כהן נ' דורן

בפני תביעה לקבלת פיצוי על סך 140,000 ₪ ללא הוכחת נזק לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן "החוק").

הצדדים, שכנים באותו בניין, מצויים בסכסוך מתמשך מזה מספר שנים. ביום 9.2.2021 התפתח ויכוח בין הנתבע ואשתו (להלן "רחל") לאשת התובע (להלן "טליה"), כאשר למקום הוזמנו גם פקחי העיריה. במהלך הויכוח, שחלקו צולם על ידי טליה, אמר הנתבע לטליה כי בעלה, התובע, שלח לרחל "תמונות של פורנוגרפיה". בגין אמירה זו הוגשה התביעה לפיצוי בגין לשון הרע.

הנתבע מודה כי אמירתו אינה נכונה, וכי לא נשלחו תמונות פורנוגרפיות מהתובע לרחל; אך לטענתו נשלחה על ידי התובע לרחל בשנת 2014 דרך הווטסאפ תמונה של נשים שלדבריו נלקחה ככל הנראה מ"אתר דירוג נערות ליווי". התובע מכחיש שליחת כל תמונה מסוג זה לרחל.

טענות הצדדים

התובע טען כי הנתבע ניצל את ההליך המשפטי על מנת להמשיך ולהכפיש את התובע, וכי אין מחלוקת כי הנתבע הוציא את דיבתו כאדם שמטריד מינית בפני אשתו, שכניו ומכריו. הנתבע הודה והתנצל במהלך ההליך אך במקביל המשיך לנהל את ההליך ולא הסכים לסיימו בפשרה. עוד טוען התובע כי על מנת להתחמק מפיצוי המציא הנתבע סיפור לפיו התובע שלח לרחל תמונות של נשים. נטען כי לא הוכח שתמונות כאלו נשלחו ולא הוכח כלל כי נעשתה פניה למומחים לצורך איתור התמונה. כך גם טענות בדבר שליחת תמונה מעין זו לא עלו כלל במסגרת הליך קודם שנוהל בין הצדדים.

הנתבע טען כי התובע לא רצה התנצלות אלא רצה להוציא מהנתבע כסף, וכי התביעה נופחה מעבר למציאות. עוד נטען כי כלל לא חל רכיב הפרסום שכן לא הוכח שמלבד טליה מישהו שמע את הדברים שנאמרו. הנתבע טוען כי דבריו נאמרו רק כתגובה לאיום וקנטור מצד טליה. הנתבע טוען שהתמונה שצורפה לתצהירו נשלחה על ידי התובע לרחל, וכי אם התובע היה משוכנע שהיא לא נשלחה לא היה טורח להעביר לבדיקה קפדנית את הטלפונים שלו. הנתבע מוסיף וטוען כי חלה ההגנה הקבועה בסעיף 15(3) לחוק שעניינה בהגנה על עניין אישי כשר, וכן ההגנה הקבועה בסעיף 15(2) לחוק שעניינה בחובה חוקית, מוסרית או חברתית. לטענתו, לא ניתן לצפות שאדם שסופג הכפשות ועלבונות כלפיו וכלפי אשתו יישאר שווה נפש ולא יגיב. הנתבע התנצל על אי הדיוק בדבריו שכן אין מדובר בתמונות פורנוגרפיות, וטען כי הוא אינו יכול להיענות לדרישת התובע להצהיר כי לא נשלחו על ידי התובע לרחל תכנים אחרים. לבסוף טען הנתבע כי חל על המקרה סעיף 65 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן "הפקודה").

דיון והכרעה – מסגרת נורמטיבית

הבחינה על פי החוק מחולקת בהתאם לפסיקה למספר שלבים: תחילה יש לבחון האם מדובר ב"פרסום" כמשמעותו בחוק; בשלב השני נבחנת השאלה האם הפרסום מהווה "לשון הרע"; ככל שנקבע שישנו פרסום שמהווה לשון הרע, יש לבחון בשלב השלישי את תחולתן של החסינויות וההגנות הקבועות בחוק; אם נקבע כי לא חלות ההגנות יש לעבור לשלב הרביעי שעניינו בקביעת הסעד המתאים בנסיבות העניין (ע"א 6903/12Canwest Global Communications Corpנ' עזור, פסקה 18 (22.7.2015); דנ"א 2121/12 פלוני נ' דיין אורבך, פ''ד סז(1) 667, 869 (2014) (להלן "עניין דיין אורבך")).

בענייןדיין אורבךהעיר כב' השופט עמית כי בין השלבים השונים האמורים קיימת "מקבילית כוחות" המושפעת ממספר שיקולים, ובהם עוצמת האינטרס (ביטוי פוליטי מול מסחרי); נושא הפרסום, דהיינו מידת החשיבות הציבורית שלו; מושא הפרסום (דמות ציבורית מול פרטית); אמצעי וכלי הפרסום; אופי הפרסום; והסעד המתבקש (בעמ' 868-869).

נטל הבאת הראיות הראשוני להוכחת קיומו של פרסום שנעשה על ידי הנתבע מוטל על התובע. השאלה אם הפרסום מהווה לשון הרע אינה דורשת הבאת ראיות אלא נבחנת באמצעות טיעון משפטי על בסיס מבחן אובייקטיבי מתוכן הפרסום עצמו (רע"א 1379/14 רוטר נ' מקור ראשון המאוחד (הצופה) בע"מ (בפירוק זמני)(25.8.2014)). לאחר מכן עובר הנטל אל הנתבע להוכיח את התקיימותן של אחת ההגנות בחוק, כאשר לכל הגנה יש את ההוראות הייחודיות לה בעניין נטל ההוכחה שיש לעמוד עליהן בנפרד.