ת"א 52180-12-14 ארצי ואח' נ' אלקן

בפניי תביעה לפיצויים לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק") בגין פרסום פוסט בפורום הקהילתי של היישוב כרמי יוסף בו מתגוררים הצדדים.

ברקע הדברים, חילופי דברים שהיו בין התובע לבין הנתבע בבוקרו של יום שבת ה- 6.12.2014 כאשר הגיע הנתבע לביתם של התובעים על-מנת להלין על המוזיקה הרועשת הבוקעת, לטענתו, מחצר הבית.

הצדדים חלוקים בנוגע למה שארע במהלך המפגש בין השניים. התובעים טוענים כי הנתבע, אשר נכנס לחצרם ללא רשות, התבקש על-ידי התובע לעזוב את המקום והלה ליווה אותו אל היציאה בנימוס רב. הנתבע מצדו טוען כי במהלך האירוע התייחס אליו התובע בגסות רוח ונקט כלפיו באלימות מילולית ופיזית.

כאמור ובהמשך לאירוע הנ"ל, פרסם הנתבע פוסט בפורום הקהילה של הישוב באינטרנט, ובו נאמרו הדברים הבאים:

"בריונות אלימה בכרמי יוסף.

בשבת לפני הצהרים נשמע בביתי קול רועם של מוסיקה. מתוך ענין הלכתי בעקבותיו ודרש (צ"ל: דרך - ר.א.) שער פתוח נכנסתי בפעם הראשונה בחיי לחצר מוקפת חומה גבוהה. ניגשתי לדלת ולצלצול פותח גבר מגודל. אני: שבת שלום. הוא בגערה: מי נתן לך להיכנס? אני: השער היה פתוח. הוא צועק על בנו: למה השארת את השער פתוח? ואלי (בצעקה) תסתלק מכאן! ומקלל. אני: אפשר לבקש ממך להנמיך את עוצמת המוסיקה? הוא: אני לא גר בבית קברות ולא שואל אותך. הוא: (דוחף אותי בכוח לכיוון השער ומקלל אותי) אני: למה באלימות? אפשר גם לדבר. הוא: (שוב מקלל ודוחף בכוח) אני מכיר אותך. אתה זה שכל הזמן מתלונן עלי אני אקרא למשטרה (חשבתי לעצמי: הלוואי !!)

איני מכיר את הצעיר, מעולם לא התלוננתי עליו לאיש, אולם ראיתי אותו מבקש סליחות בדבקות ביום הכיפורים האחרון בבית הכנסת. על פי החצר, הטרקטורון, הג'יפ והתנהגותו האלימה של האיש יש לו מה להסתיר מאחורי החומות הגבוהות.

כתובתו היא רחוב הרימון 4"

(ההדגשות אינן במקור – ר.א.).

התובעים טוענים כי הדברים שפורסמו על-ידי הנתבע בפורום הקהילתי מהווים פרסום לשון הרע כמשמעותו בחוק. לטענתם, הנתבע הציג אותם כאנשים אלימים, בריונים ולא נורמטיביים ובכך פגע בשמם הטוב בקרב חברי הקהילה ביישוב.

עוד נטען כי הנתבע פעל בחוסר תום-לב וכן כי הפרסום הוא חסר שחר ואינו מתאר את עובדות האירוע לאשורן.

הנתבע אינו מכחיש כי הוא זה אשר פרסם את הפוסט בפורום הקהילתי. לטענתו, הדברים שפורסמו הם אמת לאמיתה ומתארים במדויק את אשר ארע. כמו-כן, הפרסום הוא לגיטימי ונועד לבקר את התנהגות התובע, להביאה לידיעת תושבי היישוב כדי למנוע הישנות מקרים דומים בעתיד.

מכל מקום נטען, כי אין מדובר בהוצאת לשון הרע. הנתבע לא הציג את התובעים כעבריינים או לא נורמטיביים והקורא הסביר לא היה מפרש זאת כך. לכל היותר, מדובר בביקורת או הבעת דעה על התובע.

זאת ועוד, שמם של התובעים לא נזכר, ומשכך ממילא לא ניתן היה לייחס להם את האמור בפוסט. הנתבע טען עוד כי יש לדחות את תביעת התובעת על הסף שכן הפוסט אינו נוגע אליה כלל ועיקר, וההתייחסות היא להתנהגותו הגסה של התובע.