לפרוטוקול עדותו. גם בטופס דיווח על תקופות עיסוק(ת/1) רואים כי מאז התאונה עבד לסירוגין חודשים בודדים בשנת 21-22 ומאז במשך מעל שלוש שנים לא עבד כלל.

46. נכותו הרפואית לפי קביעת שלושת המומחים היא בשיעור 30.75% אך לא כל מרכיביה הם תפקודיים . הנכות בשיעור 5% בגין הפגיעה בלסת אינה נכות תפקודית. בנוסף, אף שקבעתי כי הנכות הרפואית שקבעו המומחים בתחום הנפשי והנוירולוגי אינה חופפת, הרי שמבחינה תפקודית קיימת חפיפה לגבי ההשפעה של שתי נכויות אלו על תפקודו ל התובע.

47. נכותו הרפואית של התובע אינה מצדיקה חוסר מעש מוחלט מצידו במשך השנים שחלפו מאז התאונה. הפגיעה של התובע היתה קשה מאוד והצריכה אשפוז ממושך. אולם למזלו של התובע הוא השתפר בצורה משמעותית ועולה כי במשך 4 שנים לא טופל בכלל בקשר עם פגיעתו.

48. בשים לב לכל מה שציינתי לעיל, אני קובעת כי נכותו התפקודית של התובע היא בשיעור 18% , 60% מגובה הנכות הרפואית.

    בסיס השכר:

49. מדובר בתובע צעיר בן 19 ו- 8 חודשים בעת התאונה וטרם החל ל"ספר את סיפר חייו". טרם השתלב בעבודה כלשהי וטרם רכש מקצוע כלשהו. אין מקום לסטות מעניינו מהשכר הממוצע במשק כבסיס לחישוב השכר לעתיד. מפנה בעניין זה לע"א 3751/17 המאגר הישראלי לבטוח הפול נגד פלוני 8.8.2019 :

    "ענייננו באדם צעיר שנפגע קשות בשלב מוקדם של חייו, לפני שדפוס ההשתכרות שלו התגבש. כידוע, נקודת המוצא היא כי כאשר מדובר בקטין יש להיצמד לשכר הממוצע במשק, למעט מקרים חריגים, בהם הוצגו ראיות למימוש פוטנציאל השתכרות בעניינו של הניזוק הספציפי. כך לגבי קטין, וכך גם "לגבי צעירים בראשית דרכם, שנפגעו בטרם גיבשו מסלול מקצועי מוגדר" (ע"א 10064/02 "מגדל" חברה לביטוח בע"מ נ' אבו חנא, פ"ד ס(3) 13, 32 (2005);ע"א 9980/06עיזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' עיריית ירושלים,[פורסם בנבו]בפסקאות 8-7 (26.1.2009)).

     

    אין בטענה כי התובע סבל מליקוי למידה בילדותו כדי להצדיק סטיה מהשכר הממוצע במשק. סטיה מהשכר הממוצע במשק תיעשה רק במקרים חריגים ר' ע"א 10064/02 "מגדל" חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא (27.09.2005).

     

    הפסד שכר בעבר:

50. מאז התאונה חלפו 76 חודשים. הוא לא עבד במועד התאונה. כאמור לעיל, עבד חודשים ספורים לאחר בשנת 21 ובשנת 22 ומזה 3 שנים כלל לא עובד. הפסד שכר לעבר יש להוכיח בראיות של ממש שכן מדובר בנזק מיוחד. בשים לב לעובדה כי לא עבד בזמן התאונה, ומנגד, לתקופה שחלפה מאז התאונה והנכות הרפואית שנותרה לתובע, נראה כי המקרה מתאים לפסיקת פיצוי על דרך האומדנא בסך של 100,000 ₪

    הפסד שכר בעתיד:

51. הפסד השכר לעתיד יחושב על בסיס השכר הממוצע במשק שעומד כיום על 12,800 ₪ נטו ופגיעה בכושר ההשתכרות בשיעור 18%. התובע בן 26 נותרו לו 41 שנים עד גיל הפרישה -67. 12,800ההפסד יחושב כדלקמן: X 18% X 12,800 X 282.9= 652,000 ₪

    הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים:

52. 12.5% מהפסדי השכר: 94,000 ₪

    עזרה מהזולת:

53. המומחה פרופ' סוסטיאל קבע לתובע 100% נכות זמנית למשך חודשיים וחצי אחרי התאונה ו- 50% נכות זמנית למשך 4 חודשים נוספים. בשים לב לתקופת האשפוז והטיפולים בשנה לאחר התאונה והנכות הרפואית הזמנית שקבע המומחה, יש מקום לפצות את התובע בגין עזרה מוגברת מהזולת בסך של 20,000 ₪ .

54. עזרה לעתיד: בשים לב למצבו הרפואי כיום של התובע ואופי של הנכויות שנקבעו לו על ידי המומחים, נראה כי אינו נזקק לעזרה מוגברת משמעותית מהזולת בביצוע פעולות יומיות. יחד עם זאת, סביר להניח כי עם ההתקדמות בגיל, יזדקק לעזרה מוגברת בשל נכויותיו. אני פוסקת לתובע פיצוי בגין עזרה לעתיד בסך של 30,000 ₪

     

    הוצאות :

55. בגין נסיעות לטיפולים בתקופה הסמוכה לתאונה, אני פוסקת פיצוי בסך של 2,000 ₪ .

56. טיפולי שניים: מומחה קבע כי עלות הטיפול היא 22,000 ₪. סכום זה יפסק לתובע. מבין אותם 22,000 ₪ עלות החלפת הכתרים היא 12,000 ₪, יש להחליף כל 13-15 שנים לפי המומחה. שני הצדדים בסיכומיהם עשו חשוב של החלפה כל 14 שנה. ילקח בחשבון החלפה בעלות 12,000 ₪ כל 14 שנים למשך 4 פעמים בסך הכל. סה"כ עלות הטיפול העתידי לאחר היוון כפול: עוד 14 שנים: 7,920 ₪ , עוד 28 שנים: 5,610 ₪ , עוד 42 שנים: 3360 ₪, עוד 56 שנים: 2280 ₪. סה"כ במעוגל עלות החלפת הכתרים בעתיד: 19,000 ₪ (במעוגל)

    בגין טיפולי שיניים בעבר ובעתיד: 41,000 ₪

    נזק לא ממוני:

57. 30.7 אחוזי נכות רפואית, 39 ימי אשפוז וללא ניכוי גיל: 89,500 ₪

    סה"כ גובה הנזק:

    הפסד שכר בעבר 100,000 ₪

    הפסד שכר בעתיד 652,000 ₪

    הפסדי פנסיה ותנאים סוצ' 94,000 ₪

    נזק לא ממוני 89,500 ₪

    עזרה מהזולת 50,000 ₪

    הוצאות 2,000 ₪

    טיפולי שיניים: 41,000 ₪

    סה"כ גובה הנזק1,028,500 ₪

     

    בניכוי תשלומי המל"ל לאחר התאונה: 43,000 ₪

    היתרת לפיצוי: 985,500 ₪

    סיכום:

58. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך של 985,500 ₪. בנוסף תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ לצידו וכן את אגרת התביעה ששולמה על ידו עם פתיחת ההליך.

    הסכום ישולם לתובע באמצעות בא כוחו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

     

    ניתן היום, כ"ט כסלו תשפ"ו, 19 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.